פרשת יתרו: מי זה מתקשר בשעה אחת וחצי בלילה?!

לראשונה.

בשבוע שעבר, בארצות-הברית, הושתל לאדם בשם דיוויד בנט, בן 57, לב של חזיר, אחר שהיה חולה לב תקופה ארוכה ולא יכול היה לעבור השתלת לב אנושי מפאת מצבו הרפואי הירוד.

ברכות על ההישג! אני רק מקווה שלא זרקו את החזיר, כי יש בכנסת אדם עם שם משפחה דומה שזקוק למח שלו...

שמעתי שהשבוע בנו קיבל קומפלימנט בכיתה על כך ששיעורי הבית שלו השתפרו פלאים. לשאלת המורה היאך אירע הדבר, השיב הילד: "פשוט אבא הפסיק לעזור לי, כי הוא טרוד מאוד במצב המגיפה"...

נו, פלא שאנחנו כלואים במשבר הנגיף ללא מוצא? הלוא כשהראש פגום - כל הגוף סובל!

מאן דהוא שאלני אם קראתי את ספרו של ראש הממשלה "איך עוצרים מגיפה". השבתי שלא, אבל עכשיו אני רואה את הסרט...

ובכל זאת, מה טוב שאנאלפביתים מנהלים את מדינתנו, כך לפחות אנו מרוויחים מזה קצת.

איך, אתם שואלים?

הנה, שבוע שעבר קיצרו לנו את ימי הבידוד לשבעה, והשבוע כבר הוסיפו לקצר לחמישה. תארו לכם שהם היו יודעים לספור עד 10, הלוא ודאי הייתה לנו חניית ביניים חינם בשישה ימי בידוד... חשבתם על זה?

בכל אופן, כשאני רואה איך קבוצת אנשים שמתנערת מתורה הופכת לכת ליצנים, זה מחזק אותי להידבק בתורה כדי להישאר שפוי.

ובנימה זו נעבור לפרשת השבוע, העוסקת במתן תורה.

* * *

יתרו, חותן משה, הכומר המיתולוגי שומע על הניסים שעשה ה' לישראל, הוא עוזב הכל ובא, יחד עם אשת משה ושני בניה, אל המדבר, לשהות במחיצת ישראל וריבונם.

אימתי הגיע יתרו אל המדבר? נחלקו בדבר. יש אומרים שהוא בא קודם מתן תורה, ויש אומרים שבא לאחר מתן תורה (זבחים קטז ע"א).

שואל רבי אלחנן, אחד מבעלי התוספות (תוס' ר' אלחנן, עבודה זרה כד. סוד"ה יתרו), הן לדעת הסוברים שיתרו בא אחר מתן תורה - "יש תימא, על כורחך בני משה רבנו לא היו בשעת מתן תורה!" (ראה גם חזקוני, שמות י"ח, כ"ז שהזכיר זאת).

שאלה אדירה! היאך הסכים משה שבניו יעדרו מהמעמד היהודי ההיסטורי של מתן תורה?

רעיון מטלטל טמון כאן. הבה נדלהו.

* * *

איש צדיק היה בירושלים של מעלה, הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל. עבד ה', כפשוטו.

למדנותו ושקידתו בלימוד היו מן המופלאים שבהשגת אנוש, אך לא רק בזה הצטיין. מעשה שהיה יחשוף טפח בגדלותה של אותה דמות נפילים שהתהלכה בארץ עד לפני זמן לא רב.

היה זה ביום שעסק הרב עם החברותא בלימוד אחת הסוגיות הסבוכות בש"ס. הם ליבנו את הסוגיה, דקדקו היטב בדברי הראשונים, אולם קושיה חמורה איימה למוטט את כל הבנתם.

מחוגי השעון הסתחררו במחולם, השעה התאחרה והם טרם מצאו קרן אור להניח את דעתם בבירור הסוגיה.

כאשר הורה השעון על חצות הלילה, הם החליטו להיפרד, מתוך נחמה שלמחר ימשיכו לעיין ולהעמיק בסוגיה עד לפיצוח חידתה.

החברותא הלך לביתו והתארגן לעלות על יצועו, כשלפתע עלה ונשמע בחלל הבית צליל הטלפון.

השעה הייתה אחת וחצי בלילה!

מי מתקשר בשעה כזאת?!

הוא מיד הרים את השפופרת, ומן האפרכסת נשמע קולו של רבי שמחה זיסל אומר: "מצאתי מהלך לבאר את הסוגיה!".

רק מי שטעם את מתיקות ועריבות התורה יכול היה להבין את התרגשותו של החברותא לשמע הבשורה המרנינה. סוף סוף תובן הסוגיה!

"מה המהלך?", שאל החברותא נרגש.

"זה לא הזמן כעת, באמצע הלילה", השיב הרב ברוידא, "התקשרתי רק כדי להרגיע אותך שמצאתי מהלך לבירור הסוגיה, על מנת שתוכל לישון ברוגע ושמחשבתך לא תטריד את מנוחתך. מחר בעזרת ה' אציע בפניך את המהלך".

וזה לא הכל. החברותא הבהיר, שבאותה תקופה לא היו מכשירי טלפון בבתי שכונת "גבעת מרדכי", מה שאומר שהרב ברוידא בעצם הטריח את עצמו בדרך הארוכה מביתו למשרד הישיבה - וזאת רק כדי להרגיע אותו שסוף סוף מצא פשט בביאור הסוגיה!

רגישותו לזולת היא תפארתו של אותו אדם גדול!

* * *

בין אם יתרו הביא את אשת משה ובניה אל המדבר קודם מתן תורה, ובין אם הביאם לאחר מכן, הוא עצמו לא נכח במתן תורה, כפי שמציינת התורה קודם מעמד הר סיני: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹֽתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצֽוֹ" (שמות י"ח, כ"ז).

שמעתי רעיון נפלא לבאר, היאך הסכים משה שבניו ייעדרו ממעמד הר סיני - לדעת הסוברים שיתרו הביא את אשת משה וילדיה אחר מתן תורה.

חשבו נא, אילו היה משה מבקש מחותנו להביא אליו את אשתו וילדיו, לבטח יתרו היה ממהר למלא את שליחותו; הוא היה מביאם אל המדבר, ואז היה משה פונה להכין את ישראל למעמד מתן התורה על פי הוראות ה'.

ומה היה עושה משה עם חותנו שבא אליו בשליחותו? הרי הוא לא יכול להיות נוכח במעמד!

או אז היה משה נאלץ לבקש מחותנו ללכת בחזרה למדין, הואיל וסיבת בואו הייתה רק בשביל להביא את אשתו וילדיו, כי הוא הרי לא יכול להיות נוכח במעמד המיועד ליהודים בלבד...

ואיך יתרו היה נפגע אילו זה היה קורה?

בדיוק מפני כך העדיף משה שילדיו לא ינכחו במעמד ההיסטורי של מתן תורה, ובלבד שחמיו לא יפגע חלילה כשיאלץ לדחותו לשוב לביתו!

יתכן וזה הביאור לטענת ה' למשה, אחר שביקש שבניו ימשיכו את הנהגתו אחר מותו (במדבר רבה כ"א, י"ד): "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה! יהושע הרבה שרתך וכו'". דהיינו, בניך שהו במדיין בשעת מתן התורה, והם לא עסקו בתורה יחד עם ישראל.

אינני יודע אם הסבר זה הנו הפשט, אולם המסר העולה ממנו ודאי נכון, אדיר ומטלטל.

היווכחו נא עד כמה היה משה מוכן להקריב כדי לא לפגוע באדם! מבהיל.

כותב המבי"ט (בית אלוקים, שער היסודות פי"ב ד"ה ומפני), שחמש הדברות שעוסקות בבין אדם לחברו (לא תרצח, לא תגנוב וכו') היו גדולות בכתבן מהדברות שעסקו במצוות שבין אדם למקום (אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך וכו').

ומדוע? "כדי שיהיה נקרא ונראה יותר מה שהוזהרנו בינינו לבינינו, שיצר האדם רע מנעוריו לתאוותם (יותר) ממה שהוא בינינו לבינו יתברך, שאין היצר מקטרג עליו כל כך" (שם).

וכה הבטיח ה"ספורנו" (שמות כ', י"ב): "החמש דברות האחרות, והן שלא נזיק לאדם בגופו בכבודו ובממונו, במעשה בדבור ובמחשבה - הן אזהרות שומרות מהעונש בעולם הבא והעולם הזה!".

נו, אז לא שווה להתאמץ לכבד את הזולת?