מתנגדי חיסונים או מתנגדי מציאות? דודו כהן על התיאוריות מול המציאות

נורא קל להכליל את מתנגדי החיסונים תחת מקשה אחת, ולטעון שכולם טועים ומטעים. אבל השנה האחרונה לימדה אותי שזה לא שחור ולבן. רובם לא מתנגדים אלא "חוששי חיסונים"; חלק גדול מהם לא מאמינים שמישהו באילומיניטי זומם לשתול בגופם רכיב GPS כדי לעקוב דווקא אחריהם; חלק מהם נטולי אמון בממשלה הנוכחית באופן מוחלט (טוב, האמת היא שלגמרי אפשר להבין אותם בנקודה הזו). הלא-מחוסנים הם שכנים שלי, קולגות שלי בעבודה, אפילו בני משפחה רחוקים. אני לא תמיד מסכים איתם – אבל מכבד לחלוטין.

אבל לא בהם הטור הזה עוסק, וחשוב לי להדגיש את זה כבר בהתחלה.

כי יש חוששי חיסונים – ומאידך יש מדומייני חיסונים. כאלה שדעתם משתנה לפי הסרטון האחרון שראו ברשתות החברתיות. בהתחלה הם האמינו שאין בכלל קורונה. אחר כך האמינו שבחיסונים מישהו ישתול צ'יפ מעקב או משהו כזה. בהמשך טענו שמי שיתחסן יפגע תוך חודש. אחר כך טענו שזה בעצם יקרה תוך חצי שנה. עכשיו שמעתי שהאריכו את התקופה לחמש שנים.

אבל זה עוד כלום. מדי פעם אנשים אומרים לי "חכה חכה, אשלח אליך סרטונים ואז נראה מה תגיד לי עליהם". אני כבר מתחיל לחשוש לגורלי כמחוסן, אבל אז הם שולחים סרטונים על זה שיש עננים מוזרים שכנראה מורידים קרינה אלקטרומגנטית שתסרטן את כולנו, קריאות על כך שמומלץ לעבור לגור במדבר כי תכף יחטפו לכולנו את הילדים, סיפורים על רובוטים מתאי גזע שתכף ישתלטו על המין האנושי, "הוכחות" מרעישות על כך שאנשי ציבור ופוליטיקאים הצטלמו ללא מסיכות (כולל מסקנות נמהרות על כך ש"הם יודעים את האמת" ולכן לא נזהרים), תיאוריות מוזרות על מזימת "האתחול הגדול" או "סדר עולמי חדש" שלא ברור מה מטרתן, סיפורי מוות של המוני אנשים שהתחסנו (מה שמוסתר כביכול על ידי התקשורת) וכן הלאה. אני יכול למלא טור שלם בסיפורים ששמעתי, אבל נעצור כאן. אגב, כמו שאפשר להוכיח את אמיתות התנ"ך ע"י נבואות שהתגשמו בדורות האחרונים – כך אפשר להוכיח שרוב מפיצי הקונספירציות טועים ומטעים. הארכיון מעיד על המון אמירות שלהם שלא עמדו במבחן הזמן ("בעוד חודש תראו שכך וכך" וכו') – אבל את עדר מאמיניהם זה לא מעניין, הם כבר רצים אל הקונספירציה הבאה, מתודלקים בפיסות ושברי "הוכחות".

כשחובבי הקונספירציות מפצירים בי לצפות בסרטוני האימה שלהם ("גם אף אחד לא האמין בשנות ה-40 באירופה שתהיה שואה!", הם מרעימים), לפעמים אני נעתר וצופה, אבל כל פעם מחדש תופס את הראש ולא מאמין איך אפשר להיות כל כך תמים, ועם כל כך מעט חוש ביקורת מינימלי. שיחות זום מפוקסלות הופכות לאורים ותומים, פרופסורים תמהוניים מפינלנד או מבוסניה-הרצגובינה הופכים פתאום לאוטוריטות ("הוא מומחה עולמי!", הם מכריזים מבלי להכיר אותו באמת) וגם סיפורי בלהות על כמה אנשים שרוצים לשלוט בעולם כולו, להרוג אנשים באופן רנדומלי ולהרוויח המון כסף (מה הם יעשו איתו אם כולם ימותו?) מופקים מדי כמה ימים, ונשמעים מופרכים אחד יותר מהשני.

חוץ מזה, כולם רמאים ונוכלים ורוצים שנמות. הממשלה (הקודמת והנוכחית), כל מערכת הבריאות, כל הממסד הרפואי. התקשורת לא מגלה את האמת כי משלמים להם דמי שתיקה. המדענים שותפים למזימה. אלה שיודעים את האמת חוששים למשרתם ולכן שותקים. גדולי הדור, שפוסקים שיש להתחסן, לא יודעים את האמת (אמירה חמורה, אגב). אתם מבינים איזה חורבן יש כאן מבחינת האמון הבסיסי בעולם? אני לא מקנא באנשים שבאמת חושבים ככה. בכל הליכה ברחוב הם חוששים מהקרינה, ממישהו שעוקב אחריהם, מהעננים ה"מוזרים", מהרובוטים שביל גייטס ימציא, מהאנשים שתכף יחטפו את ילדינו ויחסנו אותם בכח, מהאיש עם משקפי השמש ברכב שעובר לידנו ברחוב. זה לא נורמלי לחיות ככה, בחוסר אמון ובתחושת רדיפה מתמדת. אבל כל כוהני הקונספירציות מהרשתות רוצים שתרגישו ככה. למה? כי הם רוצים קהל, וכנראה אין להם סחורה טובה ומעניינת יותר למכור.

ואני שואל: למה לא להתייחס אל הדברים כפשוטם? יש כאן מגיפה עולמית, כמו שקורה מדי תקופה במהלך ההיסטוריה, והיא פשוט, ובכן, מגיפה. לא מזימה, לא אתחול, לא ניסיון להדביר אוכלוסייה המונית. ומה לגבי החיסונים? גם הם בסך הכל, ובכן, חיסונים. לא ניסיון להפוך את כולנו לזומבים, לא ניסיון להרוג אותנו, לא ניסיון לסרטן אותנו. אני מעלה כאן השערה פרועה: אולי המגיפה היא מגיפה - והחיסונים הם חיסונים. מה דעתכם?

מצד שני, בתור אחד שהתחסן, אולי אני זומבי שנשלט על ידי חדר השליטה של ביל גייטס אי-שם בוושינגטון, ולכן אני כותב את המאמר הזה? לכו תדעו. אבל אם אתם לא יודעים, אז פשוט עזבו אתכם שטויות - ולכו להתחסן ו/או פשוט סתם להקפיד יותר על מסיכות וריחוק חברתי.