"הדור שלנו צריך להילחם על היותו יהודי בארצו": אלעד צדיקוב על המאבק לשימור הזהות היהודית

מאחורי חלק גדול מהסערות הקשורות במאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל עומד אלעד צדיקוב. צדיקוב, בן 43, נשוי ואב לחמישה, תושב הרצליה וחבר מועצת העיר, יזם עסקי המכהן כמנכ"ל 'אופק ישראל', החליט להקדיש את מיטב זמנו ומרצו לעניין זה. מה הניע אותו להיכנס לתחום? קשה לו להצביע על משהו ספציפי שבזכותו נכנס לעניין, אבל ברור לו שאחת הנקודות המשמעותיות הייתה מפגש אקראי שלו עם חוברת קטנה במהלך מבצע צוק איתן.

"הייתי במילואים באזור עזה, ובאחת השבתות ראיתי חוברת בשם 'עת מלחמה' של הרב טאו. זה היה דבר מדהים בשבילי, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשפתי לתורה עמוקה שדיברה על השירות הצבאי והמשמעות הדתית שלו. החוברת הזאת הייתה חלק חשוב בפאזל שהתחלתי להשלים מאז שהתחלתי לחזור בתשובה. חזרתי בתשובה דרך העולם החרדי ובכלל לא הכרתי את הדיבורים האלה. אחרי המילואים רציתי להעמיק בנושא, אז הלכתי לרב יהושע שפירא והוא המליץ לי ללמוד בישיבת הר המור כדי לשמוע את הדברים ישר מהמקור. חיפשתי באינטרנט תכנים של הרב טאו אבל לא מצאתי כלום וזה די החליש אותי. אמרו לי שיש שיעור באחד מימות השבוע בבוקר, אבל צריך לבדוק בסמוך לו אם הוא אכן מתקיים. הדבר הזה לא התאים לי. לא יכולתי לסמוך על זה. הלימוד הזה היה מאוד לא נגיש. אני זוכר שחשבתי לעצמי: 'אם יש תורה כל כך גדולה - למה לא להפיץ אותה?'"

שנתיים אחר כך חבר של צדיקוב שעבר להרצליה אמר לו שבהושענא רבא יתקיים שיעור של הרב טאו בסוכה של מכון מאיר, והוא החליט להגיע. "השיעור התחיל בשתיים וחצי לפנות בוקר, הרב טאו דיבר חלש והמיקרופון היה רחוק ממנו, ובשלב מסוים אני זוכר שפשוט נרדמתי בסוכה. כשהתעוררתי מצאתי לידי חוברת של מכון אספקלריא שכתב מיכאל זלבה, אשר עסקה בחדירת הקרן החדשה ודומיה למערכות החינוך בישראל. אומנם היה לי רקע מוקדם בנושא, אבל החוברת הזאת נפלה לי כמו כפפה ליד. הרגשתי שזה בדיוק מה שאני מחפש. יצרתי קשר עם מיכאל, נפגשנו, ובזכותו הכרתי את הנושא יותר לעומק גם מבחינה תורנית וגם מקצועית. מאז העמקתי עוד ועוד בנושא, ועד היום אני בקשר טוב עם החבר'ה מהציונות הדתית שעוסקים בנושא, ובכללם פעילים מהר המור, חותם, ליב"ה ועוד. ישנם דברים רבים שכדאי להילחם למענם, אבל לדעתי מדובר במאבק החשוב ביותר כיום במדינת ישראל, ולא לחינם אני מקדיש לו את חיי".

לווייתנים שעוררו לתשובה

בשעה שצדיקוב – שגם בימים אלה עוסק בסוגיות החמות שעל הפרק ובכללן רפורמות הכשרות והגיור - מספר על החוברת שנשלחה אליו משמיים, אנו מבחינים בכך שמקום פגישתנו סמוך מאוד למקום שבו מצא אותה לראשונה. עניין זה מעלה על פניו חיוך רחב כאשר הוא מספר על שנות ילדותו ונעוריו. "נולדתי למשפחה מסורתית ספרדית קלאסית עם חמישה ילדים. גרנו בתל אביב, וכשהייתי בן תשע עברנו להרצליה. הייתי תלמיד טוב וסיימתי עם בגרות טובה. היום לפעמים אני נזכר בניצנים שבישרו על ההמשך, בדמות מאבקים קטנים שהיו לי עם מורים שאמרו או פעלו נגד המסורת. אומנם לא שמרנו מצוות בבית, אבל תמיד היה לי כבוד למסורת.

"אחרי התיכון התגייסתי לשייטת 13 ושירתי ביחידה כלוחם וכמפקד צוות לוחמים. תהליך התשובה שעברתי הוא מורכב וארוך, אבל כבר בצבא ובתקופה הסמוכה לו קרו דברים שעוררו אותי למחשבות בנושא. בטיול שעשיתי אחרי השחרור בדרום אמריקה, חבר שטיילתי איתו יום אחד הציע לי משהו לאכול, תבשיל שהיו בו בשר וחלב יחד, ואמרתי לו שלא אוכל לאכול את זה. הוא צחק עליי ואמר: 'אתה בחור חכם, למה אתה שומר כשרות?' וכעסתי על עצמי על כך שאין לי תשובה. הייתה לי תשובה בסיסית, שככה סבא ואבא שלי עשו, אבל הרגשתי שזה לא מספיק".

אלעד צדיקוב

מה התחושות הללו גרמו לך לחשוב או לעשות אחרת?

"כל דבר כזה היה טריגר נוסף. שינוי לא קורה ביום אחד, אבל זה בהחלט מקדם אותך. חיוכים קטנים כאלה שה' מחייך אליך". לדבריו של צדיקוב, גם התבוננות בפלאי הטבע השפיעה עליו עמוקות וקירבה אותו לחיי תורה ומצוות. "במשך תקופה מסוימת עבדתי כמדריך צלילה עם לווייתנים, ופשוט הרגשתי וידעתי שיש בורא לעולם. זה נהיה כל כך ברור ומוחשי. זמן קצר לאחר מכן הגיע אליי ספר של הרב זמיר כהן בשם 'מסע אל האמת', וזה כבר היה צעד גדול לעבר התשובה. הספר הזה גרם לי לעשות בירור עמוק, ובעקבות זאת חזרתי בתשובה במסע שארך שש שנים של בישול על אש קטנה.

"למדתי אז לתואר ראשון במרכז הבינתחומי בהרצליה, ותוך כדי הלכתי לשיעורי תורה. מהר מאוד נכנסתי לעולם העסקי, וברוך ה' ראיתי ברכה רבה. התחלתי כסוכן מכירות, אחר כך עבדתי כמנהל מותג ברשת סקאל ואז עברתי לכהן כמנכ"ל בחברה. קיבלתי פרסי הצטיינות, ניהלתי חנויות של מאות עובדים, טסתי המון לחו"ל, גרתי בהרצליה על הים, היו לי חיי לילה תוססים ובאמת הגעתי לפסגות החומר.

"אבל יחד עם זאת, מבפנים הרגשתי שהכול ריק, ובחיבור לדברים התורניים הרגשתי עומק. כשמלחמת לבנון השנייה פרצה הייתי בתערוכה מטעם העבודה בחו"ל ונקראתי למילואים. השתתפתי במבצע של השייטת בלבנון והרגשתי כמה החיים קצרים. הבנתי שאני חייב ללכת על מה שאמיתי, לפני שאולי יהיה מאוחר מדי. עזבתי את העבודה, טסתי למזרח הרחוק, ושם לראשונה בחיי שמרתי שבת. במהלך הטיול גם פתאום הרגיש לי נכון לכסות את הראש. כשחזרתי לארץ, אחי בא לאסוף אותי מהשדה. תכננו לנסוע ישר לכותל יחד, והתלבטתי להישאר עם הכובע שהתחלתי לחבוש. התביישתי מאחי, לא ידעתי מה הוא יחשוב עליי. בסופו של דבר החלטתי להשאיר, ומאז כבר לא הלכתי שוב בגילוי ראש".

עשירים עם מסורת

זמן קצר לאחר חזרתו בתשובה חש צדיקוב רצון עז להביא לידי ביטוי את היכולות הארגוניות שרכש בעולמו הקודם ולפעול בעזרתן למען תיקון עולם. "אל עולם התשובה הגעתי מעולם עסקי מאוד פעיל, וכבעל תשובה טרי רציתי להאיר לאחרים את האור הטוב והגדול שנגרע ממני כל השנים. בסופו של דבר נכנסתי לעניינים דרך השדה המוניציפלי בהרצליה, כי הרגשתי שזה המקום הנכון להתחיל ממנו. גיבשנו רשימה עם מדרשיית אהבת רזיאל וכולל חפץ חיים שבו אני לומד בבקרים, ורצנו לבחירות העירוניות בהרצליה תחת סיעת גשר.

"במועצת העיר הרצליה השתייכו במשך שנים רבות נציגי הציבור הדתי למפלגות ש"ס והמפד"ל, שבהמשך שינתה את שמה לבית היהודי. חלק מהנציגים שימשו בתפקיד זמן רב, כ־25 שנה, ולצד זאת קם בהרצליה דור צעיר של בעלי תשובה שרצו לבנות קומה יהודית נוספת בעיר. בהתחלה ניסינו להיכנס דרך שתי הסיעות שציינתי, אבל הדלת הייתה חסומה ולכן הקמנו את גשר ואיתה רצנו לבחירות. העניין שלנו היה חיבור כלל־עירוני לנקודה היהודית, והבאנו ציבור מצביעים מגוון – מסורתי, דתי־לאומי וחרדי".

מה למעשה רציתם לשנות בהרצליה, עיר שנחשבת לחילונית במיוחד ביחס לשאר ערי ישראל?

"רצינו לבנות מוסדות של חינוך תורני, להשיג יותר תקציבים לכוללים, להקים מחלקה לתרבות יהדות, שמשום מה לא פעלה במשך עשרות שנים בניגוד להרבה ערים אחרות, ועוד. להרבה אנשים יש סטיגמה על הרצליה כעיר חילונית, אבל זה לא מדויק. יש בה המון דתיים ומסורתיים, ולא מעט מהם הם צרפתים. להערכתי, חצי מהציבור שגר בהרצליה פיתוח שומר שבת, ויש בה שני בתי כנסת פעילים במיוחד, שלושה כוללים ותלמוד תורה. אלה דברים שאנשים לא יודעים על הרצליה פיתוח. פרט לכך מתגוררים בה אנשי הון מאוד חזקים בישראל, שהנקודה היהודית בהחלט חשובה להם. בהקשר הזה חשוב לי לומר שגם אז וגם היום אני לא פועל באופן מגזרי. אני יהודי, ככה פשוט, ולכן רוצה לחבר אנשים ליהדות שלהם.

"נכנסנו למועצה, ומוניתי להיות יו"ר ועדת התמיכות ומחזיק תיק תרבות יהודית. לעירייה יש תקציב של כמה מיליוני שקלים בשנה שאותו היא מעניקה לעמותות שפועלות בעיר בתחומי החסד, עזרה לקשישים, ספורט, תנועות נוער, חינוך בלתי פורמלי ועוד. העמותות השונות מגישות בקשות לתמיכה, ובוועדה מחליטים כמה ילך ולמי".

אני מניח שכאן לראשונה התחלת להבין איך העסק עובד.

"כן, זה בדיוק מה שקרה. עד השלב הזה שמעתי כל מיני דברים, אבל עכשיו ראיתי אותם מול העיניים. ראיתי למשל עמותות של רפורמים וקונסרבטיבים שמבקשות ומקבלות כספים שבעזרתם הן מנחילות את הערכים שלהן, בעיקר לילדים. בעניין הזה אני יכול לומר שהרצליה הייתה העיר הראשונה שפתחה את שערי גני ילדיה בפני ארגון חוש"ן של הלהט"בים, ונלחמנו כדי להוציא אותם בכל תוקף. הם נכנסו לגני הילדים בתור פיילוט ארצי וביטלו את המושג 'אבא ואמא של שבת', פעלו שלא יהיו משחקים נפרדים לבנים ולבנות, חילקו חוברות צביעה של כל מיני מודלים משפחתיים ועוד.

"ככל שהעמקתי בנושא, למדתי שמומחים רבים טוענים שתכנים שמועברים לילדים בגילים האלה מאוד משפיעים על האדם. הוצאתי מכתב חריף לראש העיר בעניין הזה, לא הבנתי איך הוא מאשר דבר כזה, ובתגובה לכך הוא פיטר אותי מהקואליציה העירונית. אחרי כמה חודשים הוא היה צריך אותי, אז צורפתי שוב לקואליציה. הייתי חבר אופוזיציה עוין ותקיף, ולכן הם החזירו אותי. במקביל למאבק הזה גם נלחמנו נגד ספריית פיג'מה של קרן גרינספון, שנכנסה לגני הילדים ועיצבה תודעה פרוגרסיבית. קשה לראות את זה בכל פעולה נפרדת שלהם, אבל כשרואים את הסך הכול זה מאוד ברור. הוצאתי מכתב חריף בנושא למשרד החינוך. בהתחלה הם איימו עליי במכתב תביעת השתקה, אבל בסופו של דבר הספרייה יצאה מגני הילדים בהרצליה. לצערי אני יכול לספר על מאבקים נוספים רבים שניהלנו סביב הזהות היהודית: חשיפת תערוכת ה'חנוכריסמס' בחטיבת הביניים יד גיורא, חשיפת מיצג סיום שנת בנות מצווה שהיה מורכב מצלבים ותמונות של ישו בבית הספר אילנות, חגיגת הלווין בבית הספר נבון שהצלחנו לבטל ועוד".

לאחר שנתקל צדיקוב בשורה של בעיות בנושא הזהות היהודית, הבין שעליו לפעול בזירה רחבה הרבה יותר. "בשלב מסוים קלטתי שהבעיות בהרצליה הן פרט שמעיד על הכלל, ולכן הקמתי את ארגון 'אופק ישראל'. נתנו לו את השם הזה כי אנחנו רוצים להשפיע על האופק של עם ישראל, להשפיע על המקום שאליו עם ישראל הולך. אנחנו מדברים על זהות יהודית, לא פועלים מתוך תודעה חרדית אלא מתוך תודעה יהודית, ולמעשה אנחנו ארגון ארצי שמטפל בזהות היהודית של מדינת ישראל בשלושה מישורים עיקריים: חינוך, תרבות תקשורת. הפריצה שלנו הייתה עם המחאה נגד התוכנית 'היהודים באים', שבעקבותיה נפגשתי עם שר התקשורת יועז הנדל, חברי ליחידה, שהתחייב בפניי שיכניס אדם חרדי למועצת תאגיד השידור הציבורי. לצערי הוא לא עמד בהתחייבותו. יחד עם זאת אנחנו יודעים מבפנים שהמחאה מאוד השפיעה על היוצרים ועל אנשי התאגיד, ומידת הזלזול בתורה ירדה שם משמעותית".

לאיזה יחס אתם זוכים מכלי התקשורת הגדולים?

"זה דבר מורכב. מצד אחד הם מחפשים סיפורים שיעשו רעש, מצד שני ברור שהם לא שותפים לערכים שאנחנו מנסים לקדם. אבל כן, בתקשורת פורסמו בהרחבה דברים שחשפנו כמו שריפת שם ה' במיצג בעין חרוד. לקחו שם את ילדי הגן הממלכתי־דתי לצפות במיצג מזעזע. גם האומן וגם המנכ"לית של המקום נחקרו במשטרה. נלחמנו נגד כפייה להט"בית בבתי ספר שונים, המון עבודה מול משרד החינוך, נגד האלימות שמופנית ברשתות כלפי הציבור החרדי. עכשיו אנחנו בדיונים בבית הדין לאתיקה תקשורתית נגד אחד הכתבים של 'הארץ'. אנחנו מגיעים לוועדות בכנסת שעוסקים בסוגיות הללו ועוד. בנוסף לכך אנחנו היזמים של הקמת פורום ההורים למען המסורת, שאותו מובילה רוני ססובר, שהייתה חברה בימינה. רוני היא דוגמה מעולה לקולו של הציבור המסורתי, ציבור ענקי שקולו כמעט לא נשמע".

מלחמתו של הדור הרביעי

השיחה עם צדיקוב על סוגיית הזהות היהודית של מדינת ישראל ועם ישראל מחזירה אותו למה שהוא מזהה כשלבים הראשונים של המאבק הזה בעת החדשה. "החשיבה הפרוגרסיבית התחילה אחרי השואה. כמה מדינות התחילו לחשוב יחד איך אפשר למנוע מלחמה נוספת. אחד הכיוונים שהוצעו הוא שאם נהיה כפר גלובלי, מאוחדים ולא מופרדים על ידי לאומים שונים, לא יהיו מלחמות. למשל, הרעיון של האיחוד האירופי הוא חלק מזה. בנוסף לכך, האמירה שכל אחד יכול להיות מה שהוא – זו כבר גם פגיעה במשפחה. משהו שמערער את הטבע של העולם. אם זה לא מספיק, הרפורמים גם באים ואומרים שגם גוי יכול להיות יהודי בבחירה אישית בלבד. העניין הכללי הוא לבטל את הזהויות השונות. המערכת הזאת חדרה לישראל לפני שלושים שנה, אבל רק כעת זה מתפוצץ".

מי הם השחקנים המרכזיים שפעילים בעניין הזה?

"יש הרבה גורמים, וביניהם כמה מכונים מאוד מתוחכמים שמעבירים אנשים תהליכים. למשל מכון מנדל, שאחראי על פירור חלקים נרחבים בציונות הדתית וכיום פושט טלפיו גם לציבור החרדי. אנשים שהגיעו לשם עם זהות יהודית מגובשת ויתרו על הזהות שלהם באצטלה של קבלת האחר, להיות נחמד לחלש וכו'. פרט לכך יש גם את תוכנית מעוז שמעצבת תודעה פרוגרסיבית לשדרת הניהול בשלטון המקומי והמרכזי, מכון שחרית של הקרן החדשה, קרן וקסנר ועוד. אחד הדברים החמורים בעניין זה הוא שמערכת החינוך בישראל מוכפפת לאג'נדה של קרנות שפועלות בתוך מערכת החינוך ורוצות לשנות אותה מבפנים.

"ואם זה לא מספיק, אומר משהו נוסף. אני לא מאשים בכך את החרדים, רק מציין עובדות. בשנת 51' הנציגות החרדית והדתית־לאומית בכנסת הסכימה לוותר על לימודי מסורת נרחבים במערכת החינוך בישראל בתמורה לכך שיהיה אפשר לייסד את מערכת החינוך החרדית והדתית־לאומית העצמאית. הנציגים לא הבינו שהחברה החילונית שהם הכירו הולכת ומקצינה. מה שהם לא ידעו זה שהפעולות האלה בסופו של דבר יפגעו גם בציבור החרדי והדתי. למשל, הרבה ארגונים פמיניסטיים חדרו לציבור החרדי ומעוררים בו בעיות לא פשוטות. מה שקרה בעקבות ההחלטה ההיא זה שמערכת החינוך בישראל התרוקנה מערכי החינוך היהודיים. בהמשך לכך, בשנת 2014 החליט שר החינוך דאז שי פירון על 'חינוך משמעותי', כלומר שבתי ספר יכניסו יותר ויותר תחומים פנימיים שהם חפצים בהם על חשבון שיעורי תורה, היסטוריה וספרות, והדבר הזה היה פתח לעמותות רבות שהצליחו להיכנס למערכת החינוך.

"בנוסף לכך, המון גויים ויהודים אוטו־אנטישמיים רוצים לפגוע בעם ישראל. למשל, הרפורמים והקונסרבטיבים נאבקים כדי שתהיה להם לגיטימציה בישראל. הכנסייה הנוצרית רוצה להחליש את היהדות. יש המון ארגונים אנטישמיים שפעילים בעניין, וגם ערב הסעודית ומוסלמים נוספים יודעים שדלדול הרוח והקודש של עם ישראל יפגע בנו. ראינו את זה למשל בזמן אירועי שומר החומות. 'קרן אברהם' שעובדת עם המשטרה מביאה תפיסה של הכלת האלימות הערבית כי הם מגזר מדוכא. עד היום יש אנשים שדנים מי אשם במה שקרה בלוד ובמקומות נוספים, היהודים או הערבים. וכן, התפיסה הזאת משפיעה גם על ארגוני הפשע הערביים".

מה קורה מבחינת מספרים? כמה עמותות חינוכיות פועלות כיום בישראל?

"כיום בישראל פועלות במערכת החינוך כ־3,000 עמותות לא מפוקחות. גם עם חלק מהמפוקחות יש לנו בעיה, אבל הבעיה היותר גדולה היא עם הלא מפוקחות. כל עמותה חדשה יכול להתחיל לפעול, ונכנסת למה שנקרא 'המסלול הכחול'. במסלול הזה אפשר לעבוד עד שבודקים אותך או עד שמתלוננים עליך. אם בדקו אותך אתה עובר למסלול הירוק אם אושרת, ולאדום אם לא אושרת, ואז אתה לא יכול להמשיך. וככה, בדרך הלא תיאמן הזאת, חודרות העמותות לראשם ולליבם של הילדים ומכניסות להם אג'נדות אנטי־יהודיות ואנטי־ציוניות. ככה נכנסים הנצרות, הרפורמים והלהט"בים לחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי.

"אנחנו נמצאים כיום בתקופה היסטורית שבה הזהות היהודית מאוימת. לכן יש התעוררות גדולה בציבור המסורתי על העניין הזה. הדור הראשון שבא לארץ, דור תש"ח, נלחם בבריטים, בביצות וכו'. בשלושים השנים שלאחר מכן היו כאן מלחמות קיומיות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בדור הבא המלחמות היו פחות קיומיות, התמודדנו עם איומים כמו חמאס וחיזבאללה. נכון שהמצב עם איראן מורכב, אבל האזרח הקטן לא חווה את העניין כמלחמה קיומית. הדור הרביעי, הדור שלנו, צריך להילחם על היותו יהודי בארצו".

אתה מדבר בחדות ובתקיפות, אך נראה שרוב הציבור לא איתך בעניין הזה.

"זה נכון, הרבה אנשים לא מודעים למה שקורה. וגם רוב מי שהתעורר, התעורר באיחור של שלושים שנה. אם מסתכלים על המצב בעיניים גשמיות אפשר בקלות ליפול לחלישות הדעת, אבל אנחנו יודעים שה' איתנו ושהטוב ינצח. אבל אי אפשר שרק יחידים יילחמו על העניין הזה. הציבור צריך לקחת את זה על עצמו, ובמיוחד ציבור בעלי התשובה, ומשום כך בין היתר הקמנו את פורום אחריות יהודית. בפורום הזה יושבות דמויות משפיעות מעולם התשובה והעולם החרד"לי ואנחנו מנסים ליצור גשר בין כל האנשים שאכפת להם מהעניין הזה. 'אחריות יהודית' רוצה בין השאר לתת כלים לבעלי תשובה לפעול בנושא הזה, ליצור מרחב של השראה ושיח. הציבור המסורתי משווע לעזרה הזאת. יש כל כך הרבה חילונים שרוצים יותר יהדות.

"וכן, לכולם צריכה להיות אחריות על העניין הזה. לכל מי שמחובר לזהות היהודית שלו. אנחנו מדינה יהודית, ועלינו לשמר את הזהות היהודית שלה. אנחנו אור לגויים. הציבור נמצא בתרדמה, והתפקיד שלנו זה להעיר את עם ישראל. הממשלה הזאת גורמת לחלק מהציבור המסורתי להתעורר, אבל רוב הדתיים והחרדים עדיין ישנים. זה מאבק שגם דורש המון כסף, ובהחלט נחוץ שאנשים יתרמו לארגונים שפועלים בתחום. ארגוני הפרוגרס הצליחו להצניע את המאבקים שלהם, אבל אי אפשר לשתוק יותר. החיבור שלנו לה', לקודש, הוא הדבר הכי חשוב. הוא הזהות שלנו, העצמיות שלנו. אם נאבד אותו נאבד את עצמנו, את כל מה שיש לנו, מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית. מהשירות שלי בשייטת למדתי שמעטים נחושים יכולים לנצח רבים וחזקים. רק השבוע ראינו כיצד בנחישות ובסייעתא דשמיא גרמנו לבד"ץ העדה החרדית לצאת בהכרזת חרם על דוריטוס, מוצר שהוא מספק לו כשרות, בגלל קמפיין שיווקי פרוגרסיבי מעצב תודעה. אני בטוח שבעזרת ה' ננצח גם במאבק הכללי שלמענו אני נלחם".

הראיון פורסם לראשונה ב"בשבע"