האם יכול להיות שיש לי יותר מדי ביטחון עצמי?

ישנם אנשים, אשר לעולם אינם טועים. הם גם יודעים הכל, ולא ניתן לחדש להם מאומה. הם בעצם, בעיני עצמם, מושלמים.

האם מדובר בביטחון עצמי? האם מדובר בביטחון עצמי מופרז?

ובכן, לאמיתו של דבר, ההיפך הוא הנכון. אנשים שאינם טועים לעולם, הינם בעצם, אנשים שלעולם אינם מסוגלים להודות ולהכיר בטעויות שלהם, ובמילים אחרות: הם אינם מצליחים לקחת אחריות על מעשיהם. הם מכחישים את הטעויות שלהם, הם משליכים אותן על אחרים, וכך, בהרגשתם, הם כביכול מושלמים. כלומר: תחושת ה"מושלמות" המלווה את האנשים הללו – אינה נובעת מכך שהם בעלי ביטחון עצמי רב, אלא להיפך: מכך שהם חסרי ביטחון עצמי, ומשום כך, הם אינם יכולים להכיר בטעויותיהם! מבחינתם, הכרה בטעות – משמעותה: התמוטטות של כל היציבות הנפשית והאמון העצמי, ולכך, הם אינם מסוגלים.

לעומתם, אדם בעל ביטחון עצמי אמיתי – לא יתקשה כלל להכיר בטעויותיו. הוא יוכל לומר בביטחון רב: "טעיתי", ובמידת הצורך – לתקן את הטעות. הוא לא יפחד להכיר בכישלון, משום שהוא תופס את עצמו באור חיובי, הוא מאמין ביכולות שלו, ומשום כך הוא בטוח שגם אם נכשל – יהיה ביכולתו לתקן את המעוות ולהמשיך הלאה מבלי שאישיותו והווייתו יפסלו באופן גורף.

זאת ועוד. אדם חסר ביטחון עצמי, מפחד מפני כל שינוי המחייב יציאה מאזור הנוחות האישי שלו. הוא חושש לשנות את התנהלותו, בשל הפגיעה שעשויה להיות לכך על יציבותו ועל הביטחון שהיציבות הזו מעניקה.

משום כך, אדם שכזה – יחשוש ללמוד מניסיונם של אחרים, משום שהלימוד הזה עשוי לחייב או להוביל לשינויים... הוא יעדיף לטמון את הראש בבועה של אשליה, כביכול לא ניתן לחדש לו מאומה, משום שהוא יודע הכל. גם כאשר הוא ישמע חידושים שעשויים להועיל לו בחייו, או בתחום עיסוקו – הוא יעדיף להתעלם מהם, ולוותר על ידע ששווה זהב, ובלבד שלא יידרש לחולל שינויים שיערערו את היציבות בחייו ויפגעו בתחושת הביטחון שהוא חש.

איזהו חכם?

נמצא אפוא, שככל שהאדם פתוח יותר ללמוד, לקבל ולשמוע, מתוך הבנה שהוא אינו מושלם, ויש לו מקום רב לשינוי ולהתייעלות – הדבר מעיד על כך שהוא ניחון ביותר ביטחון עצמי. משום שדווקא הביטחון העצמי מאפשר לאדם להכיר במגבלות שלו, בחולשות שלו, ואפילו בחסרונות שלו, ולחתור לשינוי ולשיפור, מתוך הכרה בכך שביכולתו להשתפר ולהביא את עצמו למצב בו החסרונות יצטמצמו והתכונות החיוביות ימוצו עד תום.

כאשר חכמינו לימדו כי "איזהו חכם? הלמד מכל אדם" – הם לא התכוונו רק ללמד אותנו פרק בהלכות ענווה... הם התכוונו ללמד אותנו, שככל שהאדם מסוגל ומוכן יותר ללמוד מאחרים – הדבר מעיד על בריאות הנפש שלו, על הביטחון העצמי שלו, ועל היכולת שלו להכיל שינויים ולפרוץ את גבולות אזור הנוחות שלו! אדם כזה ודאי יוכל להתקדם הרבה יותר מאשר רעהו המתבצר מאחורי חומות ההרגל המגבילות את התקדמותו!

מסיבה זו, יתכן מצב שבו אנו שומעים היום משהו, אולם מבינים את העומק הטמון בו – רק לאחר עשרות שנים... האם הדבר מעיד על כך שהחכמנו במהלך השנים הללו, ומשום כך יכולנו להבין את מה שהשכל שלנו לא מסוגל היה לקלוט בעבר? לא בהכרח...

בהחלט יתכן, שבשעה בה שמענו את הדברים – לא היינו חזקים מספיק כדי לפרוץ את גבולות אזור הנוחות שלנו ולחולל שינוי, ומשום כך, לא היינו יכולים להפנים ולעכל את הדברים. רק לאחר שהתקדמנו בתהליך אישי, ורכשנו די ביטחון עצמי שמאפשר לנו להכיל שינויים בחיינו – אנו מסוגלים להפנים את הדברים שנאמרו בעבר, להבין את העומק הטמון בהם, ליישם אותם למעשה, ולצמוח.