"שיפצנו בהתנדבות 40 דירות של קשישים, ופשוט התמכרנו לכך"

רותם ללוש הוא איש פרסום תל אביבי במקצועו, במשך היום הוא עובד במשרד ונע מפגישה לפגישה, אבל בשעות אחר הצהריים והערב תוכלו למצוא אותו גורר פחי צבע ומברשות סיוד, מפנה רהיטים ועוסק בשיפוץ של דירות. כל זאת בהתנדבות מלאה, ללא כל תשלום.

והוא לא היחיד. יחד אתו פועלים עוד עשרות מתנדבים שעושים זאת גם כן מתוך תחושה גדולה של שליחות. כאשר ביקשנו לשוחח על כך עם ללוש הוא כמעט לא מצא זמן פנוי. לדבריו, בימים אלו הם עוסקים בשיפוץ דירה של ניצולת שואה שחיה בגפה. "אפילו מכונת כביסה לא הייתה לה בדירה", הוא אומר בכאב, "היא כיבסה ביד, או שביקשה עזרה משכנים. וזה לא המקרה הראשון שאנו פוגשים בעוני ובדלות מחפירים בלתי נסבלים. אנחנו מרגישים שזו זכות אמתית לעזור במקרים כאלו".

"בכיתי כמו ילד קטן"

היוזמה הזו, שכאמור מאגדת סביבה כיום עשרות פעילים, התחילה בתקופת הגל השני של הקורונה. "אני זוכר את הימים בהם ישבנו בבית חסרי מעש", מספר ללוש, "אלו היו ימים של סגר, ומכיוון שאני עצמאי, נתקלתי במצב בו הלקוחות נוטשים אותי וכמעט אין עבודה. ראיתי סביבי הרבה מאוד חברים ומכרים שהתפנו להם שעות ארוכות, והאופציה הייתה או שכולנו ניכנס לדיכאון, או שפשוט נעשה משהו שיביא תועלת כלשהי".

ואז, באחד הימים, נתקל ללוש בסרטון בפייסבוק בו רואים אישה קשישה שכל הבית שלה הוצף במים, אך בשל מגבלות הקורונה איש לא בא לטפל בכך. התגובות לסרטון היו רבות, ואנשים רבים כאבו את המצוקה.

"אחרי שעתיים, כשנכנסתי שוב לפייסבוק, גיליתי שבעקבות הפצת הסרטון הגיעו מתנדבים, אנשים טובים, ולא רק שטיפלו לה בהצפות, אלא גם שיפצו לה את כל הבית. אני זוכר את עצמי מרים את העיניים ממסך המחשב ומתחיל לבכות כמו ילד קטן. כל כך ריגש אותי לראות איך שדווקא בתקופה בה כל אחד כל כך עסוק בעצמו, יש כאלו שבוחרים להתרכז באחרים. בשלב הבא כבר היה ברור לי שגם אני רוצה להירתם לעזרה מהסוג הזה. דיברתי עם עוד כמה חברים ויחד החלטנו לעסוק בתחום שיפוצי הבתים בהתנדבות, לניצולי שואה ולקשישים שמתגוררים בבתים שאינם ראויים למגורים".

ללוש מדגיש שהוא עצמו כלל לא מגיע מתחום השיפוצים, אך האנשים שהוא רתם למיזם הם בין היתר מעצבי פנים וכאלו שמבינים בתחום. "החלטנו שכל אחד יביא את הכישורים והקישורים שלו ויחד נצעיד את המיזם קדימה", הוא מספר. "קראנו לעצמנו 'סיירת שיפוצים', וכך אנו גם מציגים את עצמנו כשאנחנו מגיעים לבתים".

אנשים טובים באמצע הדרך

את הדירה הראשונה לא היה להם קשה למצוא. "פניתי לחברים מהתקשורת והם הפנו אותי לקשיש שהתגורר בדירה מוזנחת מאוד והיה זקוק לסיוע מידי. התחלנו בשיפוץ של הדירה שלו, ומאז הכל התגלגל כמו כדור שלג. עם כל דירה ששיפצנו הצטרפו אלינו עוד עשרות מתנדבים ואפילו חברות גדולות מכל רחבי הארץ.

"כולם עושים זאת בהתנדבות מלאה", הוא מדגיש, "ואם אנשים מעבירים לנו תרומות כספיות, אנחנו משתמשים בהן אך ורק לצורך רכישת חומרי גלם, כדי שנוכל לשפץ את הדירות ברמה גבוהה יותר. מדהים ומרגש לראות איך שאנשים נרתמים מכל הלב, ובפרט בתקופה הזו, אחרי שכבר יצאנו מכל הסגרים של הקורונה, ולכל אחד יש את העומס והעבודה שלו. מתנדבים שהיו אתנו לא מוותרים, והם ממשיכים להגיע בקביעות. לפעמים הם באים אחרי יום עבודה וממשיכים לעבוד עד חצות הלילה, או שקמים בארבע לפנות בוקר כדי להספיק לשפץ לפני שהם יוצאים לעבודתם. יש אנשים כל כך טובים באמצע הדרך, וזה מדהים".

ללוש מציין כי לצד המתנדבים הרבים, מתקבלות כל הזמן גם פניות נוספות של קשישים שגרים בבתים נוראיים. "שיפצנו דירה אחר דירה, וכיום – כשנה וחצי אחרי שהקמנו את הפרויקט, יש מאחורינו שיפוץ של כמעט ארבעים דירות".

איך אתם מחליטים אלו דירות לשפץ, איך בוחרים את המקרים הדחופים ביותר?

"את רוב הפניות אנו מקבלים ממחלקות הרווחה או מאזרחים טובים שדואגים לשכנים שלהם ומדווחים לנו על התנאים הקשים שבהם הם מתגוררים. לפעמים פונים אלינו ארגונים שונים שעוסקים למשל בסיוע במזון, וכשהם מגיעים לבתים של הקשישים, הם נתקלים בזוועה ומיד מתקשרים. לפעמים יש מקרים דחופים מאוד, בהם אין צורך לבדוק ולברר, אלא ברור שיש צורך בעזרה מידית. כך למשל היה כשהוזעקנו לשפץ דירה של קשיש בן 80 שנשרפה עד היסוד ופשוט לא היה לו איפה לגור. גם לא היה לו שום בן משפחה או גב כלכלי, ובמשך כל היום הוא ישב על ספסל מחוץ לבית".

לחיות בתת תנאים

במקרה אחר מציין ללוש שהם שיפצו דירה של קשישה שהייתה במצב של ריקבון מוחלט. "כשהגענו לשם נאמר לנו שבעבר הגיעו לדירה לא מעט בעלי מקצוע, שהוזמנו דווקא בתשלום, אבל כולם כל כך הזדעזעו מהבית, עד שאף אחד לא הסכים לקחת עליו אחריות ולשפץ. דווקא כששמענו את הדברים החלטנו שאנחנו לוקחים זאת כפרויקט ועושים זאת בשביל האישה האומללה, כדי שתוכל להמשיך לחיות באופן סביר. הפשטות וחוסר הניסיון שלנו הם אלו שנתנו לנו את הכוח להתעקש, ובסופו של דבר הוצאנו לה דירה יפהפייה".

וישנו גם סיפור נוגע ללב שהתרחש ממש לאחרונה. "התבקשנו לשפץ דירה של ניצול שואה כבן 90 המתגורר בתל אביב", מספר ללוש, "מדובר באדם מפורסם מאוד, ממש אגדת תרבות מהלכת. אני חושב שהוא היה בין האנשים המוכרים ביותר בישראל בשנות ה-60 וה-70. כיום לצערי הוא גר בתת תנאים ומתנייד על כיסא גלגלים. כשהגענו לביתו גילינו למרבה הצער שהוא שבור ומקולף, כל הקירות מלאים בעובש, עם תולעי מים וזוחלים שונים. מפחיד לחשוב איך אדם שנחשב לדמות כל כך מכובדת, אפשר לדבר הזה לקרות. זה רק מוכיח לנו כמה שהצורך גודל, ועד כמה שכל אחד עלול חלילה להגיע למצבים הקשים הללו. לא צריך להיות אדם עני מאוד או חסר אמצעים. יש דברים אחרים שיכולים להוביל לכך".

לסיום מציין ללוש: "חבריי ואני ממש התמכרנו לשיפוצים, אבל ככל שאני מכיר יותר קשישים וניצולי שואה, כך אני רואה ששיפוץ הבתים אינו הדבר היחיד שהם זקוקים לו. אלו אנשים כל כך בודדים, שלפעמים עצם העובדה שיש חבר'ה שמגיעים אליהם, משוחחים איתם ומתעניינים בהם – תורמת להם המון וממש מפיחה בהם רוח חיים. אז נכון שלא כל אחד יכול לפנות מזמנו ולשפץ דירות, אבל כמעט כל אחד מאתנו מכיר שכן או בן משפחה מבוגר שצמא ליחס ולהתעניינות. מספיק פשוט לבוא לבקר ולשאול מה נשמע, כדי לשמח אותו וממש לעשות לו את היום".