רופא אמריקני על נס רפואי שראה: "זה היה חסד אלוקים"

כשקאלי הרדיג יצאה עם חברותיה לפארק מים בארקנסו, ארה"ב - איש לא חשב שמשהו מסוכן עומד לקרות לה. 

היא הייתה אז בת 12.

לפני הטיול, אמרה קאלי לאמה כי היא מרגישה שיש לה כאבי ראש ובחילות, ואמה הציעה שתישאר בבית ולא תצא לטיול, אך קאלי התעקשה. "זה יעבור", היא אמרה בסתמיות. 

אולם כשקאלי חזרה הביתה באותו יום, אחרי ששיחקה עם חברותיה במשחקים שכללו ריצות וקפיצות אל תוך הבריכות, כבר לא היה להוריה ספק ש'לילדה יש משהו'. היא אחזה בראשה בחוזקה, וצעקה: "אמא, כואב לי". הוריה טסו לבית החולים - שם הודיע להם הרופא בנימה רצינית שאינה משתמעת לשני פנים: "קאלי כנראה נדבקה במים המזוהמים באמבה שנכנסה למוחה דרך תעלות האף".

ההורים הזדעזעו. "הייתכן? הרי היא בסך הכל שיחקה בתוך בריכת המים". הרופאים אמרו להורים כי מדובר בדלקת קרום המוח מסוג שנגרם על ידי אמבה (מחלה שנקראת גם דלקת קרום המוח האמבית ראשונית). 

הרופא המטפל - ד"ר מאט לינאם שמו, הוא מומחה למחלות זיהומיות, והוא זה שטיפל בקאלי מההתחלה. "היינו צריים לספר להוריה שסביר מאוד שהיא לא תהיה בין החיים - תוך 48 שעות", אמר הרופא. "פשוט משום שידענו את הסטטיסטיקה. רק שני אנשים בצפון אמריקה שרדו את הדלקת הזו אי פעם. 99 אחוזים מהחולים, נפטרים תוך זמן קצר מאוד".

ובכל זאת, הרופאים בבית החולים לילדים של ארקנסו, לא בזבזו זמן יקר. "שאבנו מגופה של קאלי את הזיהומים ואז ניסינו תרופה גרמנית נדירה ולא מאושרת, שקיבלנו מה-CDC", סיפר ד"ר לינאם. בשלב השני, הורד חום גופה ל-93 מעלות, והיא הוכנסה למצב של 'תרדמת רפואית' "בניסיון להפחית את הנפיחות המוחית".

במשך שבועיים עבד הצוות הרפואי סביב מיטתה של קאלי, מסביב לשעון. "זה היה כמו מירוץ נגד הזמן, כשכל מה שעובר לנו בראש זה להשאיר אותה בחיים. אבל זו הייתה משימה מורכבת, שכן לא פשוט לאזן את הגוף במצב כזה שבו אתה כל הזמן צריך לשלוט על לחץ הדם, כי לחץ דם גבוה מדי מחמיר את הנפיחות המוחית".

כל אותו הזמן לחשו לה הוריה באוזניה: "תילחמי, ילדה". לא היה שום דבר אחר לומר. 

"היו לנו שעות טובות ושעות רעות, לא ימים", אומר ד"ר לינם. "לא היינו בטוחים שהיא תחזור להיות אותה ילדה קטנה כאשר, אם בכלל, היא תתעורר. פשוט לא ידענו מה יהיה".

האמונה של הוריה בה והלחישות שלחשו לה באוזניה, הם אלו שככל הנראה הצילו את הילדה הקטנה ממוות. "יומיים לאחר שהרדימו אותה, היא דיברה איתנו באמצעות האגודל שלה. אנחנו דיברנו והאגודל שלה זז בהתאם. זה משהו שאנחנו לא יודעים להסביר, אבל אנחנו כן יודעים שהיא שמעה אותנו".

כשהמדדים שלה הראו מגמת שיפור דרסטית, הרופאים החליטו לבטל את ההרדמה ולהחזיר אותה לאט לאט להכרה. התהליך לקח ימים אחדים, אך לאחר שהתעוררה, זה היה המבחן האמיתי לדידם. "היינו צריכים לראות איך היא מתפקדת, וזה היה מדהים. השיפור שהיא הראתה תוך שמונה שבועות הוא בלתי נתפש. היה עליה אמנם ללמוד מחדש את התפקודים הבסיסיים כמו בליעה והליכה, אבל בסופו של דבר - היא הפכה לשורדת מספר שלוש", אומר ד"ר לינם. 

לדבריו, הם לא באמת יודעים להסביר למה דווקא היא הפכה לשורדת. "היה לנו מקרה של ילד בן 12 מפלורידה שאובחן עם המחלה הזו ממש כמה ימים אחרי קאלי. הוא קיבל את אותה תרופה גרמנית, אבל הוא לא שרד. אין ספק שהמקרה של קאלי היה חסד אלוקים. וחוץ מזה, לאורך כל הרך היו אינספור ניסים קטנים שקרו כל יום, ועשו את ההבדל בין חיים למוות".