אין לי שיג ושיח עם נכדי הגדול

אני טיפוס שלא מדבר הרבה. כשמגיעים אלינו כל הילדים שלנו יחד, הכל זורם וחלק ונחמד,

אבל כשאני לבדי והנכד הגדול קופץ לביקור, אין דיבור בינינו.

הוא יושב לפני ורק מהנהן בראש, אני שואלת והוא בקושי עונה, ואז הוא הולך.

אני רואה בכל פעם חברות שלי, ושכנות שמתפקדות ממש יפה עם הנכדים, מדברות ומקשקשות אתם והם מגיבים.

אני לא יודעת אם אני זו שלא בסדר, או הנכד שלי לא כמו ילדים אחרים.

בינתיים יש לי רק נכד גדול אחד שיכול להגיע לבדו באוטובוס, ולכן אני לא יכולה להשוות.

* * *

אני מברכת אותך שלא תשווי בין נכדים. כולם טובים, כולם נחמדים, כולם רצויים.

ובעניין ששאלת: אין פה אשם ולא אשם. יש פה אינטראקציה בין אנשים.

אני בטוחה שגם עם חברות שלך, עם אחת את מפטפטת ועם אחרת את רק אומרת שלום והולכת.

אבל, אם את באמת רוצה שהנכד ישמח לבוא לביתך וימשיך כך, כדאי לך ושווה לפתח את היחסים עמו.

איך תעשי את זה?

למשל, דרך אלבומי תמונות!

לפני שהוא מגיע, הכיני את אלבומי התמונות שלכם.

אינך מבינה אפילו כמה מסקרן ומעניין את הילדים הצעירים לשמוע מה היה אתנו לפני שנים.

לראות את אבא שלו כשהיה קטן, או את אמא שלו כשהייתה בגילו.

לראות באיזו ארץ או מדינה ביקרו הוריו, דבר שניכר בתמונות.

תמונות מחברות מאוד בין אנשים.

בנוסף, אם יש לך אוסף כלשהו מימים עברו, זה המקום להוציא ולנבור.

אוסף של גלויות נוף מפעם, אוסף של כרטיסיות אוטובוס אם שמרת, אוסף של מכתבים שהתכתבת עם בעלך לפני שנישאתם, וכך הלאה.

אם זה נכד שאוהב לתקן ולשפץ דברים, כדאי למצוא לו תעסוקה כזו, ולשבח אותו על מה שעושה.

לשבת ולהביט בו כשמתקן, ולשאול אותו שאלות על המלאכה שמבין בה כל כך.

אם הנכד אוהב לשחק שחמט - שחקי אתו, גם אם את לא מספיק חזקה בזה.

אולי הוא רוצה לשחק במשהו אחר?

אל תתני לעצמך לשבת ולהסתכל בפניו. זה יום אחד יימאס לך, ואם לא לך - אז לו.

את המבוגר האחראי כאן. את זו שרוצה את הקשר הזה.

יתכן שגם הוא רוצה, אבל הוא בכל אופן צעיר יותר ולא בדיוק יודע.

אז קחי את עצמך בידיים, ומצאי איך את מעניינת את הילד ויוצרת עניין בביקורו.