אלה תולדות חיי. אבל מה בעצם יש בהם?

בחדר חשוך ואפור כתלים, ישב לו איש זקן וסב.

ישב וחשב, מה עבר עליו בשנות חייו.

מן הראוי שנכדיו הרי ידעו אודותיו, ומנין ידעו אם לא יספר את תולדות חייו?

הוא נטל לידו גיליון נייר ורשם ביד רועדת כותרת גדולה וברורה: "אלה תולדות חיי".

"במה אתחיל?", הרהר הזקן.

נו, כמובן בתקופת הילדות.

"מה כבר יש לכתוב על תקופת הילדות?", הרהר לעצמו, "חבל על הזמן. אתחיל מתקופת הנערות".

אהמ... למען  האמת, גם על תקופת הנערות אין מה לחדש.

על מה אכתוב? על המורה לחיבור שאהבתי? על המבחן שקיבלתי בו 60%? על הטטריס שזכיתי בו בהגרלה? אין בכך שום דבר מיוחד.

"אתחיל מתקופת הבחרות!", החליט.

הוא כסס את קצה עטו בשיניו התותבות, ותהה: "מה אכתוב על תקופת הבחרות?".

שנות בחרותו התרוצצו בזיכרונו...

המצב הכלכלי היה קשה, הוא יצא לעבוד עוד בטרם סיים בי"ס יסודי. היו לו אינספור שאיפות וחלומות שלא זכה להגשים, אידיאלים גדולים ונשגבים שפרחו והתאיידו במרוצת הזמן.

אה... זה משעמם מידי. אתחיל מתקופת הנישואין.

הוא התרווח על כיסאו, והתרפק על זיכרונה של אשת נעוריו. דמותה האצילית עלתה ובאה בדמיונו, מידותיה הנעלות לצד צניעותה העדינה שעטפה את אישיותה הרבגונית והכובשת.

הוא מחה דמעה נרגשת, אך מיד התעשת. לא על אשת החיל מבקש הוא לכתוב; עליה יוכל למלא מספר כרכים בטרם יתחיל בשבחה. בדף שלפניו מבקש הוא לגולל את תולדות חייו, אם כן, איזה זיכרון מתקופת נישואיו ראוי להיזכר עלי ספר?

על מה אכתוב? על שכר הדירה הגבוה? על האוברדרפט בבנק? על המעבר מעבודה לעבודה? על תקופות האבטלה האפורות? בבן הראשון קיבלנו ביטוח לאומי, בילד השני קנינו רכב ובילד השלישי הגענו לדירה. חסכנו, שיפצנו, קנינו. ו...

אה, זה ממש צחוק לכתוב על דברים ידועים. את מי זה מעניין?

"אתחיל מתקופת הזקנה", חשב הזקן.

מתי בעצם התחילה תקופת הזקנה? כשקיבלתי מכתב פיטורין... יום אחד הודיעו לי שאני מפוטר, ומאז הרגשתי מיותר. הפנסיה הגיעה בתחילת כל חודש, האישה הזדקנה, התחלתי לדמיין מחלה מסתורית שמקננת בגופי...

נו, שוב הכל רגיל וטבעי. אז מה כבר יש לכתוב על תקופת הזקנה?

בבוקר מצאו אותו מת.

הוא היה רכון על השולחן כמו חי, מולו דף ריק, לבן וחלק, ולמעלה רשום בכתב גדול וברור:

"אלה תולדות חיי...".

* * *

"מחר אתחיל דף חדש!", ככה חושב כל אחד לעצמו.

אבל זהו, שהוא רק חושב...

הדף הישן מלא מחיקות, סימני שאלה וקריאה, והמון המון שלוש נקודות, כי משהו שם פשוט נתקע. הוא מלא בריקנות, ובעצם הוא ממש ריק...

טוב, זהו הדף של העבר.

מה עם הדף מחר?

אה, הוא ודאי יהיה מלא. הוא יהיה ברור, החלטי, מובן וקריא. לא יהיו בו סימני שאלה מביכים, לא יהיו בו בכלל מחיקות, הוא לא טיוטה! זהו הדף של העתיד.

אבל רגע, מה עם הדף של היום?