"אנחנו רוצים מחירים של חרדים": מה הסוד של הכלכלה החרדית?

אלפי אנשים הפגינו בשבוע שעבר בכיכר הבימה בתל אביב, ומחו נגד יוקר המחיה. ההפגנה התקיימה מספר שעות לאחר שהתפרסם מדד המחירים לצרכן וגילה את מה שרבים חשים היטב בכיס – בענפים רבים במשק חלה בשנה האחרונה התייקרות של יותר מ-11%!

את ההפגנה ארגן איש התקשורת גיא לרר, שהוביל בשבועיים האחרונים מיזם בו נמכרו 25 אלף "מארזי מחאה" של מוצרי מזון בעלות הנמוכה ב-50% ממחירם של מוצרים דומים ברשתות השיווק. בנאום שנשא בהפגנה סיפר לרר, כי את ההשראה למיזם שלו הוא קיבל דווקא מהציבור החרדי שיודע להתאגד מול חברות ענק במהלכים כלכליים, ושהמיזם שלו נעשה בשיתוף פעולה עם "כולל חב"ד" – מוסד חסד ותיק של חסידות חב"ד, שיחד עם מתנדבים ארזו מסביב לשעון את "מארזי המחאה". מול אלפי המפגינים הגדיר לרר במילים פשוטות את מטרת המחאה: "אנחנו רוצים לקנות כמו חרדים, אנחנו רוצים מחירים כמו חרדים!". הקהל הריע בתשואות.

ואכן, לחרדים יש משנה כלכלית ושיטות ייחודיות שמאפשרות להם לרכוש את מה שבאמת צריך בעלות מינימלית. הציבור החרדי מתאפיין במבנה הקהילתי שלו, מה שהופך אותו לכוח קנייה עצום שמכופף את המשווקים ומביא להורדת מחירים בענפים שונים. אבל חשוב לדעת שכוח הוא לא העניין המרכזי במודל הכלכלי החרדי, קודמים לכך חשיבה ושימוש במוח.

הגישה החרדית אומרת שקונים רק את מה שצריך והיכן שהכי זול. גישה זו יוצרת סדרי עדיפות ברורים בהוצאות ושימוש מושכל בכסף – מותרות ומותגים הם מחוץ לסדרי העדיפויות של הצרכן החרדי הממוצע. כך מתאפשר ליצרנים ומשווקים פחות מוכרים להיכנס לשוק החרדי ולהציע מוצרי יסוד באיכות טובה ובמחירים נמוכים באופן משמעותי, והציבור החרדי רוכש אותם ובכמויות גדולות.

הצרכן החרדי הקלאסי לא מפונק ולא זקוק ל"חווית קנייה", מבחינתו העדיפות הראשונה היא לחסוך גם אם בשביל כך הוא נאלץ לוותר על הנוחות. בשל הגישה הזאת מתאפשר קיומן של "המכירות הקהילתיות" – מיזם של מכירות שנערכות מדי שבוע בריכוזים החרדיים, בהן ניתן לרכוש מגוון רחב של מוצרי צריכה שמשתנה בהתאם למועדי השנה. את רשימת המוצרים הלקוחות מקבלים בקטלוגים שנשלחים לתיבות הדואר או בדואר האלקטרוני, וההזמנות מתקבלות באמצעות הטלפון או באמצעים הדיגיטליים. את המוצרים אוספים הלקוחות באופן עצמאי במקום ובמועד קבוע, בדרך כלל בחניון ציבורי או ברחוב, כאשר כל האופרציה הזאת מתופעלת על ידי צוות מצומצם של עובדים.

יתרונן של המכירות הללו בכך שהן מדלגות על "עמלת התיווך" שגובות רשתות השיווק, ובכך שאין להן עלויות של שכירת שטחי מסחר, ארנונה, חשמל ותשלומי שכר לעובדים קבועים. התוצאה היא הוזלת עלויות של עד כ-40% מהמחירים ברשתות השיווק.

עשרות אלפי משקי בית רוכשים את מוצריהם דרך מכירות אלה, והדבר משפיע גם על רשתות השיווק והחנויות שפועלות בריכוזים החרדיים, שכן מול מתחרה שמוזיל מחירים בצורה כל כך חדה גם הן נאלצות ליישר קו ולהוריד מחירים. הדרישה למחירים נמוכים משפיעה על ענפים רבים, כמו הלבשה והנעלה. כך, לדוגמה, עלות של חליפה לגבר בבני ברק מגיעה לשליש ממחיר של חליפה באיכות דומה שנמכרת בקניונים.

הגישה המחושבת בהוצאת כספים מתבטאת גם בעת עריכת חתונות. הגישה החרדית אומרת כי אין היגיון להשקיע מעבר לנדרש באירוע חד-פעמי שנמשך מספר שעות, ובמקום זאת מוטב להפנות את ההשקעה למקום מגורים קבוע לזוג הצעיר שישמש אותו לאורך שנים. וכך תמצאו בריכוזים החרדיים אולמות אירועים שמציעים חתונות נאות במחירים סבירים. הרצון לצמצם בהוצאות חתונה מיותרות הביא גם מספר קהילות חסידיות לקבוע כללים שמחייבים את כלל חברי הקהילה לערוך חתונות צנועות בעלות נמוכה במיוחד. קחו, לדוגמה, חצר חסידית בה העלות הכוללת של חתונה מגיעה לכ-13 אלף שקל בלבד, וזו מתחלקת בין משפחות החתן והכלה. כך גם מנוטרל הלחץ החברתי שגורם לעיתים למשפחות לחרוג מיכולתן ולערוך אירועים בעלות הגדולה מהתקציב שלהן.

אלה הן רק דוגמאות להתנהלות הכלכלית הייחודית הקיימת במגזר החרדי. הקו המנחה בהתנהלות הזאת הוא שימוש מושכל בכסף, חשיבה יצירתית ויצירת קהילה למען מטרה משותפת.

הציבור הרחב יכול ליהנות מהמודל הזה. כל מה שנדרש הוא להיפרד מהרגלי קנייה גרועים, לצאת קצת מאזור הנוחות ולהתלכד. וזה עובד. תשאלו אפילו את גיא לרר.