אם לתאומים: "לפני הלידה, הרופאים אמרו לי - ’הם לא ראויים להחייאה. תיפרדי מהם’"

הסיפור המטורף הזה התחיל בספטמבר של שנת 2020.

מרינדה, אם לשניים מארה"ב שנכנסה להריון שלישי - עברה סריקה, וגילתה שהיא מצפה לתאומים. "היינו בירח. זה היה מצד אחד הלם מוחלט, אבל שמחנו מאוד לקבל את החדשות".

הרופאים אמרו לה שמדובר בתאומים זהים והזהירו אותה שהוא עשוי להיות הריון בסיכון גבוה. "זה היה קצת מדאיג, אבל שמרנו על האופטימיות הטבעית שלנו". 

ואכן כך היה: כבר בתחילת ההריון התבשרה מרינדה שהיא חולה במחלה קשה בשם Hyperemesis Gravidarum, שלצורך הטיפול בה הוצרכה להגיע לבית החולים פעמיים שלוש בשבוע, לכל אורך ההריון. "דאגתי הרבה, אבל ניסיתי להרגיע את עצמי שהכל יהיה בסדר". אלא שבשבוע ה-20 מצבם של התאומים הוחמר, והרופאים לא הצליחו לראות מי שפיר רבים. "מיילדת ורופאה הסבירו לי את התרחישים האפשריים שאתמודד איתם, וזה היה נורא וכל כך מדאיג לשמוע. פשוט נשברתי. הן הסבירו שאני יכולה לאבד את שני התינוקות או לעבור תהליך מסוים באמצעות לייזר - שהסיכוי להצלחתו הוא  50/50".

מרינדה התלבטה ולא ידעה מה לעשות, אך לא היו לה הרבה ברירות. "הרופאים עשו סריקה ולא יכלו לראות איפה הבעיה. כבר הייתי צריכה ללדת, ואמרו לי שסביר להניח שאכנס לצירים ושהתינוקות יוולדו מתים. אני זוכרת שהרופאה ממש אמרה לי במילים האלה: 'אין לנו מה לעשות להם החייאה, הם לא ראויים להחייאה. תוותרי על המחשבה הזאת ותיפרדי מהם'. 

"אמרו לי גם 'לתת לטבע לעשות את שלו', אבל הכינו אותי לזה שהתינוקות שלי לא יעברו את הלידה. זה היה כל כך קורע לב ועברתי את זה לבד - כי בגלל המגפה בעלי לא הורשה להיכנס ולעבור את זה איתי ביחד. נשברתי לחתיכות. חיכיתי להיכנס לצירים באופן טבעי מתוך ידיעה ברורה של מה שאני הולכת לעבור - צירים וכאבים בלי ילדים. זה קרע לי את הלב".

מרינדה אושפזה ונאמר לה כי הרופאים יפקחו עליה מקרוב בימים הקרובים. "הילדים שלי איזבל ונואה רצו לשמח אותי, אז הם באו לחניון של בית החולים עם מתנות ועוגה ועשו לי שלום מהחלון. הרגשתי כל כך מוטרדת ושבורת לב, כי הם היו צעירים מכדי להבין מה באמת קורה. שכבתי במיטת בית החולים וחיכיתי להיכנס ללידה. עברו שלושה ימים ועדיין לא נכנסתי ללידה. לקחו אותי לעוד בדיקת אולטרסאונד אצל יועצת לרפואת עובר. כשהיא עשתה לי אולטראסאונד, גם היא לא הבינה איך זה יכול להיות שיש ירידה של כל כך הרבה מים, בלי צירים ובלי שתאריך הלידה באמת הגיע".

בסופו של דבר היא שוחררה לביתה עם הוראות לנוח רוב הזמן, ולהגיע לבית החולים פעמיים בשבוע, לסריקות אולטראסאונד. "חלפו כמה שבועות והסריקות שלי נראו הרבה יותר מבטיחות. הבעיה שלי נפתרה מעצמה וזה היה נס ממש. כשהגעתי לשבוע ה-28 והלכתי לסריקה השגרתית שלי - הרופאים נבהלו. נאמר לי שאני מתחילה את תהליך הלידה, למרות שאני בכלל לא שמתי לב".

תוך שעה היא הוכנסה לניתוח חירום קיסרי בבית החולים - שם נולדו התאומים שלאחר מכן יקבלו את התואר 'תאומי הנס' הזעירים - ג'ורג' וג'וד - שניהם במשקל של פחות מקילו (0.907 קילוגרם ליתר דיוק). "הבנים שלנו סוף סוף היו כאן, בריאים ונהדרים - אבל כל כך זעירים ושבריריים. פחדנו להרים אותם בהתחלה. היו להם עליות ומורדות, הם טופלו בבית החולים במשך שמונה שבועות. התקופה לא הייתה קלה, אבל אם אנחנו עברנו את הכל וזכינו לבנים בריאים והכל בסדר איתם, אז אני רוצה לחזק גם נשים אחרות שנמצאות במצבים זהים ולהגיד להן שיש תקווה, ושאף פעם אסור לאבד אותה. ניסים יכולים לקרות ואנחנו ההוכחה לכך", היא מסכמת.