"פשוט לעשות טוב": סיון רהב מאיר על העוצמה שיש לעם ישראל

השבוע נחצה הקו: למעלה מ-10,000 נפטרים מקורונה בישראל, כאלף מתוכם בחודש האחרון. כולנו זוכרים את הימים שבהם עוד ספרנו את חולה מספר 17 ובדקנו באילו אוטובוסים הוא נסע ובאיזו מסעדה ישב. כשנתיים חלפו, ומאז התעייפנו קצת מכל המספרים האלה: כמה נדבקים, כמה מחוסנים, כמה מחלימים, ושוב כמה נדבקים בווריאנט החדש. אבל המספר העגול והלא-חגיגי הזה מאלץ אותנו לעצור רגע.

בשבת הקרובה נקרא בתורה בפרשת שקלים איך כל אחד צריך לצאת מעצמו, להתנדב ולתת צדקה, כדי למנוע מגיפה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים... מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'".

פרשנינו מסבירים שכל אחד נותן רק מחצית שקל כדי לזכור שהוא אינו שלם בלי הזולת. שכולנו רקמה אנושית אחת. השנתיים האחרונות הזכירו כמה חיוני לחוש סולידריות כזו, לא רק כלפי הנפטרים אלא כלפי חולים שמתקשים להחלים, כלפי בעלי עסקים, כלפי הורים שמתמודדים ובעצם כלפי כל מי שנפגע, ומי לא נפגע?

העיתונאי אריאל שנבל כתב השבוע: "דמיינו את היכל נוקיה מלא באנשים. ועכשיו דמיינו אותו ריק. 10,000 מתים מקורונה בשנתיים. לא פופולרי לדבר עליהם עכשיו כי אנחנו בסוף גל, כי יאללה נמאס לכולנו – כל אחד וסיבותיו. אבל מגיע להם שנזכור. כן, גם את הקשישים, עם מחלות הרקע. כולם אנחנו. יהי זכרם ברוך".

מה עושים ביחד?

יצא לי לאחרונה לסקר שני סיפורים שונים, הפוכים: קורל בת ה-15 הגיעה לאולפן וסיפרה לי על חרם כיתתי שהיא סובלת ממנו. לחץ חברתי בכיתה הוביל את כולם ביחד לנקוט כלפיה נידוי ושיימינג, להעליב ולהשפיל. לצערנו קורל אינה היחידה שסובלת מכך. העוצמה של קבוצה גדולה ומאוחדת יכולה לפצוע נשמות.

אבל באותו יום ראיינתי גם את יניב מעודד, שאיבד את ילדיו בתאונת דרכים שבה הוא ורעייתו נפצעו קשה. יניב השתקם מהר, בצורה שהפתיעה גם את הרופאים, ומייד הכריז על מבצע ששמו "פשוט לעשות טוב". הוא מבקש את כוח הציבור כדי שאשתו הודיה תזכה לרפואה שלמה במהרה. הוא אמר לי שהוא מאמין בעוצמה של עם ישראל כשהוא מתקהל ביחד, ולכן באתר שהוקם, נאספו תוך כמה ימים מיליון (!) מעשים טובים מהציבור, לרפואת אשתו, הודיה אילת השחר בת אסתר.

פרשת השבוע, פרשת "ויקהל", מתחילה בהתקהלות. משה רבנו מכנס את העם כולו עבור מטרה טובה. הוא מספר להם גם על השבת וגם על בניית המשכן, שני פרויקטים רוחניים מהפכניים. יש פרשנים שרואים בהתקהלות הזו תיקון להתקהלות העצובה של הפרשה שעברה, שבה הציבור התקהל ורקד סביב עגל הזהב.

כלומר, ממש כמו בשני הראיונות באולפן – את הכוח שיש לאנשים רבים שנמצאים ביחד אפשר לנצל לבניית עגל הזהב, ואפשר לתעל עבור השבת והמשכן.

פרשת "ויקהל" היא הזדמנות לכולנו לבחון את הנקודה הזו: כשאנחנו ביחד, בחבורה, בקבוצה, עם בני המשפחה, עם חברים מהכיתה או עם אנשים מהעבודה – איזה סוג של אנרגיה נוצרת בעולם?

המסר של "אשת השנה"

שטרני וולף בת ה-44 נבחרה בימים אלה ל"אשת השנה" של מדינת סקסוניה, המדינה הרביעית בגודלה בגרמניה, על ידי העיתון הגדול במדינה. היא ילידת הארץ, שליחת חב"ד בעיר האנובר, ולפני כשנתיים נפטר שם במפתיע בעלה, הרב בנימין, מחיידק בדם.

היא ממשיכה את השליחות עם שבעת הילדים שבבית, וגם בתה ובעלה הצטרפו לאחרונה. היא מנהלת בית חב"ד פעיל ושוקק, והפכה לדמות משמעותית עבור יהודים ולא-יהודים כאחד.

כשדיברתי איתה אתמול, סיפרה על המסר שחשוב לה להעביר בראיונות שאחרי הבחירה בה:"אנחנו קוראים השבוע בתורה את פרשת 'ויקהל', שמתארת את בניית המשכן, המרכז הרוחני שליווה את העם במסע במדבר. התורה משבחת את העשייה של בני ישראל במהלך הבנייה, ובפרט את הפעילות והזריזות של הנשים. הנשים במדבר היו יצירתיות, וניצלו את הכישרון המיוחד שלהן לתפירה ולטוויה של יריעות המשכן.

הרבי מלובביץ' מסיק מכך מסקנה לדורנו: הכישרונות שלנו לא ניתנו לנו רק למען ההתפתחות האישית, אלא כדי להשתמש בהם לטובה, כדי לעשות את העולם ל'משכן', כדי להוסיף בעולם אור וקדושה. הוא מדגיש שהמסר הזה נכון לכולם, אבל בפרט לנשים, ובפרט בדורנו. זו המשימה שלי בגרמניה, ואני שמחה לקבל על כך כזה תואר מכובד, אבל לנצל את היכולות המיוחדות שלנו כדי להפוך את העולם למשכן של טוב – זו המשימה של כל אחד ואחת מאיתנו".