"תגיד, איך אני מגיע מפה למירון?"

כל השכונה רעשה מהנסים שפקדו את זעליג בזה אחר זה.

הכל התחיל לפני עשור. זעליג התחתן בשעה טובה, אך הוא וזוגתו לא זכו לפרי בטן. למרות הסגולות, למרות התפילות. גורנישט.

שנה אחת הזדמן זעליג למירון, הדליק נר על קברו של רבי שמעון בר יוחאי והתפלל מעומק לבו שהצדיק יהיה מליץ יושר עבורו.

באותה שנה חבקו זעליג וזוגתו בן.

בשנה לאחר מכן, נולדו להם תאומים.

בשנה הבאה נולדה שלישייה!

השכונה סערה מעוצם הניסים. רק זעליג נראה תזזיתי באותו היום שבו שבה אשתו מבית ההחלמה עם השלישייה המייללת.

זעליג מיהר אל הסובארו-אברכים החבוטה שלו, הניע אותה בשיעול מנוע צורמני והתכונן לצאת לדרכו.

"לאן אתה ממהר, זעליג?", שאל פישל השכן.

"אני נוסע לרבי שמעון, לכבות את הנר...", התלוצץ זעליג, "סתם. אני נוסע להודות לרבי שמעון על שפעל עבורי אצל הקב"ה שאזכה לילדים".

"ואתה מכיר את הדרך למירון?", התעניין פישל.

"לא, אבל נסתדר", השיב זעליג בביטחון של מי שהגיע בבחרותו למירון בטרמפים, ולא פעם אחת.

* * *

זעליג החל בנסיעתו צפונה, אך ככל שהתארכה הדרך הוא לא ידע אם הוא מתקרב אל היעד או מתרחק ממנו.

ואז הוא הבחין בנתן הצועד לו באמצע שומקום בצעדים עליזים, פאותיו מתבדרות ברוח, והפונפון שעל כיפת ה"נ-נח" שלו מקפץ בקצב צעדיו.

"תגיד, צדיק, איך אני מגיע למירון?", שאל זעליג את נתן.

"ה' ישמח אותך בן של מלך", השיב לו נתן בצהלה, "תמשיך לנסוע עוד שעה בערך, תראה בצד ימין שלך הר גדול. בפניה הראשונה תפנה שמאלה ואז תגיע לעליות של מרון".

זעליג פלט צחקוק מלגלג. "מה אתה בסדר? איכוועסט לנסוע שעה בלי לדעת לאן. זה לא הגיוני מה שאתה אומר". כאילו שיותר הגיוני לעלות על סובארו-תיכו ולנסוע אל הלא נודע.

נתן לא אהב את הדיבור של זעליג. השערות בפונפון הזדקרו מעצבים.

"אחי, אתה מביא דינים לרשב"י עם הפקפוקים שלך", הטיח בו נתן, "תתבטל לצדיקים, אל תהיה קליפה. אין בלבולים אצל רשב"י, הכל אורות! כמו שאמרתי לך, תמשיך לנסוע דוך ועוד שעה תראה בצד ימין הר גדול, תפנה שמאלה ותגיע לעליות של מירון".

זעליג חשש להתווכח. הוא הודה והמשיך בנסיעה בכיוון שהורה נתן.

* * *

כעבור שעתיים נסיעה התפלא זעליג שאינו רואה את נופי הגליל.

ברמזור הקרוב הוא פתח את החלון ושאל את הנהג היושב במכונית שלצדו: "סליחה, עוד כמה זמן נסיעה עד מירון?".

האיש הביט בו בהשתוממות. "איפה אתה איפה מירון... עוד חמש דקות אתה בבאר-שבע"...

מסתבר שזעליג יצא ביציאה לא נכונה, וכל הדרך הוא דהר בכיוון ההפוך...

"אוי ווי איזמיר", קרא זעליג בקול, "איזה טיפש אני! למה לא לקחתי מראש מפה? למה סמכתי על הזיכרון שלי? למה לא התעקשתי לדעת מה הדרך הנכונה?".

הרמזור התחלף לירוק, וזעליג המשיך לבכות וליילל במקום לנסוע.

"נו, תיסע כבר!", צעק לו האיש מהרכב שלצדו, "מה יעזרו לך הדמעות עכשיו? תבכה בדרך, אבל קודם כל תסובב את ההגה ותשנה את כיוון הנסיעה שלך!".

* * *

חשוב לבדוק מדי פעם אם אנחנו נוסעים בחיינו בכיוון הנכון, אבל אין טעם לשקוע באכזבה על כך שיכולנו לנצל יותר.

נסובב את ההגה ונתחיל בחישוב מסלול מחדש.