זה מה שהמורה שלי עושה בשביל הכיתה

שלום. הפעם הטור לא נכתב על ידי הכותב הקבוע, אלא על ידי הבת שלו. שמי תמר טיומקין. נעים מאוד. אני תלמידה בסמינר בירושלים, ואבא שלי הסכים שאכתוב הפעם במקומו, כי יש לי מסר חשוב להעביר. יש לי מורה שממש מצליחה ליישם את כל המסרים הנפלאים של חינוך באהבה, ולכן רציתי לשתף כמה מהדרכים שדרכם היא גורמת לכל הכיתה להתחבר ולפתח מוטיבציה ושאיפות. אני לא אכתוב את שמה כדי לא להביך אותה, אבל כל מה שאכתוב מדויק במאה אחוז.

1. ניגון כל בוקר - כל בוקר לפני התפילה, פותחת את היום בכך שהיא משמיעה לנו שיר שקשור לתקופה או לפרשת השבוע. יש בנות שמצטרפות ושרות. זה מאוד פותח את הלב ומצליח לחבר, ובכלל זה ממש כיף להתחיל ככה את היום.

2. ‏שיחות אישיות - אני תמיד מקבלת ממנה את התחושה שאכפת לה ממני במיוחד (ואני לא היחידה)... היא זוכרת כל יום הולדת ותמיד מברכת מכל הלב. כשאני מצוברחת או לא במיטבי, היא תמיד שמה לב, דואגת לדבר איתי, לשאול ולהתעניין. כולנו זקוקות לפעמים למילה טובה, פרגון או לנחמה. פעם אחת היא אפילו לקחה אותי בצהרים, אחרי הלימודים, לשתות קפה, ולדבר בנחת. אני לעולם לא אשכח לה את זה.

3. ‏צורת לימוד חווייתית ויצירתית - נראה שלמורה באמת אכפת מההצלחה שלנו. לכן היא דואגת ללימוד כיפי וחוויתי. היא לעולם לא מזלזלת באף שאלה או הערה, גם אם היא ממש שאלה מטופשת. בכלל, היא ממש לוקחת אותנו ברצינות... וברגע שהבנות בכיתה הבינו את זה, הן באמת לא רוצות לאכזב אותה, מה שגרם לבעיות המשמעת שהיו בכיתה, לרדת בצורה משמעותית.

4. ‏יש לי הפרעת קשב, ולפעמים אני מאבדת את זה... בניגוד למורות אחרות שמתעצבנות ממני, המורה פתחה איתי את הנושא, וסיכמנו שאני אקבל אישור קבוע לצאת כשאני מרגישה צורך. אני מאוד הערכתי את זה, ולכן אני לא מנצלת לרעה את האישור, אלא מתאמצת במיוחד...

לפעמים היא נותנת לי כל מיני דברים קטנים לעשות במקביל. לדוגמה, היה לנו יום ממש ארוך ובשיעור האחרון היה שיעור ביולוגיה וכבר התקשיתי לשבת, אז המורה אמרה שאני אבנה דגם מפלסטלינה שממחיש וירוס, ובזה התעסקתי בשיעור ותוך כדי הקשבתי לשיעור. לא רק שזה לא הפריע לי, אלא אפילו עזר לי להתרכז...

5. בתחילת השנה הגיבוש בכיתה לא היה משהו, והיו כמה חבורות של בנות. המורה החליטה לעבוד על הנושא הזה, לא בצורה ישירה, אבל דרך פרויקט משותף. היא לקחה אותנו להתנדב פעם בחודש. בפעם האחרונה היינו בבית חולים שערי-צדק, ופתחנו שם דוכנים לשמח את הילדים דרך יצירות ובלונים. מעבר לחסד ולמצווה, זה היה אירוע כל כך משמעותי לפתח רגישות לזולת, מה שבאמת הועיל מאוד לגיבוש ולאווירה בכיתה.

זהו, יש עוד הרבה דברים קטנים, אבל נראה לי שהבנתם את המסר. אני מקווה שתצליחו לקחת השראה ולפתח בדרך שלכם כזה אמון וכבוד הדדי. זה באמת משתלם... גם מבחינת הציונים וההשקעה, גם מבחינת משמעת, וגם מבחינת חיבור לתפילה ולקב"ה.