הפרנסה היא כמו מטר

"הנני ממטיר לכם לחם מן השמיים". הפרנסה, הלחם, יורדים אל האדם כמו המטר משמיים. לאף אדם בעולם אין יכולת לשלוט במטר. עדיין לא המציאו את הכפתור שיוכל להגביר או להחליש את הגשם - זה היה ויהיה תמיד רק בידיו של השם יתברך. כך בדיוק הפרנסה – היא בידיו של בורא העולם בלבד. לפעמים אדם חושב שהוא יכול להגדיל את פרנסתו, או חושש שמישהו יכול לקלקל או להתחרות בו... לא! אין דבר כזה! זו שטות, כי הפרנסה היא כמו מטר, והיא רק בידיים של השם. הכפתור בידיו בלבד להגביר או להנמיך, ורק תפילה, חיבור עם השם ואמונה הם הכפתור לשפע שירד אליך בקלות.

כך אומר הזוהר הקדוש: "...כל מי שמתפלל תפילתו לקדוש ברוך הוא על מזונו, גורם שיתברך כל היום". הזוהר מדגיש שאפילו שיש לך, והמקרר מלא, והמקפיא מלא – "צריך לבקש ולהתפלל תפילה על המזון בכל יום, שנאמר: 'רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו' - אלה אותם המצפים ומחכים בכל יום ויום לבקש מזונם מן הקב"ה" (זוהר בשלח). את מבינה? אותם ה' רוצה! את אלה שיודעים להרים עיניים, לבקש, שיודעים להרגיש תלויים בחסדיו וכך מתגלה אמונתם.

ואותם שלא נמצאו בני אמונה, מה כתוב בהם? שטו העם ולקטו. מה זה שטו? שטות היו לוקחים בעצמם... (זוהר שם). ואכן, מיום שנברא העולם לא הרוויח אדם כלום ולא הפסיד אדם כלום מעצמו! זו שטות לחשוב על מציאות של רווח או הפסד, כי אין כזה דבר, הכל נובע מרצונו הישיר של הבורא לתת לך או לקחת ממך. זו שטות לרוץ ולהתרוצץ מעבר לכוחות, ולרדוף ולהתחרות ולחפש ולא לישון בלילה, במקום לעשות השתדלות, ולהרים את העיניים לשמיים, ולסמוך על ה'.

זכרי, כאשר ברא הקב"ה את העולם הוא הנהיג בו הנהגת שפע (ובשפע!). וכאשר שואלים: "מה נאכל? מה יהיה?" - מקלקלים את השפע (נועם אלימלך). נניח שיש אירוע במשפחה (מזל טוב) או חג שמתקרב, לפעמים שואלים: מאיפה נביא את הכסף? תדעי, ברגע שאת שואלת "מה יהיה?" - את מקלקלת את השפע, כי השם הביא את השמחה או את החג לבית - והוא כבר הכין מראש כיס מלא לכל מה שצריך.

הזוהר מעניק לנו סגולה לפרנסה, והיא להיזהר שהחלות תהיינה על השולחן בכניסת השבת לפני הדלקת הנרות. ובשעה שאת מניחה את החלות, הניחי ידיך על השולחן ואמרי: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" (מנחת אשר זוהר הקדוש). חלות השבת שעל שולחנך הן זכר למן, את מכסה אותן, מניחה את ידיך ומאמינה - כל מה שמונח על השולחן שלנו, כל השפע הזה - רק מאתו יתברך (סידור שירת חיי).