"סחבתי את הכעס על החברה במשך 50 שנה, כך נגמלתי ממנו"

אין אדם שאין לו קושי רגשי כלשהו. כולנו מתמודדים, בצורה כזו או אחרת, עם ניהול הרגשות שלנו בחיים במצבים שונים, ועם אנשים שונים, אך מה עושים כשהדברים יוצאים משליטה, ואנחנו לא יודעים כיצד השכל יוכל לחזור להתגבר על הרגש? איך מחזירים למוח את שרביט המלך?

פניות רבות מגיעות אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בנושא הזה. המומחים של המחלקה פתחו לנו צוהר, וסיפרו לנו על המקרים הלא פשוטים שהם פוגשים מקרוב ועל האור שבקצה המנהרה.

"חמישים שנה אני סוחבת את הכעס הזה שלא נותן לי מנוח", פתחה יוכבד, בשנות השישים לחייה, שהגיעה לטיפול בקליניקה. "היא הרגישה שהכעס והטינה על חברתה כשהייתה בת 12 אוכלים אותה מבפנים, ולא מאפשרים לה את מנוחת הנפש המיוחלת", מספרת אביבה מצרי, מטפלת רגשית במחלקת "נפשי בשאלתי". 

"לאט לאט התחלנו לקלף את הקליפות עד שהגענו לשורש הבעיה, וגילינו שלא החוויה שחוותה אותה אישה כשהייתה בגיל 12 מול חברה היא המונעת ממנה לחיות את החיים שלה בשחרור ובזרימה, אלא האמונות שהיא הטביעה בעצמה מאז. בעיני ילדה בת 12, הרגישה יוכבד שחברתה ממש הפנתה אליה את גבה, ובשכלה המוגבל של ילדה-נערה היא קיבלה החלטה לא למחול לאותה חברה שהתעלמה ממנה בעת שהיא הייתה נתונה במצוקה.

"בסייעתא דשמיא, בתהליכים עוצמתיים מאוד ניקזנו את כל המוגלה מאותו פצע עמוק, החבוי בנפשה שנים רבות, ואפשרנו את תחילת ריפוי הנפש ואת החיבור לכוחות הפנימיים שלה. 

"הדבר החשוב ביותר היה שיוכבד הצליחה לעבור תהליך של סליחה ומחילה לאותה חברה מלפני 50 שנה, תהליך שעד היום היא אפילו לא חלמה שהיא תהיה מסוגלת להתחיל. היא הצליחה להפנים את העיקרון שלא תמיד מבינים אותו: הסליחה והמחילה הן לא רק עבור אותו אדם שעשה לנו עוול אלא הן מיועדות גם עבורנו. היא הצליחה סוף סוף להוריד את המטען הכבד שסחבה כל חייה ולהרגיש שחרור והקלה. לאחר הטיפול היא שלחה לי הודעה: 'נכון שהתהליך היה קשה וכואב, אבל זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אהיה אסירת תודה לך לתמיד'. 

"לכולנו יש פצעים וקשיים שאנו סוחבים. החוכמה היא לפרוק אותם ובכך לנקות את השטח כדי לסלול לנו שביל בחיים נטול 'קוצים' מיותרים שבו נלך בו בביטחון ואמונה בבורא עולם שרק הוא שולט בעולם. הבחירה היא בידינו", מסכמת מצרי.

(צילום: shutterstock)

"אני לא מצליחה לדבר כשפונים אליי"

כשרונית נכנסה בפעם הראשונה לקליניקה של ענת דורון, מטפלת רגשית במחלקת "נפשי בשאלתי" היא הפתיעה אותה.

"לא ציפיתי שרונית תגיד לי דבר כזה. היא נראתה אישה מלאת חיוניות, משדרת שמחה ובעלת חיוך גדול שמשקף ביטחון עצמי ברמה גבוהה, אבל מסתבר שזה ממש לא כך", משחזרת ענת.

רונית, בת 30, נשואה ואמא לשלושה ילדים קטנים ומקסימים, עובדת בעבודה מסודרת וקבועה, ובסך הכל חייה טובים ונוחים, חוץ מהעובדה שהיא מרגישה שקופה.

בעבודתה היא מעוניינת מאוד להתקדם. היא ביקשה זאת מספר פעמים, אך לא קודמה בתפקיד. בישיבות צוות היא לא הצליחה להתבטא, הסמיקה מאוד, ולבסוף השתתקה לגמרי. בעבודה לא הבינו מה עובר עליה, ומדוע היא שקטה כל כך.

עם השנים הדבר הלך והחמיר, ובא לידי ביטוי גם בזוגיות שלה, ובהורות שלה. היא מילאה את כל דרישותיו של בעלה, בזמן ויכוח איתו הוא השתיק אותה מהר מאוד, והיא אכן "בלעה" את הכעסים, ולא ביטאה את מצוקותיה בפניו. בחינוך הילדים מילתו של הבעל הייתה תמיד המילה האחרונה, והדבר נעשה בשתלטנות ובכוחנות. רונית התכנסה יותר ויותר בתוך עצמה, השתתקה הרבה, והייתה מתוסכלת ועצובה.

"בפגישה השנייה שלנו ביקשתי מרונית לספר לי בפירוט באילו מקומות בחייה היא מרגישה שקופה במיוחד. בשלב זה היא פרצה בבכי, והסבירה לי שלמעשה בכל מקום היא שקטה, ובעיקר במקומות שיש בהם נוכחות של יותר מאדם אחד. לא מדובר דווקא במקומות הומי אדם. לפעמים נוכחות של ארבעה או חמישה אנשים מצליחה לשתק אותה באופן מיידי. קשה לה מאוד במקום עבודתה, כי היא מבינה שאם היא רוצה להתקדם לתפקידים בכירים יותר, היא חייבת 'לשבור' את המחסום הזה. כמו כן, היא אמרה שהיא רוצה לשפר את מקומה בזוגיות ובחינוך הילדים, ובכלל, להפוך לאדם לא שקוף".

רונית המשיכה להגיע לסדרת מפגשים עם ענת, בהם הן עבדו יחד על הזהות שלה, על המקור למבוכה הגדולה שלה, על המקום שלה בזוגיות ועוד. היא מילאה את המשימות שהיא קיבלה. זה היה לא פשוט בשבילה, אך היא הייתה נחושה. רונית הכריחה את עצמה לדבר בהתחלה עם חברותיה למשרד, לאחר מכן עם חברות נוספות במקום העבודה, ובהמשך היא תרגלה דיבורים עם צוות ההנהלה.

"ברוך ה', כיום, בסיום הטיפול, רונית היא אישה הרבה יותר מילולית. היא מצליחה לבטא את עצמה, ולא להעלים את עצמה. בנוסף, הביטחון העצמי שלה עלה, הזוגיות שלה השתפרה וכך גם מקומה בחינוך ילדיה", מסכמת ענת.

מרגישים שאתם זקוקים לייעוץ ולהכוונה רגשית? מכירים אדם שזקוק לעזרה נפשית?

צוות המומחים המקצועי של מחלקת נפשי בשאלתי ישמו לעזור לכם להתקדם אל עבר חיים איכותיים ומאושרים.

התקשרו 073-333-3331 שלחו מייל  nafshi@htv.co.il או שלחו הודעת ווטסאפ למספר 073-222-1222

"פחדתי להגיע לטיפול ולגלות שאולי אני לא נורמלית"

ידעתם שיש אנשים שמתפללים יותר מדי? שנוטלים ידיים שוב ושוב מחשש שמא לא קיימו את המצווה כנדרש? ייתכן שהם סובלים מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, או בשמה המקצועי, OCD.

אריאל גולדשטיין, פסיכותרפיסט למבוגרים ונוער, המטפל במחלקת "נפשי בשאלתי" מסביר כי אנשים הסובלים מהפרעה כזו מבצעים באופן כפייתי פעולות או מחשבות כדי להרגיע את עצמם מחרדות ומספקות שנוצרים להם בראש.

"הפרעה זו יכולה לתפוס אנשים בביצוע טקסים חוזרים בתחומים שונים. בתחום הניקיון מתבצע ניקיון אובססיבי של משטחים בצורה מוגזמת וחזרתית. בתחום המחשבתי רצות במוחו של האדם מחשבות לולאה הלוך ושוב ללא הפסקה, ובתחום הדתי ישנו קיום חוזר ונשנה של מצוות מסוימות מחשש שמא הן לא בוצעו כהלכה".

אפשר לנסות להבין מהי הפרעה טורדנית כפייתית, אבל האם ניסיתם לחשוב איך זה לחיות איתה? מהי, בעצם החוויה הרגשית הקשה של אלו הסובלים מאותה הפרעה?

חדוה אזולאי מטפלת רגשית במחלקת "נפשי בשאלתי" מספרת לנו:

"אסתר, בת 32, הגיעה אלי לטיפול לאחר שמונה שנים ארוכות של סבל. היא אמרה שהפחד להגיע לטיפול ואולי לגלות שהיא לא ממש נורמלית והבושה לספר למטפלת על כל מיני מחשבות וכללים מוזרים שיש לה, הם שמנעו ממנה מלגשת לקבל טיפול עד עתה. בני משפחתה הפצירו בה שוב ושוב ללכת לטיפול, אך אסתר סירבה.

"אסתר אף פעם לא ידעה שלבעיה שלה יש שם. היא בוודאי לא חשבה שלבעיה שלה יש פתרון טיפולי. אחת המחשבות של אסתר הייתה, שאם היא נוגעת בבגדים שהיא כיבסה היא מטמאת אותם, ולכן עליה ליטול ידיים לפני שהיא נוגעת בכביסה. במידה ושכחה ליטול ידיים לפני שנגעה בבגדים הייתה אסתר מכבסת את הבגדים שוב. גם כאשר היא הוציאה את הבגדים מהמייבש היא הייתה עוטה כפפות כדי לא 'לטמא' את הבגדים. אסתר הייתה עסוקה רבות עם הכביסה במהלך היום. הדבר שיבש לה את סדר היום, וגזל ממנה זמן יקר בכל יום ויום.

בנוסף, היא הקפידה לא להשאיר אף לא לרגע אחד כוס של מים או כל שתיה אחרת, בלי שהיא נמצאת בסביבה במרחק ראייה. במידה ו'פיספסה' לרגע את קשר העין עם הכוס, היא הייתה שופכת את השתייה מחשש שהמים הפכו לרעילים. אסתר האמינה מאוד במחשבה שהמים הופכים לרעילים, ואף ניסתה לשתף אנשים בסביבתה בחשש הזה. מהר מאוד אסתר הבינה שעדיף לה לא לשתף, כי התגובות של הסביבה לא נעמו לה בכלל. היא רק הרגישה מוזרה יותר ולא נורמלית. מצד אחד, התביישה אסתר במחשבות המוזרות שלה, אבל מצד שני היא המשיכה להקפיד על הכללים שבנתה לעצמה בראש.

לאסתר היו המון כללים כאלו, וככל שעבר הזמן, נוספו בראשה עוד ועוד כללים מוזרים, אך היא לא הייתה מסוגלת שלא לעשות אותם, כי כל חריגה מהכללים גרמה לה לחרדה וללחץ פנימי.

כלל נוסף שאסתר המציאה לעצמה היה קשור לתפילה: כאשר אסתר הייתה מתפללת, היא הקפידה להגות כל מילה ומילה היטב, בלי לפספס אף אות. אם חששה שפספסה הגייה מדויקת של אות, דבר שהיה קורה הרבה, היא הייתה חוזרת על אותו החלק בתפילה שוב. לעיתים אף הייתה מחמירה, וחוזרת לתחילת התפילה. לפעמים התפילה ארכה שעות רבות.

אסתר הייתה מותשת. ככל שהיא שמרה על הכללים, כך הגיעו עוד ועוד כללים נוספים במחשבתה: 'אסור לי לאכול עם הבן שלי, כי אני מסוגלת לפגוע בו'; 'אם לא אשטוף ידיים המון פעמים במהלך היום, יכנסו לגופי חיידקים מסוכנים' וכו'.

מעבר לכך הייתה אסתר מתלבטת במחשבתה בהרבה נושאים, בלי יכולת להכריע. לדוגמא: 'האם אני מדייקת בדבריי כשאני משוחחת עם אנשים או לא?'; 'האם אני צודקת באופן התגובה לחברתי, או שזו הייתה טעות, והייתי צריכה להתנהל אחרת?' למרות שהייתה מתייעצת עם חברות או עם בני משפחה שוב ושוב באותם נושאים, עדיין היא לא הצליחה להירגע ולקבל החלטה סופית. כאמור, אסתר לא ידעה שההתלבטויות האין סופיות האלו הן חלק מהפרעה.

בבקרים אסתר איחרה לעבודה בשל הטקסים הרבים בבוקר, הקשורים לכללים הפנימיים שקבעה לעצמה. התפקוד בבית היה חלקי לגמרי, והעיסוק סביב המחשבות והחרדות האינסופיות הגיע כבר למצב בלתי נסבל.

אחרי הרבה מאוד שכנועים מצד משפחתה ותחושה שהגיעו מים עד נפש, אסתר פנתה סוף סוף לטיפול.

"התהליך הטיפולי עליו עבדנו יחד, הביא עימו שינויים משמעותיים בתפקוד ובחיי היום יום של אסתר", מספרת אזולאי.

"בתהליך הטיפול אסתר הבינה אלו מחשבות והתנהגויות נעשות על ידה בשל ההפרעה. החלטנו יחד על עבודה הדרגתית. בכל פעם לקחנו מחשבה או התנהגות אחרת. בנינו סדרת תרגילים לפי רמת קושי - את חלקם ביצענו יחד בשעת הטיפול, ועל חלקם אסתר עבדה בבית. לדוגמא, אסתר הייתה צריכה לגעת בבגדים בבית ללא כפפות ולאחר זמן גם ללא נטילת ידיים. היו עליות וירידות ברמת ההצלחה שלה, אבל השיחה המשותפת, ההדרכה ותרגילי ההרפיה הקלו על הקשיים, ונתנו לה את הכח לנסות שוב ושוב". מתארת אזולאי.

אסתר הופתעה מהטיפול לטובה. היא לא חלמה שהיא תצליח להתגבר על הקשיים האלו. הסבל הלך ופחת באופן הדרגתי לכל אורך הטיפול. הדבר החשוב ביותר עבורה היה שהיא סוף סוף מאמינה שהיא נורמלית.

אסתר מבקשת להעביר מסר לאחרים: "לא משנה מה הבעיה או מה הקושי שלכם, אל תסבלו לבד. שווה ללכת לטיפול כי הטיפול הציל את חיי"!

מרגישים שאתם זקוקים לייעוץ ולהכוונה רגשית? מכירים אדם שזקוק לעזרה נפשית?

צוות המומחים המקצועי של מחלקת נפשי בשאלתי ישמו לעזור לכם להתקדם אל עבר חיים איכותיים ומאושרים.

התקשרו 073-333-3331 שלחו מייל  nafshi@htv.co.il או שלחו הודעת ווטסאפ למספר 073-222-1222