כשבניון זעק "אייכה" והוריד שכינה לאולם: ביקורת על המופע המשותף של רנד-בניון

על ליבו וכיסו של הקהל הישראלי ישנם מתחרים רבים, ועוד טרם היות הקורונה פרחו בעולם המוסיקה שיתופי פעולה אמנותיים שהמוטיבציה העיקרית מאחוריהם, היתה, ובכן, כלכלית. הכפלת כח של שניים או שלושה מותגים מוסיקליים היא הימור בטוח, מדובר בדרך הקצרה ביותר לאולם מלא.

עם זאת, ישנם שיתופי פעולה שיש להם הצדקה אמנותית. מופעים שמביאים לעולם יצירה חדשה, שמאפשרים מפגש מפתיע של הקהל עם כל אחד מהיוצרים הנראים לפניו לפתע כחדשים.

למופע המשותף החדש של עמיר בניון ושולי רנד יש אליבי לכתחילה. איחוד הכוחות על במה אחת הוא רק הסתעפות מתוך הפרויקט המרכזי ההולך ונשלם בימים אלה, פרויקט שהוא בעל פוטנציאל להפוך לאירוע המוסיקלי המשמעותי של השנה: האלבום המשותף, "שולי שר בניון".

קיצור תולדות הזוגיות הזו: לפני עשור וחצי בניון פונה לרנד ומודיע לו שכתב עבורו אלבום. רנד מגלה באמצע החיים שהוא זמר, והשניים יוצאים לעבודה והקלטות עם המפיק שמוליק דניאל. אחרי כמה חודשים משהו משתבש ("עברו כמה חתולים שחורים" רנד יסביר במהלך הערב) ואת אלבומו הראשון ('נקודה טובה', 2008) הוא מוציא לאור ללא מעורבות של בניון. בתקופה האחרונה הקשר מתחדש, והם נפגשים שוב, אצל אותו מפיק, והפעם זה עובד: בתחילת ינואר יוצא הסינגל "גיליתי מחדש", שיר אמונה מרגש, אחד הטקסטים המוצלחים של בניון, ובעקבותיו יוצאים למופע משותף.

כידוע מדובר בשני פרפורמרים יוצאי דופן באיכותם, ומופע משותף שלהם מציב רף ציפיות גבוה מאוד. עיקר הציפייה היא למשהו חדש שיוולד מהזיווג הזה, הרי מופעים של עמיר בניון ומופעים של שולי רנד כבר ראינו (והתרגשנו) לא פעם.

(צילום: Gaya's Photos)

ההבדלים בין רנד הטרובדור ובניון הווירטואוז

הפתעה ראשונה חיכתה לנו עוד לפני שהמופע התחיל, כשסרקנו את הקהל מהיציע הצדדי אליו פרשנו מאימת האומיקרון: רוב הקהל היה חסר סממנים דתיים. במקרה של בניון ידוע שהקהל מגוון, אך החיבוק שמקבל רנד, על זקנו וחליפתו, מהקהל התל אביבי, היה נקודת מוצא מרחיבת לב למופע הזה.

השיר הפותח של המופע הזה הוא החידוש של שירו של בניון "בחייאת", שיר הומורסטי המצטט הערות שקיבל בניון של לפני עשור וחצי מאנשים ברחוב. בתי השיר עודכנו ברוח שיתוף הפעולה, באירוניה הדדית ובחיוך ("תגיד זה אתרוג או לימון מתחזה", ברוח סרטו של רנד "אושפיזין", וההמשך "עוד יש לך חובות או יצאת מזה?)". מכאן עברו להשמעת בכורה של השיר "כשאנחנו מנגנים" מתוך האלבום המתהווה, וכבר כאן הרימה ראשה לראשונה הבעיה שריחפה לפרקים מעל המופע הזה: ההבדלים העצומים בין רנד הטרובדור ובניון הווירטואוז הופכים את העיבודים של השירים המשותפים למאתגרים במיוחד, גם עבור מפיק מנוסה כמו שמוליק דניאל. אבל אנחנו קהל שבוי, והווקאליות של בניון יכולה לנצח כל אתגר, אז התרגשנו עד דמעות. בשיר הבא ("תחפש טוב את זה"), גם הוא מתוך האלבום החדש, רנד לקח את ההובלה של השיר והיה במיטבו, כשבניון בתפקיד מלווה. ההמשך, עם "שמחות קטנות", "ערפל" ו"בן מלך שעשוי מאבנים טובות", סיפק ביצועים הרמוניים ואקספרסיביים שהוציאו מבניון איכויות דרמטיות שהוא לא מרבה להשתמש בהן בהופעות שלו. הלהקה שעל הבמה, שהורכבה מנגנים מוכשרים ומוכרים מההרכבים שמלווים את שניהם, ובהובלת שמוליק דניאל על התופים, שמרה על צליל מהודק ועשיר.

(צילום: Gaya's Photos)

"עומד בשער" ההמנוני היה מעט מאכזב, ואתגר את המנעד של רנד יתר על המידה. ניכר היה שבניון 'מחשב מסלול מחדש' בכל כמה שניות כדי להציל את השיר. דווקא כאן ציפינו לעיבוד מפתיע (גרסת בלדה שקטה, למשל, היתה מרעישה עולמות), וההיצמדות של דניאל לגרסת האולפן של השיר – שגם על הפקתה, ארבע עשרה שנה אחורה, הוא חתום – היתה החמצה.

"דע בני אהובי" היה נקודת שיא נוספת, בביצוע משותף ויפה. בשיר הבא, "הכל עד לכאן", אולי הביצוע המאתגר ביותר בערב, שוב התגלתה הבחירה להיצמד לגרסת האולפן (גם היא הפקה של שמוליק דניאל במקור) טעות מצערת, על גבול הפיגוע המוסיקלי, כשרנד פתח ובקושי רב צלח את הבית הראשון. יתכן ושינוי סדר המבצעים היה מונע את זה.

"לכל דבר יש עת, לא סתם חיכיתי" רנד שר ב"גיליתי מחדש" בליווי של בניון, לא לפני שהקדיש את השיר לרעייתו הטריה, אך שיר התשובה הזה גדול מהשובל הרומנטי שרנד, מסיבות מובנות, קושר לו. דווקא הפסגות המקצועיות שהוא כובש על גבול העשור השביעי לחייו, והעובדה ששחקן חילוני יכול למצוא את עצמו אחרי שני עשורים ממלא אולמות כזמר חרדי הם הדהוד מובהק של מסר ההתחדשות בשירו של בניון.

(צילום: Gaya's Photos)

מסר לאמנים ולמפיקים: אל תפחדו להפתיע

בנקודה זו נחלק המופע לשני מופעי סולו, כשכל אחד מהמבצעים נותר לבדו על הבמה לביצועים של שיריו, עם איחוד קטן לביצוע רגיש ויפה של "מי תרצי", כשרנד מחליק בנינוחות אל מקומו של גידי גוב. בחירת השירים צפויה, ואפילו מעט מאכזבת, וכאן המקום לפנות לאומנים ומנהלים מוסיקליים באשר הם – סמכו על הקהל שלכם. אם הוא הזמין בייביסיטר, הסתובב סביב ככר הבימה בחיפוש מייאש אחר חניה, חירף נפשו בשיאו של גל חמישי של מגיפה ונכנס לאולם עמוס ישראלים העוטים מסיכה בסגנון פריסטייל, הוא אוהב אתכם מספיק כדי לקבל גם שירים שהם לא הלהיטים המוכרים והידועים לעייפה. אל תפחדו להפתיע, הקהל מצפה ליצירתיות.

ובחזרה למופע: רנד כובש את הבמה, מדלג בקלילות מעל תקלת צרידות בבדיחות דעת, מספר סיפורי תשובה משעשעים, מספק ביצועים כמעט קברטיים של שיריו המוכרים. לרגע שכחנו שאנחנו במופע משותף. כשבניון שב לבמה הם מבצעים משירי שניהם (עם הפוגת ה'ירידה לצורך עליה' הטקסי של ההדרן) כשהמצטיין בהם הוא הביצוע של בניון ל'אייכה": הוא זועק 'איה' ומוריד שכינה לאולם. אבל עוד קודם לכן מפציע שוב השיר "בחייאת", הפעם בבתים חדשים שמסכמים את האירוע: רפקלסיה מיותרת לטעמנו, שעומדת בסתירה לצורך לבנות מתח לקראת קתרזיס הנעילה. גם הבחירה ב"בין קודש לחול" שם בניון תופס את מקומו של אמיר דדון, לא חידשה דבר על הביצוע המקורי ואף הוסיפה אקורד מעט מדכדך לסיום ("בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי \ שם במקום ממנו באתי אין שלום  \והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי"). כל כך הרבה שירי אמונה והתעלות לאורך המופע, אז למה לשלוח את הקהל הביתה עגמומי. ואת הסיום ניתן היה לשער – "ניצחת איתי הכל" המתחייב, למרות שגם כאן הפתעה היתה מתקבלת בברכה.

(צילום: Gaya's Photos)

פתחנו בתהייה מה ייוולד מהזיווג הזה, והאם השלם יעלה על סכום חלקיו. הכל כבר נאמר על עמיר בניון המבצע, אבל במופע הזה, בו הוא שר עם מוסיקאי אחר ערב שלם, נדמה שנכבשה עוד פסגה. הוא מתגלה בנדיבותו וביכולתו לזוז לרגע מעמדת הסולן הגאון לעמדה תקשורתית ונדיבה שהוציאה ממנו יכולת הבעה מרעידת לב, בעיקר בחלקו הראשון של המופע. שולי רנד הוא פרפורמר-על; אפשר להקשיב לו שעות. ההגשה שלו מלאת נוכחות וחכמה, והשירים של בניון הם זירה אופטימלית להבעה רגשית, למרות, ואולי בעצם בגלל האתגר שהם מציבים.

נראה שכמו בחיים, ככל שהזוגיות המוסיקלית הזו תמשך - היא תוביל לדיוק של שניהם ושל מהלך המופע והעיבודים. ובינתיים, קשה שלא להמתין בקוצר רוח לאלבום המשותף המלא, שעוד לפני צאתו ניתן לקבוע כבר עכשיו שהוא יהיה אבן-דרך משמעותית בתולדות המוזיקה היהודית לדורותיה.