סערת טפסי מד"א: כל מי שערך המשפחה חשוב לו צריך למחות

לאחרונה התחוללה סערה בעניין תרומות הדם בעקבות שינוי הטפסים של מד"א. בהתחלה מחקו במד"א את המילים 'אבא' ו'אמא' מטפסי תרומות הדם לגבי ארץ המוצא, והחליפו אותן במילים 'הורה 1' ו'הורה 2'. אולם לאחר שקמה מחאה, טענו במד"א כאילו אין צורך בסעיף הזה והשמיטו אותו לגמרי. למרות שהסעיף ירד, לא מעט תלמידי ישיבות החליטו לא לתרום דם דרך מד"א, כמחאה על כך שמחקו את המילים אבא ואמא.

הנושא עורר סערה גדולה בציבוריות הישראלית: מה עדיף – פיקוח נפש או אג'נדת המשפחה? חלק מהדתיים והמסורתיים לא ידעו איך לענות לטענה ש'תלמידי הישיבות מזלזלים לכאורה בפיקוח נפש'.

"למה השינוי של הטופס מפחיד אותך?"

הסאטיריקן אמיר מויאל כתב פוסט בפייסבוק שמצדד בהפסקת החרם, וכך הוא נימק את דבריו: "גדלתי לצד אנשים שנוסעים בסוף שבוע לים, נוסעים למסיבות בשישי וגם הם קוראים ליום הזה שבת, זה לא מערער את השבת שלי. יש סביבי אנשים, שמתפללים בשבת עם כלי נגינה והגברה, משנים ומבטלים מצוות מהתורה – וגם הם קוראים לזה יהדות. זה לא מערער את היהדות שלי... זה לא מערער את המשפחה שלי".

דבריו זכו לאהדה של לא-מעט דתיים שהזדהו עם דבריו. העיתונאי עידן יוסף ענה לו: "'השבת שלי', 'היהדות שלי', 'המשפחה שלי', הכל שלי, הכל סביבי. ובקיצור – אנוכיות. הרשומה (פוסט) שלך כלל אינה משקפת את ההשקפה היהודית. ההתנגדות למיסוד עבירות כלל אינה נובעת מכך שזה מפריע לנו כדתיים או פוגע ברגשותינו. הרם מבטך מראייה אנוכית לראיית 'אנוכי', 'אנוכי ה' אלוקיך', התורה ניתנה לעם ישראל ולא ליחידים".

הדתיים חושבים שאמירות כאלו גורמות למגזר 'החילוני' להרגיש כפייה או סלידה מהדת שעושה מלחמות, אך ברגע שהדברים מנומקים בטוב טעם – הם מבינים. וכך מישהו כתב לו: "שמע, אני אתאיסט מוחלט ואנטי דתי קיצוני, וכל הכבוד לך שאתה לא מסרס את הדת לערכים מודרניים, האבחנות שלך נכונות. הן הסיבה שאני פוסל ככה את הדת אבל לפחות אתה מבין את האמונה שלך". בסופו של דבר 'חילונים' מחפשים אמת ואידיאלים ולא את מה שנעים לשמוע.

אם הושגה פשרה, למה להתעקש?

אך עדיין יש לשאול – אם הסעיף ירד לגמרי, מה אכפת לדתיים? זה נראה כאילו עושים 'דווקא', כאילו יש כאן מלחמת קודש של אנשים קנאים שלא אכפת להם ממחסור בדם. זה נכון שישנם רבנים חשובים שאומרים שיש לתרום אחרי שהסעיף ירד, אך יש להבין את עומק הסברה של הרבנים שסוברים שיש להמשיך להיאבק. האמנם הם אינם מבינים את ערך חיי האדם, כפי שיש כאלו שמנסים להציג אותם?

ראשית, קצת מגוחך להאשים את הדתיים בכך שלא אכפת להם מחיי אדם. מדובר לא רק בשיעור תורמי הדם הגבוה בארץ, אלא גם בשיעור תורמי הכליה הגבוה בעולם.

מחיקת אבא ואמא מהטופס של מד"א אינה תמימה. היא מגיעה אחרי שורת שינויים של ארגוני הלהט"ב במרחב הציבורי – החל בגן הילדים, שבו אסור לומר 'אבא של שבת', במערכת החינוך שמלמדים שיש כמה סוגי משפחות ולא אחת, הצבא שהכניס לטפסי החיול בבקו"ם את המילים הורה1 והורה 2, האקדמיה ללשון המבולבלת מגדרית והתקשורת שעושה 'הבניה מגדרית' ומערערת על קביעת ה' בספר בראשית 'זכר ונקבה ברא אותם'. השבוע גם במערך הכבאות החליטו להכניס את המילים הורה 1 והורה 2 בטפסי ההתנדבות. יש כאן מגמה ברורה למחוק את המילים אבא ואמא, ושיטת הפעולה היא באמצעות המערכות הציבוריות. גם בצה"ל וגם במד"א מספר נשים פנו אליהם ואמרו שהמילה "אבא" פוגענית, כי לילד יש שתי אימהות או אמא אחת, ובשם החמלה הם החליפו את זה מיד להורה 1 והורה 2. האם היה משאל עם בנושא? אולי יש כאלו שהמילה 'הורה 1' פוגעת בהם והם רוצים שיקראו להם 'אבא'? מה עם כאלו שהחליטו שיש להם '3 הורים', אולי נתחשב גם בהם ונוסיף 'הורה 3'? החמלה מוכרחת להתחשב בצביון ובערכי המשפחה המסורתית. הניסיון התקשורתי למסגר את השיח כאילו יש כאן בעיה נקודתית במד"א זו נאיביות מוחלטת.

למה זה מפריע לך?

המילים 'אבא' ו'אמא' הן מילים חשובות ויקרות מאין כמותן. אלו המילים הראשונות שמלמדים ילד קטן, שיידע שיש לו אב ואם. זה חשוב מאוד לבניין הזהות והאישיות שלו, וזה גם יבנה לו ביטחון עצמי. כשהוא מפחד הוא יקרא לאבא או לאמא, לא להורה 1 או 2.

גם המרחב הציבורי זקוק למילים האלו – בגן, במערכת החינוך וגם בתעודת הזהות ובטופס של מד"א. מילים אלו מזכירות לנו כל הזמן שיש לנו משפחה שבנויה מאבא ומאמא, ולכן יש רשעים (או שוגגים) שרוצים למחוק אותן במרחב הציבורי כדי לעצב כאן 'משפחה חדשה'. איננו 'פוחדים' שזה יערער לנו את המשפחה שלנו. משל למה הדבר דומה? נניח שאנשים פונים למשרד הבריאות כדי להוציא את הויטמינים מכל מוצרי המזון היסודיים, בטענה שזה לא נצרך ויש אנשים שרגישים לזה, ויחוקקו חוק שמוציא את הסידן מהחלב או ויטמין C מתפוזים. היעלה על הדעת שיבוא אדם ויטען "לא אכפת לי, אני לא מרגיש שזה פוגע בי"?.

יש השלכות שנבחנות לאורך חודשים ושנים, ולא רואים אותן מיד. אנו זקוקים לאבא ואמא. כמובן, אנו אוהבים את מי שחסרים לו אבא או אמא, אך חייבת להיות נורמה ציבורית שנקבעת על פי הרוב הנורמלי, ובתוכה מכבדים את יוצאי הדופן, אך בוודאי שלא הופכים את יוצאי הדופן לנורמה. אכן אין מצווה לכתוב בכל טופס אבא ואמא, אך הניסיון למחוק את המילים האלו מהמרחב הציבורי גורם לנושא להפוך מ'עניין שולי' למלחמת תרבות (אגב, ארגוני הלהט"ב אומרים זאת מפורשות שאין כאן שינוי נקודתי אלא יש להם מטרה לשנות את התרבות). המילים האלו הן הדרך שקדמה לתורה, ולכן המאבק כאן הוא על דרך הארץ. גם הגויים לא יהיו מוכנים שימחקו להן את המילים החשובות האלו או שישנו להם את צביון המשפחה המסורתית.

מלחמת התרבות צריכה להתבצע גם על ידי מחאות וחרמות, וזה לגיטימי. אך המחאה מוכרחת להיות מלווה יחד עם הסברה, להסביר את המניעים למאבק על ערכי המשפחה, לדבר מהלב בצורה אותנטית, וגם בנימוקים רציונליים מדוע המילים 'אבא' ו'אמא' הן כל כך חשובות ואסור שייעלמו בצורה הדרגתית מכל מערכות החינוך והמרחב הציבורי. ברגע שאנשים יבינו את המניע האמיתי, הם אולי לא יסכימו אך הם יבינו. אנחנו לא פועלים כי אנחנו 'פוחדים' או 'שונאים' אלא כי אנחנו אוהבים, אוהבים את אבא ואוהבים את אמא, ולכן חשוב לנו שלא ימחקו אותם מהטפסים (מעניין שאף אחד לא בא בטענות לארגוני הלהט"ב שזה טופס שולי ולמה כל כך חשוב להם לשנות אותו?).

לכן מד"א עשו טעות גדולה שהצטרפו למאבק התרבותי המוחק את אבא ואמא בצורה של 'פשרה' מוזרה, וחבל שהדירו מהתורמים את אלו ששומרים על מוסד המשפחה, אך לפחות אפשר לתרום דם דרך בתי החולים. ערך המשפחה הוא קדוש והוא זה שיביא עוד חיים לעולם, חיים שיש בהם משמעות וזהות ולא אנרכיה מגדרית. החיים כשלעצמם הם חשובים בגלל התוכן והמשמעות מלאי הערכים הנצחיים שהם גונזים בתוכם. לכן יש להילחם על 'פיקוח הנפש' ולא פחות מכך על 'פיקוח הרוח והנשמה', לטובת האנושות כולה. המאבק הזה אולי 'ירחיק מהדת' בטווח הקצר, אך יקרב לדת בטווח הרחוק, שרואים אנשים שנלחמים על ערכי הנצח של עם ישראל. אין זה רק עניין דתי, אלא כל מי שערך המשפחה חשוב לו צריך למחות נגד שר הבריאות הורוביץ עד שיתקן את העוול, לטובת הערך האמיתי של החיים היהודיים והמשפחה היהודית.