מתווה הכותל: מה רוצים הרפורמים מהכותל?

המסורת מספרת על עלייתו ארצה של גדול המשוררים בימי הראשונים, רבי יהודה הלוי, שהשתוקק לעלות לארץ ולבו היה במזרח גם כשגופו היה בסוף מערב. ריה"ל דרש לשומעי לקחו שירושלים לא תבנה עד שייכספו אליה בניה תכלית הכוסף. אמר ועשה, עזב את משפחתו בספרד, ושם פעמיו אל ארץ רחוקה. תחנתו האחרונה לפני ארץ ישראל היתה בנמל אלכסנדריה, משם הפליג לארץ הקודש. על פי המסופר, הצליח המשורר הגדול להגיע לאבני הכותל המערבי, שם דרס אותו פרש ערבי למוות. ריה"ל לא היה היחיד. אחריו באו הרמב"ם והרמב"ן, עליית בעלי התוספות, תלמידי רבי יהודה החסיד, תלמידי הגר"א והבעל שם טוב ועוד רבים. כולם כספו לירושלים ולמקום המקדש והכותל המערבי, כולם מסרו את נפשם כדי לחזות עיניהם בציון, גם כשהיא בחורבנה. דור אחר דור, עד הדורות האחרונים ובטרם הוקמה המדינה, נאחזו יהודים בעיר העתיקה. הם לא חיפשו כבוד או פרסום, לא רדפו אחרי תמונה מחמיאה בעיתון או ראיון מפנק ברשת הטלוויזיה.

ואילו התנועה הרפורמית? אל מול הנאחזים בציפורניהם בקדושת העיר, היא הזדרזה חיש ומהר למחוק את ירושלים ואת ארץ ישראל מכל סידורי התפילה. ירושלים היא זיכרון נחמד, אמרו, אך טובה לנו ברלין, טובים תיאטראותיה וספריותיה של מינכן מחורבותיה השוממות של ירושלים. הרפורמים טענו אז כי הם מעריכים את אוצרות העבר, אבל מה שהיה נכון וטוב בעבר, לא מספיק טוב, לדעתם, בהווה, ולכן החליטו לעשות לתורה עדכון גרסה: העוגב הנוצרי נכנס לתוך בית הכנסת, הישיבה מעורבת, ולבית הכנסת מגיעים בשבת עם רכב לכתחילה. בשנים האחרונות הם הגדילו עשות, ומצאו "היתר" לנישואים של יהודי עם גויה ולהפך. כעת, כמה הזוי ובזוי המאבק ה"הרואי" שמנהלים אנשי התנועה הרפורמית סביב מתווה הכותל. התנועה הנאורה-בעיניה, שראשית כל אצה רצה למחוק ולהמיר את שפת הקודש המיושנת בתפילה ובלימוד לגרמנית המתקדמת, פנתה מיד למחוק מסידורי התפילה שלה כל זכר לארץ ישראל, ציון וירושלים - לפתע נזכרה בכותל המערבי, מבקשת לקבל נתח ולנהל אותו כפי ראות עיניה. "ירושלים היא זיכרון נאצל מהעבר וערש דתנו", כתב גייגר, מייסד התנועה הרפורמית, "אך אין בה תקווה לעתיד. חיים חדשים לא ייוולדו שם, אל נא נפריע את מנוחתה". התנועה הרפורמית, אם חשבתם אחרת, כלל אינה מאמינה וודאי שאינה חפצה בבניין ובעבודת בית המקדש, ובהקרבת הקורבנות, אותם היא רואה כעניין פרימיטיבי שאינו ראוי לאדם נאור ומתקדם.

כעת, על פי מתווה הכותל שהם תובעים מהממשלה לקדם, אמורה המדינה לשפץ ולהגדיל את הרחבה הדרומית הקיימת כיום, ולבנות כניסה לרחבה שתצא דרך הכניסה הראשית של הרחבה הגדולה של הכותל המערבי. את הרחבה הדרומית, בה תותר על פי המתווה תפילה מעורבת ושאר מנהגי הרפורמים, תנהל מועצה ציבורית בה ישבו נציגי התנועה הרפורמית. כבר כיום, יש לדעת, קיימת למרבה הצער רחבה בה ניתן לקיים תפילות שלא כהלכה. העזרה הזו מכונה בשם 'עזרת ישראל', אך למרות כל הרעש והצלצולים, היא כמעט תמיד ריקה מאדם, והמתפללים בה מעטים.

זאת תורת הפלסטלינה

מה השתנה, אם כן, הלילה הזה? מדוע החליטו בתנועה הרפורמית להיאבק עבור זכויות שוות בכותל המערבי, מדוע הם דורשים להקצות עבורם שטח רחב ידיים? כלום. מה שהיה נכון אז, נכון גם היום. הרפורמים מעולם לא ראו בתורה ובמצוות דבר מחייב, תורת אמת אלוקית שאינה משתנה. מבחינתם, התורה ניתנה מראש כקרדום לחפור בה, פלסטלינה שניתן לשחק בה ולשנות אותה לפי הצורך כבמשחק ילדים. מבחינתם, לא אנחנו אלו הצריכים לשנות את דרכינו לאור התורה, אלא היא זו שצריכה להתיישר ולהתעדכן לפי צו השעה והתרבות. אז, לפני כמאתיים שנה, כשהייתה ירושלים עלובה, שעריה שוממין וכהניה נאנחים, היו בזים לה, מיהרו להסיר מהם את הגיבנת הזו, רצו להרגיש נאורים כאחד האדם מגויי הארץ. כיום, כשקרנה של ירושלים וקרנו של העם היושב בציון עלתה בשנית, מחוגי ההיסטוריה התקדמו, עם ישראל שב לציון והיא הולכת ונבנית ותמשיך ותבנה, הם חשים פתאום כאילו עלו על הרכבת הלא נכונה. עיני העולם כולו נשואות לירושלים, כל בני העולם כבר יודעים ומבינים כי מציון, ולא מברלין, תצא תורה, והם נשארו להם בתחנה מאחור.

כעת הם הבינו: הדרך להכרה וללגיטימציה על ידי העם היושב בציון ולהשפעה על המתרחש במדינה עוברת דרך הכותל המערבי. אם יצליחו במאבקם, יהיה זה אות ומופת כי הקבוצה שאמנם גדולה בארה"ב אך קטנה בישראל ובעיני רבים מוקצית מחמת מיאוס, הינה קבוצה לגיטימית שדבריה נשמעים ויש להתחשב בה.

המפלגים בע"מ

כעת חשוב להבין את גודל האבסורד. בישראל קיימים למעלה מ-15 אלף בתי כנסת אורתודוכסיים, מכל הזרמים: חרדים, דתיים, ספרדים ואשכנזים, יוצאי מרוקו, יוצאי ג'רבה או בוכרה. כולם יחד מתפללים כאיש אחד בלב אחד ברחבת הכותל המערבי. איש לא העלה בדעתו להקים רחבה אשכנזית או רחבה ספרדית נפרדת, למרות ההבדלים הרבים בנוסחים ובמנהגי התפילה. ברור לכל כי עצם הרעיון זורע פירוד ומחלוקת בישראל, וכן לא ייעשה. והנה, קמה לה תנועה שכל בתי הכנסת המשתייכים לה מסתכמים בכמה עשרות בודדות בכל רחבי הארץ, והיא דורשת עבור עצמה רחבה נפרדת, ניהול נפרד, סדרי תפילות נפרדים וכמובן מימון שמן שאינו הולם כלל וכלל את חלקה באוכלוסייה. זו דרישה חצופה שזורעת פילוג ומחלוקת בעם ישראל, במקום הקדוש ביותר עבורו.

את המובן מאליו חשוב לציין: מעולם לא עלה על לבו של איש לחסום את דרכו של מאן דהו לכותל המערבי, יהיה זה יהודי חילוני המחלל שבתות או אוכל טרפות, יהיה זה יהודי רפורמי או קונסרבטיבי. שערי הכותל המערבי פתוחים לכל, כל החפץ להתפלל ולשפוך לפני ה' את צקון לחשו, ובלבד שיקבל על עצמו את מנהג המקום המקובל על רוב ככל עם ישראל, אגב - כולל הציבור החילוני, שאמנם אינו שומר מצוות אך סבור כי ההלכה והמנהג היהודי מיוצגים נאמנה על ידי נושאי התורה וחכמיה הנאמנים לדברי חז"ל מאז ומקדם, ואינם רואים ביהדות הרפורמית כמקור נאמן ליהדות האמיתית.

הממשלה הקודמת לא קידמה את המתווה, והוא הוקפא. הממשלה הנוכחית הבטיחה להתקדם, והלחץ הפנימי גובר. אם יחליטו להתקדם, יהיה זה תפקידה של היהדות הנאמנה להוכיח שעל הלב, על הכותל המערבי, לא מוותרים בקלות.