מהו הדבר היחיד שלא תוכלו להצליח בלעדיו?

ישנה חשיבות רבה לנושא של 'תוכנית'. למשל: חשוב שנתכנן את היום שלנו מראש, ולא נתנהל לפי גחמות... אנשים רבים, אינם אוהבים להכין תוכניות מראש, משום שהתוכניות 'מפחידות' אותם... הם מרגישים שהן מגבילות אותם, סוגרות עליהם, ושוללות מהם את החופש...

משום כך, אותם אנשים אוהבים להציג את הדברים כאילו שהם 'ספונטניים', 'בלתי מקובעים', וכיוצא בזה... הם יכולים תמיד לשכנע את הסביבה שהם פועלים בצורה נכונה, יעילה וחכמה... אבל את עצמם – הם אינם מצליחים לשכנע! בסופו של דבר, כשהם אינם מגשימים את המטרות שלהם – הם מרגישים תחושת חוסר סיפוק, ובצדק... לא פעם, אחרי שנים, הם מגלים שהעבירו פיסת חיים שלמה בחוסר מעש ובחוסר התקדמות!

אולם האמת היא, שמשמעת עצמית – אינה מגבילה את החופש של האדם, אלא בדיוק להיפך: היא מעניקה לו את החופש לעשות את מה שטוב לו – ולא את מה שטוב לאחרים... היא ממקדת אותו במטרות שחשובות לו עצמו, ולא מאפשרת לו לסטות במקומות בהם אנשים אחרים מעדיפים לסחוף אותו לכיוונים אחרים...

אם מישהו ינסה להעביר שעה של פטפוט עם אדם בעל משמעת עצמית, בדיוק כשעל פי התוכנית שלו הוא אמור היה להקדיש את השעה הבאה למטרה חשובה כלשהי – הוא לא יצליח, משום שהאדם בעל המשמעת העצמית ממוקד במטרות שלו ואינו סוטה מהן! האדם בעל המשמעת עצמית, לוקח לידיים את האחריות שלו על עצמו, על המטרות החשובות לו, על הערכים החשובים לו, ואינו משאיר אותם תלויים באוויר – מושפעים מכל גורם נסיבתי כזה או אחר שעובר בסביבה...

הבעיה היא, שאנשים אוהבים להצליח, אבל אינם מוכנים לשלם את המחיר... וזה בלתי אפשרי! פתגם יפה אומר, שהמילון - הוא המקום היחיד שבו "הצלחה" מופיעה לפני "עבודה"...

ואכן, בכדי להצליח יש צורך בתוכנית מסודרת, ובמשמעת עצמית שתואמת את התוכנית הזו! זו יכולה להיות תוכנית ארוכת טווח, שתתפרס על פני שנים... ועדיין: לכל יום במהלך השנים הללו – צריכות להיות משימות ומטרות ביניים מוגדרות משלו, תוך מחויבות למשימות ולמטרות הללו!

תוצאות המשמעת העצמית

משמעת עצמית, משדרגת את החיים שלנו מכל בחינה. היא מאפשרת לנו להיות יצירתיים יותר, פעילים יותר, ממוקדים יותר, מצליחים יותר, מוערכים יותר, וכן הלאה.

מחקרים שעקבו אחרי ילדים בעלי משמעת עצמית למשך עשר, עשרים ושלושים שנה, גילו שהם נהנו ממשכורות גבוהות יותר ומחיי משפחה נעימים יותר, וסבלו הרבה פחות מהתמכרויות, מבעיות נפשיות, ואפילו ממחלות פיזיות.

אנשים לקראת סוף חייהם, מתחרטים הרבה פעמים על דברים שהם לא עשו. אולם בדרך כלל, הם אינם מתחרטים על ניסיונות שלא צלחו – אלא על תחומים בהם הם נמנעו מליזום ולפעול, כאשר במרבית המקרים, הגורם לחוסר יוזמה וחוסר מעש – הינו חוסר משמעת עצמית.

אכן, חשוב לדעת, שבכדי להצליח לגייס משמעת עצמית ולהתמיד בה – יש צורך באנרגיה מנטלית, שתלויה במידה רבה באנרגיה הפיזית שלנו. כשאנו עייפים, רעבים, חלשים וכיוצא בזה – הרבה יותר קשה לנו לגייס משמעת עצמית ולעשות את המוטל עלינו.

אנשי מקצוע שעקבו אחרי תהליכי שחרור אסירים במשך תקופה של שנה, נוכחו לגלות כי הנתון שהשפיעה במידה הרבה ביותר על סיכויים של האסיר לזכות בשחרור מוקדם – היה: השעה בה נידונה הבקשה, וליתר דיוק: פרק הזמן שחלף מאז הארוחה האחרונה שהשופטים אכלו... אסיר שבקשתו נבחנה חצי שעה לאחר ארוחת הבוקר – נהנה מסיכויים של שישים וחמשה אחוזים לשחרור מוקדם, בעוד רעהו, שבקשתו נבחנה בשעת ערב מאוחרת – נאלץ להסתפק בעשרה אחוזי שחרור בלבד!

המסקנות הצביעו על כך, שבחינתו של כל תיק – כרוכה באנרגיה מנטלית, וזו – תלויה במידה רבה באנרגיה פיזית. כשהשופטים לא היו עייפים ורעבים – הם היו יכולים לבחון כל תיק היטב, ביסודיות, ולקבל החלטות מושכלות. לעומת זאת, כשהאנרגיה הפיזית שלהם כבר לא היתה במיטבה, בשעות ערב, בהיותם רעבים ועייפים – הם היו חסרי אנרגיה מנטלית, ולכן הם נטו אחרי ברירת המחדל, שבמקרה זה היתה: להשאיר את האסיר בכלא...