קטסטרופה: זאת הטעות הענקית של ההורים בחינוך ילדים למצוות

הרב יחיאל יעקובזון, איש חינוך מוכר וידוע ומחבר הספר "אל תחטאו בילד", מסביר בשיעור שהעניק בסדרת הדרכה חינוכית ומניעת נשירה על הטעות החמורה של הורים בגישתם לחינוך ילדיהם לתורה ומצוות, ועל הנקודה הקריטית עליה יש לשים את הדגש בחינוכם למצוות.

"הדבר החמור ביותר שקורה היום בדור שלנו זה ששוטפים לילדים את המוח בתמונה מעוותת של העולם. הילדים שלנו גדלים בהרגשה שאומרת כך: 'יש שתי דרכים לחיות בעולם הזה – הדרך של חיי תורה והדרך של החילוניות. הדרך של חיי הדת שייכת לעולם הבא, והיא אומרת "כאן אתה תסבול ואתה תסגף את עצמך והחיים פה הם של ייסורים ועינויים, אבל אתה תקבל פיצויים בעולם הבא", ודרך החיים של החילוניות נדמת להם כחיים השייכים לעולם הזה המלאים בנחת ותענוגים, אבל בסוף, אחרי החיים פה יהיה צריך לשלם את החשבון'. והגישה הזו היא אסון טבע!

"כיום בדורנו, נוער לא עוזב חיי תורה על רקע של פילוסופיה. אין בעיות של אידיאולוגיה, אין בעיות של שאלות אמוניות, אלא יש בעיה חדשה – העולם זועק שחיי החילוניות הם סוג החיים של ההנאה. כלפי חוץ לא רואים את הבעיות העמוקות שיש בחיים אלו. כלפי חוץ הכול נראה נוצץ, רק חיוכים, כסף ותענוג".

חיי החילוניות לא משקפים כלפי חוץ את הבעיות הפנימיות הרבות שרבים סובלים מהם בעקבות אורח החיים המערבי-מודרני-מתירני, כמו דיכאון ועצבות, חינוך שפשט רגל, גירושים ובעיות קשות בחיי הנישואים, חרדות ופחדים, תרבות בידור וכלי מדיה שפוגעים בחיי המשפחה, ערך עצמי נמוך בעקבות חשיפה להשוואות לא מציאותיות של אחרים בכלי המדיה ועוד. למרות הדמיון והשקר שבדבר, העולם החילוני מצטייר כלפי חוץ כעולם של הנאות, ואילו חיי הדת מצטיירים כנטולי הנאה.

"אתם מבינים את הבעיה? אם אנחנו לא נלמד את הילדים שלנו ליהנות מעבודת השם, מה הסיכוי שלהם לעמוד במלחמה הזו?! זה לשלוח את הילדים שלנו לשדה הקרב בלי נשק! אם אנחנו לא נותנים לילדים טעם של הנאה רוחנית, מה הסיכוי שלהם?!".

"אם תורה זה מסירות נפש כמו של ההורים שלי – אני מוותר"

הרב מסביר שאם האבא קם בבוקר ומראה כמה שקשה לו ללכת להתפלל או כמה שהוא סובל מקיום מצווה כזו או אחרת, ועדיין הוא עושה זאת במסירות נפש גדולה, הילד אוטומטית אומר לעצמו "מה שלא יהיה – כמוך אני לא אהיה", כלומר שהוא לא רוצה להיות באותו מסלול חיים שמשקף עבורו סבל ומזוכיזם. "לעומת זאת, אם הילד רואה בבית שמחה בעבודת השם, רואה אושר אמיתי ותענוג, וגם ההורים דואגים להנחיל לו את התענוג (וזה מאוד קריטי לדעת גם איך להנחיל לו זאת), אז הוא חש אחרת", מסביר הרב.

הילד אומר לעצמו "אני רוצה חיים טובים ורגועים. אני לא צדיק ומוסר נפש כמו אבא, אני רוצה שיהיה לי טוב. אז אם תורה ומצוות שווה למסירות נפש, אני מוותר". הרגשת שמחה וחיות בעבודת השם אי אפשר שתהיה כשיש אווירה של דיכאון. לתורה ומצוות לא מחנכים על ידי דגש של מסירות נפש, אלא במתיקות עם ממתקים בשבת, עם שמחה וריקודים.

"בלי לתת לילדים את הנשק של הנאה בעבודת השם, בכלים שונים כמו של עידוד ומחמאות, המחשה ודוגמא אישית, הרגשת החשיבות שלו בתור עובד השם ובדרכים נוספות – אין לו סיכוי", מדגיש הרב.

כיצד הדוגמא האישית מעצבת את נפש הילד יותר מהרצאות ושיחות מוסר? הרב זמיר כהן בהדרכת חובה להורים:

קראו גם:

מה הסוד בחינוך ילדים לשמחה בקיום המצוות? ראש ישיבת המקובלים מגלה