מדוע מכונות המיילדות העבריות "חיות"?

כי חיות הנה, אומרות המיילדות שפרה ופועה לפרעה בפרשת שמות, עוד בטרם תבוא אליהן המיילדת - וילדו.

חיות? מדוע מכנות המיילדות את הנשים "חיות"?

 יש כאן יסוד ענק. חיות יולדות באמצע השממה, באמצע שומקום. אין להן מיילדת, הן לא מחוברות למוניטור ולאינפוזיה, העיניים שלהן נשואות להשם יתברך בלבד, ולכן אין להן צער לידה, הן יולדות בקלות ובמהירות.

נשים, לעומת זאת, על אף שצועקות לקדוש ברוך הוא ואומרות פסוקים, מניחות ספר "נועם אלימלך" כסגולה תחת הכרית והבעל קורא תהילים וספר יונה, ונותן צדקה ו... בכל זאת יש להן צער לידה. כי ככל שאנחנו מוקפות יותר, ובפנים בפנים יש לנו על מי לסמוך - על המיילדת, על הרופא, על האינקובטור (אם חלילה התינוק יהיה במצוקה) - ככל שיש לנו על מי להישען, כך יש צער לידה. כי תפילה אמיתית צריכה להיות כזו שנשענת רק על ה', בלי אלטרנטיבות.

את מבינה? הנשים העבריות במצרים היו יולדות בקלות (שישיות!) בלי צער, כמו חיות, כי הן היו יולדות בשדה, בלי מיילדת. רק הן וה'. ולכן כשהיו צועקות, ולא רואות מולן מי שאפשר לסמוך עליה, הצעקה הייתה נקיה. מדהים!

כל אלמנה ויתום לא תענון, אומרת הפרשה, כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. ליתום אין אבא, האלמנה המסכנה ללא משענת, ולכן כשהם צועקים - הם צועקים לה', ושוב צועקים לה', כי יש להם רק אותו, ואין להם עוד על מי לסמוך, על מי לפרוק. אומר ה' - שמוע אשמע צעקתו!

כל אחת מאיתנו יכולה להגיע לדרגת התפילה הזו.

אומר רבי שמעון בר יוחאי: גדולה צעקה מכולם, שצעקה היא בלב... והיא קרובה לקדוש ברוך הוא יותר מתפילה ואנחה, שכתוב כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו... ומי שמתפלל וצועק עד שלא יכול לרחוש בשפתיו - תפילה זו שלמה, שהיא בלב ולעולם לא חוזרת ריקם... וגדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם... (זוהר שמות).

איך עושים את זה? לא מדברים! מסלקים את כל האפשרויות ושוברים את הלב לפניו יתברך לרסיסים. כשהלב מתחיל לדבר כי נגמרות לך המילים, כשהלב צועק כי אין לך על מי לסמוך, ויש לי רק אותך, אבא - את מחוררת את השמיים, וזו הדרגה הגבוהה ביותר בתפילה. אז כשאת זקוקה לישועה, אל תישברי מול בעלך, אל תישברי מול הילדים שלך, אל תישברי מול השכנה... אל תתקשרי לאף אחד. די, תפסיקי. היכנסי לחדר ותישברי לפניו יתברך בלבד. תני ללב לעבוד, לצעוק ושוב לצעוק, ותפילתך לא תשוב ריקם... חודש טוב!