לא סתם קוראים לזה "דור המיקרוגל". אבל מה אנחנו מפסידים מהמהירות הזו?

רוצה שיהיה לי קל - נראה לי שזו המחלה הגדולה של הדור שלנו. "להרוויח עוד 10,000 ₪ בחודש בשעתיים עבודה ובלי לזוז מהבית", "לרדת 10 קילו בחודש בלי לקום מהספה", "ארוחת ערב משני מרכיבים בשתי דקות". לא סתם קוראים לזה "דור המיקרוגל", אנחנו רוצים הכל בקלות ובמהירות.

אנחנו חיים בעולם של רשתות חברתיות, רואים יותר אנשים דרך פילטרים ומסכות, מאשר במציאות. כמה קל להראות את הרגעים שבהן את יושבת במסעדה מדהימה – אבל לא להראות את השעות שבהן עבדת קשה כדי שתוכלי לשבת כאן. כמה קל לשים פילטר ולהיראות מלכת היופי, ממש ''קלאס באפס מאמץ''. כמה כיף להעלות את התמונות הפוטוגניות עם המשפחה המושלמת שלך – ולא להראות את המריבות שהיו רגע לאחר מכן... כולנו חוטאים בזה. וכולנו יושבים בסוף היום וצופים סטורי אחר סטורי ותוהים לעצמנו – למה החיים של כולם כל כך מושלמים ורק שלי בזבל. מתכון בטוח לדיכאון, כבר אמרנו?

לאחרונה, בכמה הזדמנויות יצא לי להיפגש עם כל הפייק שיש היום ברשתות. לפני כמה חודשים הוזמנתי להופיע בערב של נשים שהתפרסמו ברשתות החברתיות. אני רגילה להגיע למקומות, לדבר עם הקהל, לרגש אותן.. ברוך ה' ניחנתי ביכולת הזו וזה המקצוע שלי. אבל באותו ערב, הרגשתי שקופה - לא העיפו כלפיי מבט. כל אחת היתה עסוקה בטלפון שלה, בסלפי שלה, ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

הפער בין מה שהיה בערב הזה בפועל לבין כל הסרטונים העליזים שעלו בסטוריז של האושיות באותו ערב... איפה זה ואיפה זה.

הלוואי שנצליח לצאת מזה לאט לאט. לשים לב מתי אני רואה מציאות שהיא קצת מזויפת. להזכיר לעצמי שלכל אחד יש את ה"תיק" שלו, ורוב הסיכויים שלא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחד. לזכור שאין דבר כזה מושלם. להפסיק להשתמש בפילטרים, ולהראות את החיים גם בתוך הקושי ולשתף גם קצת מהרגעים הפחות פוטוגניים. ויותר מזה – להבין שגם רגעים שהם פוטוגניים, מגיעים בדרך כלל עם עבודה קשה.

כי באמת, התרגלנו לחשוב שהכל כל כך קל. ראינו מישהי שרה בטלוויזיה ומתפרסמת בן לילה, אבל לא ראינו את עשרות או מאות השעות שהיא התאמנה קודם לכן, כדי להגיע מוכנה. אז לנו זו נראית "פריצה בן לילה", אבל רק היא יודעת כמה זמן זה באמת לקח.

והאמת היא שאין תחליף לעבודה קשה, ואין תחליף לתהליכים. כי כשאני עובדת קשה אני לא רק מקבלת תוצאות יותר טובות ואיכותיות, אני גם יוצאת עם תחושה של סיפוק, ומלמדת את עצמי שאני מסוגלת ויכולה. שאני יכולה לחלום חלומות ולהגיע אליהם.

כי אם הכל בא בקלות – אז מה שלא קל לי, אני פשוט לא מנסה. אז אני נשארת באזורים הקלילים של החיים, ואולי מפספסת כל כך הרבה. אבל אם אני מוכנה לעבוד קשה, ויודעת שאני מסוגלת – השמיים הם הגבול.

פורים מתקרב אלינו בצעדי ענק, וזה חג שבו כולנו מתחפשים. שמים מסיכות. אבל באמת זה חג שבו אנחנו מגלים את הדברים הנסתרים.. ואני חושבת שזה דווקא הזמן להוריד את הפילטרים. להפסיק למכור לעולם שהכל אצלנו מושלם, ולהפסיק להאמין לזה לגבי אחרים. לזכור שבסוף עבודה קשה היא הכי נכונה והכי משתלמת, ומה ש'בא בקלות, הולך בקלות.