סיפורים קצרים
בזכות ההתעקשות של האב - ניצלה התינוקת ממוות בטוח
"רצוני שתבטיחני הבטחה גמורה שתשיר שיר זה בכל שבת ושבת בעוז ובהתלהבות, ואף עם כל ילדך תרקוד בעת שרך שיר זה בהתלהבות קודש. אם תבטיחני לקיים מנהג קדוש זה, מוכן אני לברכך שתמצא את זיווגך ההגון בקרוב!"
- הרב צבי נקר
- כ"ט טבת התשפ"ב
(צילום: shutterstock)הוא היה בחור. עדיין לא הקים את ביתו, שעה שהחליט לסייר בליל שבת ברחובותיה האותנטיים של שכונת מאה שערים והסביבה. תופעה זו נפוצה בקרב רבים מהעם שבשדות, שכשהם רוצים לנוח ולהחליף כוחות הרי שאחד מיעדי הנופש הפופולאריים ביותר הינה שכונת מאה שערים והסביבה, באשר שכונה זו יסודותיה נראים כאילו נוצקו בששת ימי בראשית, לרוב יושנה, וכל נתיבותיה אומרות הוד, יופי ונוסטלגיה.
כך מסיירים הם בסמטאותיה, שביליה ורחובותיה, מתבוננים באורח חיים השמרני והמתוק ומציצים למוסדות התורה והיראה השונים שבשכונה זו ובקרבתה.
בפרט בלילי שבתות, שעה שהמוני תושביה היראים לדבר ה' מסיבים בבתי מדרשות השונים ומשבחים לקל חי העולמים, מהווה שכונה זו כיעד מובהק לסיורי בקשת קרבת אלוקים, והמוני בני ישראל נוהרים לשולחנות הטהורים שעורכים האדמורי"ם השונים, כל אחד וסגנונו המיוחד, ומתחממים באור השבת קודש שהנחילנו בוראנו לנוח בו ולשמוח בתענוגו.
אף בחור זה, אמריקאי במוצאו, נמשכה נפשו בליל שבת זו עליה נסוב תחילת סיפורנו, לסייר בבתי מדרשיה של שכונה עתיקה ושורשית זו. הוא החל את סיורו בבתי המדרש הסמוכים לשכונה, מחסידות דושינסקיא עם שיריה הנפלאים, עד להיכל של חסידי קרלין עם הלהב המתגעש בשירי קודש. משם פנה למשכנו של הרבי משומרי אמונים עם שיריו המתפרצים, אחר כך נסוב לחסידות תולדות אהרן עם שירי הרגש אשר לה, עד שנחת בהיכלו של הרבי מתולדות אברהם יצחק שליט"א, אשר בעירת יקידת שבת קודש שבקרבו ידועה היא ומפורסמת, כאשר מזה עידן ועידנים מעת הוכתר למנהיג העדה ואף לפניו, יודע כל מבקש ד' ורוצה בקרבתו, שאם חפץ הוא לטעום טעם שבת קודש ולהבין כיצד רוכשים אותה, הרי שעליו לבקר ולו פעם אחת בשולחן הטהור שעורך הרבי מתולדות אברהם יצחק שליט"א, בבית מדרשו שבשוק מאה שערים בירושלים עיה"ק, בלילי שבתות, וכך יקנה לעצמו קנין נצח זה.
אף בחור זה שעה שדרך במשכנו הלוהט של הרבי, החליט להישאר שם ולהתענג מזיו ואור השבת אשר בו. התבונן הבחור ברבי ובעבודתו, עבודת שבת קודש. שאף מלוא חופניים אוויר פסגות משירי השבת הנפלאים, ורגשותיו גאו לנוכח יקידת בעירת שבת קודש שאפף את השולחן הטהור עם הקאך של הרבראלא'ך- אבות החסידות- מחד והברען הויז'ניצאי- שהרבי הוא מתלמידו- מאידך.
"שבת קודש"... "שבת קודש"... זימרו הרבי והחסידים בעוז, כאשר לפתע חש הבחור האיך הוא כאילו נמצא במרכז הטיש. הרבי מצביע באצבעו לעברו וקוראו לבוא לפניו ולרקוד עמו בשירת שיר זה. הבחור נבוך וניסה להתחמק, הן אינו מכיר את השיר, את שיגו ואת רקידתו. אך הרבי התעקש, והבחור ציית בלית ברירה. הוא ניגש אל הרבי, שתפס מהרה בשתי ידיו והחל לרקוד עמו בשירת "שבת קודש" בעוז ובתעצומות.
הבחור נגרר אחרי התלהבות הרבי ורקד אף הוא ברגליים מהוססות, וכך רקדו השניים משך דקות ארוכות לכבודה של שבת מלכתא בזמרם את השיר "שבת קודש".
בסיום הריקוד, פנה הבחור בחיוך מבויש אל הרבי באומרו: "הן אכן רקדנו 'שבת קודש' בכזו התלהבות, ובאמת כולי התרגשות על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקי, שהרבי בחר בי מכל המוני בני ישראל שהשתתפו בטיש, לזכותני לרקוד עמו בהתלהבות קודש ולשמוח בשמחתה של שבת קודשנו. אך כיצד אוכל להיות בשמחה כאשר בחור מבוגר אני, רווק אני מתהלך, ואני מצפה לזיווגי המתאים?"
הרבי שמע כי זאת, ומיהר לברכו בכמעט הבטחה שימצא את זיווגו בנקל, בקרוב וללא קשיים. אך תנאי התנה עמו: "רצוני שתבטיחני הבטחה גמורה שתשיר שיר זה בכל שבת ושבת בעוז ובהתלהבות, ואף עם כל ילדך תרקוד בעת שרך שיר זה בהתלהבות קודש. עם כל ילד וילד תרקוד, בלא להחמיץ אף אחד, ואפילו הקטנים ביותר. אם תבטיחני לקיים מנהג קדוש זה, מוכן אני לברכך שתמצא את זיווגך ההגון בקרוב!".
לכאלו שתי הבטוחות, גם זיווג וגם ילדים (שהרי צריך להיוולד לו ילדים כדי לרקוד עמם...) לזאת לא סירב הבחור ומיהר להבטיח, והרבי הבטיח מנגד.
הבחור המשיך בחייו השגרתיים, בעבודתו ובחיפוש אחר זיווג מתאים. הבחור אכן מצא את זיווגו, ונישא בדיצה ובחדווה לשמחת משפחתו ומכריו. כך נולדו לו גם ילדים פרי בטן, וברצות ה' הצליח אף בעסקיו כמו גם בגידול ילדיו לתורה וליראת שמים.
אף את המנהג אשר הבטיח לרבי אי אז בשנות בחרותו לא שכח, ובכל ליל שבת באמצע הסעודה היה חוזר על הטקס הקבוע: קם לרקוד עם כל ילד וילד תוך שהוא שר את השיר הנוסטלגי: 'שבת קודש... שבת קודש', ותוך כדי נזכר בליל שבת ההוא, עת ביקר בהיכלו הפלאי והגועש בקדושת השבת של הרבי בשכונת מאה שערים העתיקה, את ההבטחה אשר הבטיח והברכה אשר קיבל בתמורה.
היה זה מחזה לא אופייני ליהודי אמריקאי כמוהו, לרקוד בכזו התלהבות קודש בניגון עתיק של "שבת קודש" באמצע יבשת הישימון האמריקאי, אך הוא דבק בכל עוז במנהגו אשר קיבל עליו, ולא זז מקיימו בכל שבוע בקביעות ובהתמדה. לאורחים שהיו מסבים על שולחנו והיו תוהים לפשר המנהג המוזר ברקידת שבת קודש העתיק עם כל ילד וילד, לא היה מרחיב את הדיבור יתר על המידה, רק היה מפטיר שזוהי הנהגה קדושה שקיבל מאיש קדוש, ועל כמה הוא מקיימה בכל עוז.
חוץ מהתועלת המרובה שקיבלו הוא ובני ביתו מקיום הקבלה אשר הבטיח לרבי, בתחום הרגשת קדושת השבת, הרי שתועלת משנית היתה צומחת מקיום מנהג קדוש זה, אשר בעקיפין היתה זו שעה של הרעפת תשומת לב מהאבא לכל ילד באופן פרטני, והיא השפיעה רבות על תפקוד הילד לא רק בשבת קודש בלבד כי אם גם בכל ימות השבוע, כאשר במוחו וליבו של הילד, אפילו הרך בשנים, היתה חקוקה תמונתו שלו רוקד עם אביו בשמחה עצומה, תוך הרעפת אהבה וחיבה מצידו של האב. אלמנט זה תרם רבות לצמיחתו של הילד בתורה ויראת שמים.
בכן קיים האב את מנהגו וקבלתו בדביקות איתנה, וללא החמצת אף שבת מביניהם.
מזל טוב... מזל טוב... היתה ההתרגשות בבית עצומה. בחסד השי"ת נולדה בת בבית למזל טוב. האב היה מלא שבח והודיה להשי"ת, והתכונן בחדווה ל"קידושא רבא" אשר יערוך בבית הכנסת להודות ולהלל על רוב חסדיו של מלך קל חי העולמים.
בהגיע ליל שבת קודש לא חשב האב פעמיים, ולאחר שרקד עם שורת ילדיו, כל אחד בתורו, מיהר לסור אל עריסת התינוקות, כדי לרקוד אף עמה את השיר המיוחד הזה שקדושת שבת בוערת בו עד לאחת.
רעייתו, בראותה כי זאת, ניסתה להניאו: "הן רק תינוקת היא זו, רק חצי שבוע מעת באה לעולם. אפילו שם יהודי אין לה עדיין. למה לך לרקוד עמה עתה? בשבת הבאה כשתתחזק מעט תרקוד אף עמה בשמחה ובששון באין מפריע, אך השבת, כשהיא רק בת חצי שבוע, למה לך זאת?"
אך האב התעקש. קבלה היא קבלה. אם קיבלתי על עצמי בפני הרבי לרקוד עם כ-ל ילדיי בשיר זה, עלי לקיימה עם כל ילדיי כולם בלא יוצא מן הכלל, אפילו עם התינוקת, ללא שום הוראת היתר קלוש. רעייתו, בראותה את דביקותו האיתנה בקבלה, הסכימה עמו אף היא.
ובזאת ניגש אל עריסת התינוקת הזערורית, הוציאה הימנה והחל לרקוד עמה, בעוד עיניו זולגות דמעות התרגשות והודיה קדם השי"ת על גודל המתנה אשר קיבל בשבוע זה.
פתע נשמע רעש עצום ומחריש אוזניים מחדר הילדים. הנוכחים כולם נבהלו וגם נחפזו, והאמא אצה רצה לחדר לבדוק מה קרה שם.
לחרדתה נבהלה לראות את כל הארון בחדר הילדים מרוסק ומנופץ לרסיסים, כנראה התרופפו ברגיו ביותר.
אך בהבטה שניה קלטה את הנס הגדול. בראותה אף את עריסת התינוקת מרוסקת לרסיסי רסיסים, וזאת בשל כך שכיוון נפילת הארון היה בדיוק במקום בו עמדה העריסה. בדיוק באותו מקום.
ולדמיין שהאבא לא היה מתעקש להוציא את התינוקת לשירת שבת קודש המסורתית...
עתה קלטו שניהם את גודל הנס אשר אירע להם בזכות דבקותו הבלתי מתפשרת של האב לעמוד בכל הכוח בקבלה שקיבל על עצמו אי אז לפני שנים רבות כל כך, והאיך שבזכות התעקשות דקדושה זו ניצלה התינוקת ממוות בטוח.
שכן זוהי כוחה של קבלה בתמידיות. כקרבן התמיד בשעתו, מצלת היא אף ממוות בטוח לחיים שמחים ומאושרים.
(גליון החינוך והמנחה)
מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.