איך אני יכולה לשנות את האמונות שלי? הרי זו מי שאני!

"אני מיואשת, חני, אני מותשת, אנחנו כבר 5 שנים בטיפולים, החלפנו כבר כמה וכמה מטפלים.

"אין לי כוח, אני רק בן אדם. אין לי כוחות על טבעיים, אני לא מסוגלת להתמודד איתו יותר. נדרשים ממני פה דברים שאני לא מסוגלת לשאת, ואני באמת מנסה.

"אני מתמקדת בטוב שהוא עושה, אני רואה את ההשתדלות הגדולה שלו לתקן, כמה הוא מתחרט על כל המעשים הרעים שלו, אבל אני פשוט לא מצליחה, אני מרימה ידיים, אני לא מוכנה לחיות ככה את כל החיים שלי.

"עברו כבר 5 שנים וזה לא זז, אני עובדת בפרך ונשארת תקועה באותו המקום. אני רוצה לחיות חיים נורמליים, אני לא יכולה יותר", מררה דפנה בבכי.

"זה ממש נורא, איך שאת מרגישה. אני מרגישה כמה את מתאמצת וכמה סבל את עוברת, זה כל כך נורא", הזדהיתי איתה מאוד.

"אני חושבת שאני צריכה להיות אמיצה וללכת עם האמת שלי, פשוט לעזוב אותו ולפתוח בחיים חדשים", אמרה דפנה בנחישות.

"אבל דפנה, מכל התהליך שאנחנו עוברות פה, אני לא בטוחה שזו האמת שלך", הפתעתי אותה.

"אבל זה באמת באמת מה שאני מרגישה. אני באמת מרגישה שאני צריכה לעזוב אותו, ואז כל הסבל הזה יגמר כבר", אמרה בכעס.

"כן אני מבינה שזה באמת מה שאת מרגישה, אני מאמינה לכל רגע ורגע של סבל שאת עוברת, אני לא אומרת שאת לא באמת מרגישה ככה, אני אומרת שאני לא בטוחה שזו האמת שלך", עניתי לה.

"אבל אני מרגישה שכל מה שאני מנסה לעשות פה חמש שנים, הכל זה הצגה אחת גדולה. אני לא באמת מצליחה ליהנות, אני לא באמת מצליחה לאהוב אותו. ואני לא רוצה את זה יותר, אני רוצה להיות אמיתית, אני רוצה להרגיש באמת את החיים", המשיכה לבכות.

"דפנה, אני חושבת שיש פה עניין שורשי שדורש מפגש עמוק וכואב, אבל זה מפגש שיחסוך המון כאב וסבל והרבה שעות טיפול.

"זה בטח לא חדש לך ואפילו די ברור מאליו, שהשורש לכל הרגשות הקשים הוא המחשבות. כשאת חושבת עליו מחשבות נוראיות וקשות, זה מפעיל את העולם הרגשי המכאיב, ואז, כמו מעגל אינסופי, הרגשות האלה מזינים את המחשבות בעוד מחשבות קשות יותר, וזה משאיר אותך במעגל הרסני", עצרתי לראות אם דפנה איתי.

"את חושבת שלא ניסיתי להילחם במחשבות? על זה אני מדברת, שזה לא עוזר, שאין לי כוחות להילחם יותר", אמרה בדמעות.

"כדי שזו לא תהיה מלחמה, חייבים לזהות את השורש - לזהות את האמונה שמזינה את התהליך הזה.

"לאור ההכרות שלנו, אני מזהה שיש לך אמונה פנימית חזקה מאוד, שאת לא מסוגלת לסלוח לו. אמונה מאוד מאוד חזקה, שאת לא יכולה להתגבר על כזה דבר. ואני אגיד לך משהו אפילו קשה יותר: יש אפילו לאמונה הזו שורש עמוק עוד יותר, שמאמין שאת לא מאמינה בזוגיות. שזוגיות זה לא באמת בשבילך.

"אני מאמינה שאת זה לא רק שלא אמרת לאף אחד, את אפילו לא אמרת לעצמך.

"את כל מכלול האמונות האלו חייבים לעדכן כדי שתוכלי לנוע לעבר בחירה אמיתית", אמרתי לה.

"אבל איך אפשר לשנות אמונות? זה באמת מה שאני מרגישה ומאמינה, שאחרי כזה דבר אני לא מסוגלת לסלוח לו. תמיד ידעתי שאם יקרה כזה דבר אני לא אשאר, זו אני!", המשיכה בכעס.

"האמונות שלך הן לא את. זה לא נכון. תזכרי כמה פעמים בחיים שינית אמונות, כמה פעמים דברים שהאמנת בהם שהיית צעירה יותר השתנו עם השנים. פעם האמנת לגבי העולם דברים שבטח התנפצו לך.

"את נאחזת כרגע באמונות שאם לא תבדקי אותן שנית ואולי תעדכני אותן, הן ימשיכו להסב לך סבל, ולא תוכלי באמת לבחור, לא בלהישאר איתו ולא בלהיפרד.

"כדאי שתנסי לשחרר את האמונות האלה, לעשות להן עדכון מחדש בהתאם", הצעתי לה.

"נשמע לי מדע בדיוני. איך אני יכולה להיפטר מזה? אני מרגישה שזה חלק בלתי נפרד ממני", אמרה בחוסר אונים.

"זה בדיוק העניין, שאת חושבת שאת - אלה האמונות שלך. שהאמונות שלך הן האישיות שלך. ואת פוחדת לשנות אותן, כי אז את מרגישה שזה לאבד את האישיות שלך.

"אבל האמונות שלך - הן לא האישיות שלך. עובדה שיש הרבה אמונות ששינית בעצמך, וזה לא פגע באישיות שלך.

"להפך, בן אדם עם אישיות זה בן אדם שיודע לעדכן את האמונות הכי הכי בסיסיות שלו, כשהוא מבין שהדרך והאמונות שהוא האמין בהם מזיקות ופוגעות בו, אז הוא חייב להיפתח לאפשרויות אחרות", סיכמתי לה.

"אני מרגישה סחרחורת מכל מה שאמרת לי. אני גם לא מבינה איך אני עושה את זה", אמרה.

"לפני שמגיעים ל'איך', קודם חשוב להבין היטב בתודעה את האפשרות הזו של שינוי, ואחר כך כבר יגיע ה'איך'.

"אני אנסה להסביר לך את זה בעוד צורה. דמייני לעצמך שאת לוחמת בחיל הים. עם ספינה משוכללת, כלי נשק כבדים, טילים, מערכת הגנה מטורפת. את יוצאת לקרב. אבל הספינה שלך מסובבת אחורנית לכיוון הצבא שלך. את משוכנעת שזה הכיוון הנכון, ששם נמצא האויב, ואת כל הזמן יורה טילים בלי הפסקה על הצבא שלך, כשאת משוכנעת ומאמינה בכל התוקף שזה האוייב.

"ואז את לא מבינה למה את מפסידה כל הזמן, ושואלת את עצמך איך זה יכול להיות? הרי יש לך הספינה הכי משוכללת והכי קרבית שיש, איך זה יכול להיות שאת מפסידה?", שאלתי אותה.

"ברור, מישהו צריך להגיד לי שאני לא בכיוון הנכון ולעזור לי לסובב את הספינה", ענתה.

חייכתי אליה.

היא הסתכלה עלי ואמרה: "עכשיו הבנתי".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן.