מאותגרת פוריות: "כשהייתי בת 12, הטכנאי אמר לאמי לידי - ’לבת שלך לא יהיו ילדים’"

הכל התחיל כששרה הייתה בת 27. 

כבר בגיל 12 כשהלכה עם אמה לבצע אולטרא סאונד בשל בעיות במחזור - הטכנאי שביצע את הבדיקה הסתכל על אמה במבט חמור סבר, ואמר לה: "לבת שלך לא יהיו ילדים'. 

הפנים של שתיהן צנחו, וה'בשורה' הזו ליוותה את שרה (שם בדוי) - כל חייה. גם לאחר שמצאה את זיווגה והתחתנה ב"ה בשנת 2007, שרה ידעה שמחכה לה דרך ארוכה עד לקבלת ילדים משלה. 

הם החלו בבדיקות כבר לאחר החתונה - ואז התגלה כי לשרה יש וירוס בשם CMV. 

היה צורך לטפל ראשית בוירוס, ועניין ההריון נדחה למשך חודשים ארוכים, עד ששרה החליטה שהיא לא נותנת לכלום לעצור אותה, ומתחילה לנסות שיטות טבעיות למיניהן: "לקחתי כדורי מטפורמין מאנדוקרינולוגית ובד בבד התחלתי לעשות דיקור".

תקופה לאחר מכן, כשראתה ששני הדברים הללו לא עוזרים, החליטה לחפש רופא קונבנציונאלי אחר. היא מצאה אותו וקיבלה בעזרתו זריקות הורמונליות שתפקידן להאיץ את מערכת הרבייה, ולגרום להגדלת והשבחת הזקיקים הטובים. "קיבלתי איקקלומין ובדיקת מעקב זקיקים", היא משחזרת. "ניסיום ראשון, שני, שלישי, רביעי, מגדילים את מנת הכדורים, ואין. הרופא מודיע שאני צריכה לעזוב כי הוא לא מוסמך לתת מרשם לזריקות".

את המסע הזה הם עשו בבית החולים מאיר, אבל בזמן ההמתנה נתקלה שרה בבעיות משקל שהובילו אותה לחפש קבוצת תמיכה - בה קיבלה כוח ותעוזה לשנות כיוון, ולפנות לבית חולים אחר. להתחיל הכל מהתחלה בבלינסון. "שמחת תורה תשע"א היה לי פשוט חוויה מיוחדת בערב החג: אז ככה הגעתי לחג עם מצב רוח מזופת אנחנו אסורים, לא מצליחה לי הדיאטה ושוב אני לא יורדת במשקל, ובעזרת ה´ ביום שלישי יהי יום הנישואים השלישי שלנו יחד. הגעתי לחג עם הרגשה שזה חג הילדים ואין לי כח ומצב רוח לעבור אותו. הדמעות היו תקועות לי בעיניים והמחנק הגדול בגרון".

8 שנים הם ניסו להביא ילד לעולם ולא הלך, בסופו של דבר הם אימצו שתי בנות

ובכל זאת, היא אזרה בה אומץ והלכה לשכנה שהיא גם חברה טובה. "נתקעתי איתה עד שהיא הלכה לבית הכנסת, והלכתי איתה. כשהגעתי להקפה החמישית, אחרי שתי דקות, הדמעות כבר שטפו את עיניי. ראיתי את הילדים עם האמהות והאבות, וכבר הייתי עם רגל אחת בדרך הביתה. פתאום ניגשה אליי אישה שלא הכרתי, חיבקה אותי ואמרה: 'אני יודעת מה את מרגישה. אני הייתי עומדת ככה שנים בצד לבד'. ואז היא סיפרה לי את הסיפור שלה בלי לשאול שאלות, בלי לדעת את שמי. 8 שנים הם ניסו להביא ילד לעולם ולא הלך. בסופו של דבר הם אימצו שתי בנות. ביום שהם הגיעו עם הבנות הביתה, היא גילתה שהם בהריון ראשון, ואחריו כבר היו עוד שני הריונות והיא כבר עם שתי ילדות מאומצות, וארבעה ילדים משלה - אחרי שכבר לא חשבה שיהיה לה ילד משלה".

הסיפור חיזק את שרה מאוד, והיא שאבה ממנו הרבה כוח. 

למעשה, מאותו רגע היא 'נדבקה' לאישה הזרה בבית הכנסת, ולא הרפתה. הם דיברו על כל מיני דברים, והאישה הזרה אמרה לה שסבתה נהגה לומר לה ש'צריך לנג'ז לקב"ה'. החיבוק והתמיכה בלי לדעת מי אני - עשו את שלהם, והרגשתי מחוזקת כל החג".

ואז הגיעה הבשורה הטובה מבלינסון, שהם התקבלו לפתיחת התיק, ו"מכאן התחיל שלב התקווה", היא אומרת. 

היא עשתה את הבדיקות ואז סבב 'מנצח' של זריקות פיורגון ואוביטרל - שעשו את שלהם והביאו גם להזרעה. "שבועיים עוברים מההזרעה, ואין דימום. ואני פסימית חסרת תקנה, ניגשת ועושה בדיקת בטא ומיד אחריה נכנסת לסופר פארם לקנות חבילת פדים. אחרי מספר שעות, הטלפון מצלצל: 'רצינו לבשר לך שאת בהריון'. כולי בוכה ובדמעות, ולא מבינה. מחליטה לעשות עוד בטא, ורואה הכפלה מדהימה. אומרים לנו לחזור בעוד שבועיים לראות דופק".

בהמשך היו עוד ועוד קשיים, אך בחסדי השם יתברך - אחרי שלוש שנות טיפולים - בני הזוג זכו לבת בריאה ומתוקה. 

חסדי השם כי לא תמו, כי לא כלו רחמיו. 

אין עוד מלבדו. 

(הסיפור במלואו מופיע באתר 'פוריות ופריון - המדריך המלא')