הבן שלך מול המוסד החינוכי: הזעקה האילמת שמשוועת לתמיכת ההורים

זה הוא סיפורו של שוקי (כעת 20). את ההיסטוריה של שוקי (שמתחילה בגיל 14) חשוב לכל הורה לקרוא, ולנסות לבדוק את עצמו מול ילדו. הנה היא לפניכם.

שוקי היה נער כריזמטי, טוב לב ומלא באתגרים, שנון, חריף שכל וחד רעיון. בסיום הלימודים היסודיים, בתלמוד תורה שעברו בהצלחה, החל את לימודיו בישיבה קטנה ומפורסמת שכל כך התכונן והתרגש להיכנס אליה, עד שמשהו השתבש שם: שלשה חודשים אחרי תחילת הלימודים, הרב לא הסתדר אתו. כן, הרב לא, אבל הוא טוען שכן הסתדר עם הרב. מה הפשט? תיכף נבין!

השיחות של הרב שלו עם הוריו היו בסגנון של: "שוקי לא מתאים לישיבה עדיין. הוא לא מנסה להיות תלמיד. שוקי חסר הכנעה ונטול נכונות להידברות. שוקי חייב טיפול רגשי... חשבתי אולי שתקחו את שוקי לנוירולוג, אולי הוא עם בעיה שניתן לפתור. אני לא יודע מה לעשות אתו... ואתם חייבים להסביר לו שכך זה לא ימשך... ושוקי... שוקי... שוקי ושוקי". ההורים, מבחינתם ובתמימותם, הבינו ששוקי בעייתי. הרי ברור שהרב צודק, כך לימדו אותם להפגין כשהשתתפו בהרצאות מזדמנות. כשהרב שלו ראה שאפילו ההורים מסכימים לכך, הוא החליט: שוקי לא ממשיך כאן בסטטוס הקיים. נקודה. שייקח ריטלין, ואם לא - אין מקומו איתנו.

עד כאן הכל בסדר, אם באמת צריך לקחת, אבל שוקי לא הבין מה רוצה ממנו הרב, ולא היה אפילו מי שישמע וייצג אותו ברגשותיו, כי גם אלו הכי קרובים אליו, שאמונים על הגנתו, ההורים שלו, הכירו את הראש של שוקי, וידעו בלבם שהוא חכמולוג גדול ומושך המון תשומת לב, החליטו פה אחד: שוקי בעייתי. הוא לא צדיק תמים, ומה עוד שהרב שלו אומר.

שוקי לא הסכים לקחת ריטלין, כל עוד לא אובחן כראוי. בפרט שיידע את מה שהוריו לא השכילו להבין: כיצד ייתכן שבתלמוד התורה הכל היה בסדר, והייתי המובחר שבכיתה, והנה בזמן ישיבה קטנה הכל משתנה? 

הכי קשה היה יומיים אחרי. בשעת ליקוי סובלנות של הרב, הרב צעק אל מול כולם על שוקי: "אולי תיקח ריטלין כבר, שיהיה כאן שקט?". שוקי האדים ונפגע עד עמקי נשמתו, רצה שהקרקע מתחתיו תתפורר. למחרת בארוחת הבוקר, קרה דבר ששבר את נפשו הסדוקה: אחד הבחורים המיס לו כדור ריטלין אל המשקה החם שלו מבלי ידיעתו. הוא הרגיש בזה, ונשבר משיתוף הפעולה של התלמידים עם הממסד. הוא הרגיש איך כולם יחד החליטו להיות נגדו, והעידוד והתקווה החברתית הכל כך טבעית במקרים כאלו במקומות חינוך - גם אותה לקחו לו. מה גם שהעיניים של כולם לא הפסיקו להינעץ בו.

ומה קרה באמת עם שוקי, במה הוא חטא? בירור קטן של אישיות מקצועית ניטרלית, גילה ששוקי חריף וחד שכל מדי, והרב פיתח נחיתות מול הבחור החכם הזה, ששואל שאלות כמו שאף אחד לא שואל. ואולי ההרגשה הטובה מדי של שוקי הלחיצה את הרב שלו, שכמו שאומרים "לא ידע איך לאכול אותו". ובמקום לקחת את שוקי אליו, ולרומם אותו, והכי הכי לאשר אותו, כלומר, לתת לו להבין, ש"כל הכישרון הזה זה תחת פיקוחי, ואני (הרב) מאשר אותו". ולומר לו: "יופי, תמשיך הלאה, אתה תסביר לבחורים את השאלות במבחן. אתה חזק בהגדרה, אתמול היה יותר טוב, אני מרוצה ממך, אתה בדרך הנכונה" – אז במקום זה, הרב הרגיש שמתחילה כאן תחרות בינו לבין שוקי, וכאן הסיבוך החל. ועכשיו נבין, שהוא הסתדר עם הרב, אבל הרב לא הסתדר עם איתו. וההורים של שוקי לא הבינו זאת, אלא גיבו את הרב, מכוונה טובה וממחשבה שהם עושים את הטוב ביותר לבנם, ולא שמו לב על נפשו הפצועה.

אם אנו רואים שהבן שלנו זועק לעזרה, אזי מתחיל כאן משפט. אנחנו כהורים חייבים לייצג את הבן שלנו לפני כולם, בצורה הטובה ביותר, עם האהבה והתמיכה הגדולות ביותר שיש לנו במאגרים, ובאופן מיידי. תינוק בן שנתיים יכול לברבר ברבורים ולנסות להסביר לך על אלימות ומצוקה מהמטפלת שלו, ואם תגלה ערנות, תציל אותו ואת קבוצתו. כך גם הבן שלך בגיל הנערות, שהוא הכי צריך אותך, חייב להאמין ולהיות בטוח, שיש לו אבא שייצג אותו בכבוד ויבין אותו. ואתה חייב תמיד ללמוד את השפה הזו, שפת המצוקה. זו שפה שהיא אישית לכל ילד באופן פרטי. וחשוב להירגע ולזכור: אין מה לחשוש, זה חוקי, ו"אפשר", אם לא חייבים, להגן על הילדים שלנו כשהממסד טועה לפעמים. וכמובן, הכל בצורה מכובדת מול הרב והצוות. חשוב לציין: זה לא מכליל חלילה שזה המצב בכל המסגרות, אבל חשוב להפנים שבעיות כאלו יכולות להיווצר, והבן שלך צריך את הביטחון שמישהו הולך תמיד אתו.