מתחזקים שואלים: מה הטעם להתפלל על רוחניות?! יש לאדם בחירה חופשית

בתפילת הבוקר אנו מבקשים לא מעט על דברים רוחניים: "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו" – מבקשים על ערבות התורה, וכן בהמשך הברכה מבקשים על הצלחה בתורה שלנו ושל צאצאינו, ובברכות השחר מבקשים "ויהי רצון.... שתרגילנו בתורתך, ודבקנו במצותיך, ואל תביאנו לא לידי חטא, ולא לידי עברה ועון, ולא לידי נסיון, ולא לידי ביזיון, ואל תשלט בנו יצר הרע" – וכל אלו הן תפילות על הרוחניות שלנו. וכן, בברכת 'אהבה רבה' מבקשים "ותן בלבנו להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך".

אבל מה הטעם בכל הבקשות הללו אם כבר אמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (מסכת ברכות, דף לג, עמ' ב)? מאמרת חז"ל זו מובן כי כל ענייני הגשמיות נתונים לשליטתו של הקב"ה, אבל בעניינים רוחניים הקב"ה נתן לנו את הבחירה החופשית להחליט, ויראת השמים של כל אדם אינה תלויה בכלל בידי ה'. אז אם לאדם ניתנה בחירה חופשית – לבחור בתורה ובמצוות, או לנטות אחר יצר הרע, במה יעזור להתפלל לה' ולבקש שנזכה לקיים מצוות ושנגדל בתורה ורוחניות? ה' מסר את מלוא ההחלטה על כך לידינו, לא?

מרן הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, ענה על שאלה זו באחת משיחותיו, וכך אמר "ביארו המפרשים כי שייך שמן השמים יתנו סייעתא דשמיא לזה, והוא עניין 'אתערותא דלעילא' שמן השמים נותנים לאדם התעוררות של חיזוק. ושמעתי ממורי ורבי הגאון הרב אליהו אליעזר דסלר זצ״ל דוגמא לזה - אם אדם נמצא באיזה מקום וממתין למישהו, וכיום בחדרי ההמתנה מונחים ספרים, כמו ספרי מוסר ודברי תורה, והוא פתח איזה ספר שהיה מונח, ונפתח לו בדף שיש בו דבר המעורר אותו, ואם לא היה פותח את הספר הזה הוא לא היה מתעורר - אז מן השמים נפתח לו בדיוק בדף שכתוב בו דבר שמעורר אותו לפי טבעו. וזוהי אתערותא דלעילא, שמן השמים נתנו לו התעוררות! ולכך צריך זכויות, ועם זכויות זוכים לסייעתא דשמיא.

"וכבר אמרו חז"ל (ברכות נ, א) 'הרחב פיך ואמלאהו' - בדברי תורה. היינו, שבדברי תורה הקב״ה מבטיח 'תבקש כמה שאתה יכול, ואני נותן'. וכן ידוע מרבי ישראל סלנטר שאמר כי בדוק ומנוסה שתפילה על רוחניות עוזרת ונותנת סייעתא דשמיא. וכן מובא ב'ספר החסידים' (סימן קל"א), שאם אדם מבקש דבר שהוא שבח לבוראו, כגון על לימוד תורה או דבר אחר שהוא רצון השם, ושופך את נפשו בתפילתו – הקב"ה שומע תפילתו, אף על פי שאין בידו מעשים טובים".

האם ניתן להסתפק בבקשות על רוחניות שמופיעות בסידור התפילה? על כך משיב הרב כי אומנם מבקשים על כך בנוסח התפילה הקבוע, אבל לא תמיד יש כוונת הלב בתפילה זו, ולכן חשוב גם לבקש שלא מתוך התפילה הקבועה על סייעתא דשמיא ברוחניות, ועל ידי תפילה בכוונת הלב זוכים לסיוע משמים. מציין הרב את דברי ה'חפץ חיים' בעניין זה ב'לקוטי אמרים' (פרק י'): "ולא יסתפק האדם במה שמתפלל השמונה עשרה שלוש פעמים בכל יום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו. כי השלושה תפילות הם אצלו כבר שגורות בפיו ואינו נותן לב להם כל כך, מה שאין כן אם יתבונן כל אדם בינו לבין עצמו ויעשה חשבון הנפש על מצבו ומעמדו ,ואזי ישפוך לב וכמים נגד השם יתברך, והתפילה תצא אז בכוונה עמוקה ובלב נשבר ורוח נמוכה ,תפילה כזו בודאי לא תשוב ריקם".

בגמרא (מסכת נידה, דף ע, עמ' ב) נשאלת השאלה בזכות מה יוכל האדם לזכות לחוכמת התורה, והתשובה היא שירבה בישיבה, ועל כך מקשים: הרבה עשו כן, ולא עלה בידם. והתשובה היא "יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו", ורש"י מבאר בהמשך "ברחמים הדבר תלוי".

"ודאי שצריכים תפילה, ובלי תפילה לא שייך הצלחה כלל, מפני שאינו מבקש. ומי שאינו מבקש - למה שיקבל?", אומר הרב ומסביר כי על ידי התפילה זוכים לסייעתא דשמיא, אבל בנוסף לכך צריכים גם לימוד עם חכמים וחברים, שעל ידי לימוד עם חכמים מקבלים ידיעות, ועל ידי לימוד עם חבר בדיבוק מגיעים להבנה טובה יותר של הלימוד.

מסכם הרב "והכלל הוא שעל הכול צריכים סייעתא דשמיא, ולסייעתא דשמיא צריכים זכויות. עם זכויות זוכים לרוחניות, ובלי זכויות לא שייך. יהי רצון שמן השמים יתנו סייעתא דשמיא לכולנו שיהיו לנו הזכויות להצלחה ברוחניות".