איך חיים עם שכנים מחבלים? "חודש אחרי הפרעות בשייח' ג’ראח, ועדיין הפרעות נמשכות"

הם אומנם משתדלים שלא להתגורר במתחמים מבוצרים, אך בהחלט שומרים על זהירות רבה, מצולמים כל הזמן, וחלקם גם חמושים בנשק: הכירו את תושביה היהודים של שכונת שמעון הצדיק בירושלים, או בשמה הערבי 'שייח' ג'ראח', עמם יצאנו לשוחח כדי להבין כיצד מתנהלת שגרת החיים בשכונה, אולי, הכי נפוצה בירושלים. בעיקר ביקשנו להבין האם לפיגוע שהתרחש בשכונה - במסגרת גל הטרור האחרון שפקד את ישראל - צפויות להיות השלכות על התושבים.

נדמה כי אין מתאים יותר מלפתוח כתבה העוסקת בחיים הנפיצים במקום עם מוריה כהן, פצועת פיגוע הדקירה שהתרחשה לאחרונה בשכונה, ועם בעלה דביר. הם בני 26, ומתגוררים בשכונה מספר שנים. "אנו משתדלים להביט על החיובי שיש במגורים כאן בשכונה", אומר לנו דביר, ומבהיר כי במגורים במקום יש יתרונות רבים: "הדבר החשוב ביותר מבחינתנו במגורים כאן זו העובדה שזו עיר הקודש של עם ישראל. יחד עם זאת, יש כאן בהחלט יתרונות גשמיים, כמו מגורים יחסית זולים, בסמוך לכמה מהשכונות המרכזיות בירושלים, בהן שמואל הנביא, מאה שערים ובר-אילן. יתרונות אלו חשובים מאוד עבורנו, גם משום שיש שם מוסדות לימוד איכותיים שאליהם אנו שולחים את ילדינו". דביר מציין כי "האזור העתיק מעניק לנו השראה מיוחדת, ומעל הכול יש לנו סמוך לבית את קברו של שמעון הצדיק, העמוס מדי יום במאות יהודים המגיעים למקום מכל רחבי העיר ומחוצה לה כדי להתפלל בו, ואנו מרגישים שזה הקמע שלנו".

דביר כהן

פיגוע בהפתעה

לצדו של דביר ניצבת רעייתו מוריה, שעדיין מתאוששת מפיגוע הדקירה שהייתה קורבן לו. מוריה נפצעה לפני כחודש, בד' בטבת, כאשר לקחה את ילדיה למוסדות הלימוד שלהם. מחבלת כבת 14, תושבת השכונה, הפתיעה את מוריה מאחור ודקרה אותה כאשר חמשת ילדיה של כהן עומדים לצדה, ושניים מהם צופים באירוע הדקירה, לגודל הזוועה.

מוריה הוגדרה 'פצועה באורח קל', ושוחררה עוד באותו יום מהמרכז הרפואי הדסה הר הצופים, לאחר שהצוות הרפואי שלף ממנה את הסכין באורך 30 ס”מ. בנס לא נפגעו איברים פנימיים.  פרופ׳ חגי מזא״ה, אמר לאחר מכן כי “הפצועה פונתה אלינו על ידי מד״א כשהסכין נעוצה בגבה, בדיוק כפי שצריך לפנות במקרה כזה. במזל גדול – למרות גודלה של הסכין, הדקירה בגבה לא הייתה עמוקה, ואנו משחררים אותה לאחר הטיפול לביתה”.

כחודש לאחר האירוע אומרת לנו כהן כי היא עדיין מתאוששת. "ההשלכות לא חלפו לגמרי, יש מדי פעם כאבים, וגם הנפש עדיין צריכה חיזוק לאחר האירוע הקשה הזה. יש עדיין פחדים, יש רגעים של חוסר שקט, אבל אנו לוקחים את זה למקום טוב יותר. אנו משתדלים לצאת כרגיל, אומנם מאז התחלנו יותר לצאת ברכב במקום ברגל, אבל אנו נחושים להמשיך בשגרה כרגיל".

המחבלת נעצרה זמן קצר לאחר מכן בשטח בית הספר אליו נמלטה, אבל את בני משפחתה – כולם עוינים מאוד ליהודי המקום – נאלצת כהן לפגוש מפעם לפעם. "אנו רואים אותם עוברים באזור שלנו, אבל מעדיפים לא להסתכל, כדי שלא לייחס לאירוע הזה חשיבות. הם צריכים להבין שאנו כאן – כדי להישאר".

דביר היה באותו זמן בשירות מילואים כאשר שמע על הפיגוע, וזו גם הסיבה בגינה יצאה רעייתו ברגל באותו בוקר. ממרחק הוא שמע כי אחת השכנות הערביות נצמדה לרעייתו ודקרה אותה. "כשאשתי הגיעה למרחק של כמה עשרות מטרים מהבית, המחבלת דקרה אותה. הבן שלי צעק: ‘אמא יש לך סכין בגב’. המחבל כנראה נבהלה מהסיטואציה וברחה. אם היא הייתה ממשיכה – אני לא יודע איך זה היה נגמר ולא רוצה לדמיין”, הוא מספר.

האם לדעתכם המחבלת ניסתה לגרום לכם לעזוב?

"בהחלט. כך גם מעריכים כוחות הביטחון", אומר דביר, אך מבהיר מיד כי "העמותה שמנהלת כאן את יישוב התושבים - היא זו שעוסקת בגאולת הקרקעות והיא היחידה שפועלת מול בית המשפט והמשפחות הערביות. אנו אומנם מקווים שכאשר הבתים הללו יתפנו נוכל להיכנס אליהם, אבל בהחלט לא ניתן לומר שאנו אלו שמפנים את התושבים הערביים מהמקום", הם אומרים.

שורשי העימות בשכונה הירושלמית נעוצים בעברה הרחוק של מדינת ישראל. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים השכונה נשלטה על ידי הירדנים, והייתה השכונה הקרובה ביותר לחלק הישראלי של העיר. האזור היה מסוכן למדי באותם ימים, ובמקום שבו קיים היום הכביש המרכזי שלצד השכונה – שכן הגבול בין ישראל לירדן. לאחר המלחמה המשיכה השכונה להיות מיושבת בתושבים הערביים, אך בשנים האחרונות החלו להגיע למקום תושבים יהודיים מטעם ההקדשים – שבחלק מבתי השכונה הם בעלי הבית המקוריים.

"כיום קיימת כאן קהילה יהודית קטנה אבל צומחת", אומר לנו גבריאל, תושב השכונה. "בשמעון הצדיק מתגוררים כיום כ-17 משפחות יהודיות המונות יחדיו עשרות נפשות. עובדה זו היא לצנינים בעיני ערביי האזור, שהפכו את הקרב על השכונה לעימות של ממש. די אם נזכיר כי האירועים בשכונה היו מהטריגרים שהובילו לפרוץ מבצע 'שומר החומות', ובעקבות הלחץ הפלסטיני – גם האמריקנים והאירופאים התערבו באירועים במקום. אולם אנו נמצאים כאן כדי להישאר".

גבריאל חש בטוח למרות העוינות שנושבת מסביבו, עד-כדי-כך שהופתע מאוד כאשר התרחש הפיגוע. "לא חשבנו שזה יכול לקרות", הוא מודה. "אנו גם איננו יודעים מה יקרה הלאה. אנו כן יודעים שיש לנו שכנים שהם אויבים שלנו, ואנו גם יודעים שהם מנסים לפגוע בנו בכל מיני צורות. חשים את זה יהודים רבים ברחבי הארץ, גם בלוד ובעכו, אנו אולי מרגישים את זה אולי באופן מוחשי יותר, אך כפי שהם ממשיכים לחיות את חייהם – כך גם אנחנו".

דברים דומים אומר לנו גם דביר, שמדגיש כי תושבי השכונה קודם כל סומכים על בורא עולם, ומכך הם שואבים את האמונה בצדקת דרכם. "אנו יודעים שיש מישהו מלמעלה שמגלגל את כל הדברים, ואם הוא רוצה - אנו נמשיך לחיות ולשגשג כאן למרות שזה אינו מוצא חן בעיני שכנינו הערביים".

הרכב שנשרף שש פעמים

אין ספק שמציאות החיים בשכונה מאתגרת למדי. דביר הכיר את מציאות החיים המורכבת מילדותו, בה התגורר ביישוב טנא עומרים שליד באר-שבע, הסמוך ליישובים ערביים. בחלק אחר מילדותו התגורר דביר בעלי שבשומרון, אולם רעייתו, ילידת פתח-תקווה – לא הכירה את המציאות המורכבת הזו. "אני זוכר את האינתיפאדה ואירועים נוספים, כך שעבורי קל יותר לגור כאן. אשתי לעומת זאת עושה את זה במסירות נפש", הוא אומר.

ואכן, החיים בשכונה מורכבים. אומנם התרחשו כאן פיגועים בודדים בלבד, ומעולם לא התרחש במקום פיגוע נגד תושב – עד האירוע האחרון, אך ההתנכלויות מצד התושבים הערביים נמשכת כל העת.

בשלב זה מצטרפת לשיחה רעות ישובייב, 25. היא נשואה לטל והם מתגוררים בשכונה עם שני ילדיהם. "במשך שנתיים וחצי שאנו מתגוררים כאן, אנו רואים התנכלויות לא פעם מצד שכנינו הערביים, ואת העובדה שהמשטרה מנסה לטאטא את הדברים מתחת לשטיח, כך שהיא מסתכלת על כל אירוע כאל אירוע נקודתי, ולא מבינה שיש כאן אוכלוסייה שתומכת טרור.

את ההצקות מכירה ישובייב היטב. "הערבים שרפו לנו את הרכב חמש פעמים, ועוד שני פעמים רכבים של אורחים שהתארחו אצלנו", הם מספרים. לאחר שנסיים את השיחה ידווח על שריפה נוספת של רכב המשפחה. לשאלתנו האם לא מדובר במחיר כבד מדי למגורים במקום? הם משיבים כי המדינה משלמת על הרכב בגלל ההתייחסות אליו כאל אירוע לאומני. "בנוסף", הם ממהרים להוסיף, "הדברים הללו לא מרתיעים אותנו. אלפיים שנה התפללנו לגור בירושלים, ואנו חיים כאן ולא נעזוב למרות ההתנכלויות".

תקופת השיא של המתיחות בשכונה נרשמה במהלך מבצע 'שומר החומות', שאחד מהטריגרים לפריצתו הייתה הגעת היהודים להתגורר בשכונה. "במהלך אירועי 'שומר החומות' היינו מבררים בלילה את המצב בשכונה לפני שהיינו יוצאים החוצה", אומר לנו גבריאל. "אם היה ידוע לנו שיש ברחובות קבוצות גדולות של שבאב – היינו נמנעים מיציאה, וגם כאשר כן היינו יוצאים - עשינו זאת בזהירות מרבית", הוא אומר. "במקרים כאלו כל אחד מחליט היכן הזהירות שלו מתחילה והיכן היא נגמרת", מוסיף דביר. "אם היינו רואים תהלוכה של מפגינים בסמוך לבתינו - מיד היינו מצלצלים למשטרה כדי שתבוא לפזר אותם לפני שהאירועים יסלימו. בנוסף, היו תושבים שהקפידו שלא לצאת ברגל אלא ברכב".

אולם המצב בשכונה מתוח גם ללא טריגרים כאירועי 'שומר החומות'. "לפני תקופה פעילי שמאל החלו להוביל כאן במקום הפגנות מדי יום שישי", אומר לנו גבריאל. "מדי ערב שבת מתאספים כאן קבוצות של ערבים לצד אנשי שמאל יהודיים, אשר מפגינים נגד מה שהם מכנים 'גירוש התושבים הערביים מהשכונה'. מאז ההפגנות נמשכות כל העת, כאשר במקום חבר הכנסת עופר כסיף מ'הרשימה המשותפת' שהוביל אותם בעבר – מגיע לכאן חבר הכנסת מוסי רז ממרץ. הם, ואנרכיסטים יהודיים נוספים מהשמאל הקיצוני, מביאים הרבה מאוד מוטיבציה לשכנים הערביים, שהופכים לאחר מכן למפגעים פוטנציאליים נגד יהודי השכונה.

"כל יום שישי הם מגיעים לשכונה ומשכנעים את שכנינו שמה שנעשה להם זה עוול. לאחר מכן זה מתנקם בנו. במקרה אחד כאשר חלפנו ליד המפגינים איימו עלינו שני נערים כי הם יתנקמו בנו, ואכן באותו לילה שברו לנו את זגוגיות המכונית", אומר א' מתושבי השכונה. הוא מציין כי כיום מגיעים למקום גם מפגיני ימין שמשמיעים קול שפוי, ומביעים תמיכה בתושבים היהודיים.

הרכב שהוצת

התנכלות מסוכנת

ישנם אמצעי בטיחות בהם אתם נוקטים במטרה להגן על עצמכם?

"יש לנו הרבה מצלמות", אומר דביר. "חלקנו נושאים עמם נשקים, ואנו שומרים על קשר רציף עם המשטרה". גבריאל מוסיף ומציין כי "תושבי האזור ערים למצב המתוח ושומרים על ערנות. כל מטר כמעט בסביבה היהודית מרושת במצלמות אבטחה, שאיפשרו בין היתר את לכידת המחבלת". מלבד כל זאת, בשכונה קיים כוח אבטחה בן שני שומרים שמאבטח כשליש מתושבי השכונה. בשמעון הצדיק קיימת גם כיתת כוננות של התושבים, המורכבת מתושבים חמושה ובעלי עבר קרבי.

עם זאת, אמצעים אלו לא תמיד מצליחים למנוע פגיעה מצד השכנים הערביים. אחד התושבים עמו אנו משוחחים היה עד למקרה שבו מחבלים ערביים שברו בקבוק זכוכית על אחד מתושבי השכונה. בעקבות כך הוא נאלץ לעבור מספר תפירות. "אין כאן כמעט מי שלא חווה אירוע כזה או אחר, בעיקר בתקופת 'שומר החומות': אם זה ירי זיקוקים, אבנים, או דברים קלים יותר. בכל זאת יצאנו מבתינו אז ואנו יוצאים היום. איני יכול לומר שאין חשש, אבל יודעים היטב שאם לא נצא מהבית זה יהיה ניצחון פסיכולוגי עבור אותם מחבלים", הם אומרים.

המצב בשכונה ממשיך להיות מורכב. "בעוד ברחבי הארץ הספקתם לשכוח את ההשלכות של המבצע", אומר י', "אנו איננו יכולים לשכוח זאת. מאז המצב בשכונה הפך להיות נפיץ עוד יותר משהיה. אנו נאלצים להתייצב מול העוינות של שכנינו הערבים במקרים רבים. התמודדנו תושבי השכונה עם בקבוקי תבערה שנזרקים לבתי התושבים לא פעם, עם התזת גז פלפל לסלון של אחד הבתים כאן בשכונה, זאת לצד זריקות האבנים התכופות".

גבריאל משתף במקרה, שיכול היה להסתיים בצורה קשה במיוחד: "באחד מהערבים לפני כחודש עלה מחבל ערבי לגג ביתו של אחד התושבים והשתלשל אל החצר בחבל. האירוע ההוא הסתיים בחסדי שמים לאחר שבעל הבית שמע רעשים מוזרים מהחצר והחליט לבדוק את מקורם. הוא יצא אל החצר כשהוא חמוש בנשקו האישי, התעמת עם המחבל וירה באוויר במטרה להרחיקו, ובעקבות כך המפגע עזב את המקום. כוונותיו של המפגע אינן ברורות לחלוטין עד עתה, וייתכן בהחלט שהאירוע היה עלול להסתיים בצורה קשה מאוד".

מי זרק אבנים?

אם יש דבר שעליו מסכימים גם גבריאל וגם י', זו הביקורת החריפה כלפי המשטרה. "אנו מצפים שהמשטרה תעשה את עבודתה כראוי, וכפי שהם עושים בכל מקום אחר", הם אומרים. לדבריהם, המשטרה מנהלת מדיניות של איפה ואיפה, ומפעילה יד קלה מאוד מול הפורעים הערביים. "במקרים שאנו מזמינים משטרה, במקום שהיא תגן עלינו - היא מתעלמת מהאירוע בצורות שונות. במקרה אחד הזמנו משטרה לאחר שערבים זרקו אבנים על אחד מתושבי השכונה. האיש פנה לשוטרים וביקש מהם לעצור את הנער הערבי שזרק לעברו אבנים, אך השוטרים דחו זאת בנימוק הלא-ייאמן לפיו 'כפי שהתושב היהודי יכול לטעון שהערבי זרק לעברו אבנים – כך גם התושב הערבי יכול לטעון זאת'. מלבד הטענה השטותית והלא-הגיונית הזו, על לטרוח מעט כדי לבדוק את מצלמות האבטחה - השוטרים אפילו לא חשבו... זו המציאות בשכונה הזו: חוסר אכיפה מביש של מקרי פגיעה ערבית ביהודים לעומת אכיפת סלקטיבית של אירועים הפוכים, שהם כמובן נדירים מאוד ואנו מגנים אותם". 

התושבים קוראים למשטרה להתעשת. "ראינו כיצד הם נאבקים בטרור כמו שצריך, כשהם ביצעו את המרדף לאחר הפיגוע. אז הם חסמו את כל האזור ועצרו את המחבלת בתוך חצי שעה בלבד. אנו מצפים שהם יעשו זאת גם הלאה, במקרים שהם כביכול פחות חמורים".

ואי אפשר באמת לסיים ראיון עם תושבים בשכונה בלי המלצה חמה לבוא ולעלות לקברו של הכהן הגדול שמעון הצדיק, שעל שולחנו הם סמוכים. "בשורה התחתונה המקום כאן בטוח", הם אומרים, "ויעידו על כך אלפי היהודים שעולים לכאן מדי חודש בחודשו להתפלל במקום".