מה משמעות השלג, על פי הקבלה? הרבנית ימימה מזרחי מפתיעה במיוחד

פרשת משפטים. עניינים שבין אדם לחברו. ובעצם, המשפטים ממתיקים את הדין, כך אומרים חז"ל. מפני שכשיש מריבה חזקה בין שניים, או מישהו גנב למישהו אחר, המשפט יבוא וימתיק את זה, יפצה, ינחם.

גם שלג הוא המתקה. לפי המקובלים, כשיורד שלג זה היפוך של מצב מלכלוך – לניקיון; "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ!"[^1] גם אם הם חלילה אדומים כדם, החטאים שלכם, אתם תראו פתאום איך השלג הזה יורד עליכם ומלבין הכל, מיישר הכל.

זה משהו שאי אפשר להבין: לפי הקבלה, שלג הוא ביטוי של שיא הרחמים האפשריים.

יש כמה סיבות לכך שהשלג הוא מיתּוּק. אחת הסיבות המקסימות היא שלפעמים נדמה לנו שהכל עומד במקום, שאני תקועה באותה הנקודה, בוכה את אותו הבכי שבכיתי בשנה שעברה ובזו שלפניה ועולם כמנהגו נוהג. ופתאום, בשלג, כשמקפיאים את הטיפה שזולגת, רואים איך לכל טיפה יש מבנה אנטומי אחר לגמרי, לגמרי! במילים אחרות, כל טיפה קופאת אחרת. אין בעולם דמעה שדומה לדמעת חברתה. והדמעה שלך לא דומה לזו של אדם אחר.

כך, פרשתנו מגלה שמערכת החוק היהודית היא היחידה בעולם שמבדילה דמעה של גר, יתום ואלמנה, מדמעה של מישהו אחר. אין עוד מערכת משפטית כזאת. כשלמדתי משפטים, למדתי על 'האדם הסביר': האם האדם הסביר ניזוק מכזאת פגיעה? אבל התורה לא תדבר על האדם הסביר, היא תדבר על האדם... השביר. אדם שנסיבות חייו שברו אותו ואיתו חייבים להיזהר פי אלף. והיא תראה את הצורה של הדמעה של הגר, היתום והאלמנה, והן שונות מדמעות של כל אדם אחר.

"כָּל אַלְמָנָה לֹא תְעַנּוּן", התורה מזהירה והאלשייך הקדוש אומר: 'כל אלמנה' – כל הרקע של היותה אלמנה מתעורר כשסתם זרקת לה מילה.^[2]

"אבל לא דיברתי על האַלְמְנוּת שלה!"

ועדין, היא תרגיש: "אבל אם היה כאן מישהו שמגן עליי, לא היו מדברים עלי בצורה כזאת".

השלג יורד וממתיק את הכל ומראה לנו השגחה מלמעלה. הקב"ה אומר: אני מכסה בשמיכה לבנה את כל העולם המסוכסך הזה, כל העולם הרב הזה.

המיתוק מגיע השבת הזאת גם בדמות שבת מברכין אדר א'. וכך יכתוב ה'פרי צדיק', רֶבּ צדוק הכהן מלובלין:

ובזה נוכל לרמז גם כן ענין חודש אדר שנוצר בשחוק (הסמל שלו הוא צחוק).

והוא דייקא אחר העצב של חודש שבט, העבר.

וזהו עיקר השחוק של הקדושה, הבא אחר העצב

והוא גם כן מעניין סמיכת גאולה לתפילה.

כי חודש שבט הוא בחינת גאולה,

שנותן הודאה לשעבר, שזוכה להתיקון להיות נגאל מעומק הרע.

וחודש אדר הוא בחינת תפילה על להבא,

והיינו היראה המופיע בלב נפשות ישראל

ומזה נולד השחוק והשמחה בלב

ומשנכנס אדר מרבין מהאי טעמא בשמחה.^{[3] [4]}

הוא ידבר על אדר א' כ'יראה', משהו שאתה אמור להתפלל בו על העתיד. בשבט "יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה",^[5] אנחנו אומרים תודה על החורף שהיה. ואילו באדר, בפרט אדר א', את לא יודעת מה יהיה בעולם. היראה הזו גורמת לשמחה, מפני שהיא תקוות עתיד אחרי הודאה על העבר. אדר, יבשר את תחילת התפילה על הטוב.

ושמחה – זה ההיפוך. שמחה זה המיתוק. הרי בשווייץ לא שמחים משלג. גם ברוסיה לא. אבל כאן בישראל זה כזה היפוך של הטבע, היפוך של המציאות.

אז יש מיתוק גדול באוויר. גם השלג, גם פרשת משפטים, גם שבת מברכין אדר. אדר – ראשי תיבות: אלוקים, דין, רחמים. אלוקים הופך את הדין לרחמים. ואנחנו מחכים למיתוק הזה עוד היום, לראות את הכל לבן בעזרת ה'.

מקורות ומראי מקום:

[1] ישעיהו א', יח.

[2] שמות כ"ב, כא והאלשייך הקדוש, שם.

[3] תלמוד בבלי, תענית כט, ע"א: "כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה — כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה".

[4] הרב צדוק הכהן מלובלין, 'פרי צדיק', ראש חודש אדר ב'.

[5] תלמוד ירושלמי, ראש השנה א, ע"ב.