איה קרמרמן והמטבח הבריא – חלק שני: זה מה שכן כדאי לכם לעשות

אחרי שבוע גדוש בעשרות תגובות נסערות על הטור הקודם, אני מבינה שהוא באמת היה קשה לעיכול. חלקכם טענתם שהשמטתי נושאים, כמו חלב שגורם לאלרגיות או המצב הירוד של החיטה, שמן קנולה וסוכר לבן. אחרים ביקשו ששוב אדגיש את בעיית החימום בכלי פלסטיק, שמפזרים חלקיקי פלסטיק לתוך המזון ומשפיעים על ההורמונים. רובכם ביקשתם עזרה. איך משנים את הבית? איך עושים את השינוי הנצרך הזה?

המייל הנפלא ביותר היה מאמא שבעקבות הטור החליטה לעשות שיחת תזונה עם הילדים. כשהיא הגיעה לשלב צמצום כמויות הממתקים, הם אמרו לה: "אמא, את תצטרכי לפצות אותנו על זה". כל האסימונים נפלו לה בזה אחר זה: את הפרדיגמה הבסיסית יש לשנות. אוכל בריא לא זקוק לפיצוי. הוא לא עונש. על דברים טובים לא מקבלים פיצויים, הם זכות בפני עצמם. הילדים לא הבינו מאיפה היא התהפכה עליהם. היא הייתה החלטית ושקטה עם שפע ביטחון פנימי שזו הדרך הנכונה. כשמשלימים עם התובנה העמוקה שזו הדרך, זה נאמר בביטחון. כמו שמובן מאליו שמפרידים בין בשר לחלב, כך גם על תזונה בריאה לא מתווכחים.

הגוף כקופסת אתרוג

השבוע אני ממשיכה בחלק השני מתוך טרילוגיה של הרגלי תזונה נכונים. בשבוע שעבר התחלנו עם החלק של סור מרע, עכשיו מגיע העשה טוב. לפחות ההתחלה שלו.

למרות שאני מסתכנת בהעלאת רמת הסטרס של הקוראים, לעניות דעתי אנחנו במצב של אין ברירה. הילדים שלנו זקוקים לתזונה בריאה שתבריא את הגוף שלהם כמו שהם זקוקים לחמצן, לאוויר נקי. הם חייבים בשביל עצמם (ובשבילנו!) שנהיה בטוחים בדרך, כדי שהם יקבלו מאיתנו כלים להתמודד עם השפע הבלתי נתפס של הפיתויים שעומדים בפניהם. זה נורא, אבל לאכול בריא זו מלחמה יומיומית, וברוב הקרבות אנחנו מפסידים.

אני מבינה את הסטרס שעולה בעקבות קריאת הטור. הוא מציב אותנו מול האמת המרה, שאנחנו מוותרים על חינוך לתזונה בריאה. יש אנשים שהוצאת את הג'אנקיאדה מהבית מהלכת עליהם אימים. אחרים מפחדים לנסות ולהכניס ירקות חדשים לתפריט. מראש הם מדמיינים את הילדים יורקים להם קולרבי בפנים.

לפני הכול והכי חשוב: אף על פי שבמשוואת קודש וחול, נפש וגוף, הגוף נמצא באגף החול של המשוואה, הוא לחלוטין קודש וכך יש לנהוג בו. הוא הכלי שמחזיק את הנשמה שלנו. כמו פמוטים של שבת או קופסת אתרוג מפוארים שיישמרו לאורך שנים. כדרך חיים אנחנו צריכים להתייחס לגוף שלנו כבריא, חזק, ניזון, שלם. לא במילים של רזה מול שמן, יפה מול כעור.

טיפ מספר 1: ידע זה כוח. תלמדו תזונה ותעבירו הלאה את המידע לילדים. כמה שיותר. ילד שמבין למה שמונה כפיות סוכר בכוס קולה גורמות לגוף שלו לקפיצת סוכר דרסטית וקוצים במקום שבו נהוג לשבת ידע לעשות בחירות נכונות בעתיד. כשהוא יבין לעומק, הוא לא ירגיש שאתם מנחיתים עליו בדין איסורים לא ברורים. הוא יסיק אותם לבד מתוך הידע הנצבר שלו.

טיפ מספר 2: מותר, נכון ורצוי לעשות הפרדה בין מה שאוכלים בבית ובין מה שאוכלים בחוץ. הבסיס של האוכל בבית צריך להיות בסיס איתן, כדי שהגוף יהיה איתן. כשהבסיס חזק, אפשר לסטות ממנו מדי פעם (מדי פעם לא שווה כל יום). כשמדובר על תזונה, גמישות היא שם המשחק. אסור להיות קשיחים, זה רק יגרום לאנטי. האוכל בבית בריא ולא נכנס אליו ג'אנק יומיומי. שאלתם איך לא גורמים לחסכים? אני לא שוטרת שאומרת לילדים שלי לא לאכול משולחן הממתקים במסיבות יום הולדת. כשילדים אוכלים בריא, מהר מאוד הם ירגישו לבד כמה הממתקים מכבידים על הגוף שלהם ומצערים אותו.

טיפ מספר 3: תזונה היא דבר פרטני ואמורה להיות כמו שמלה שנתפרה לפי מידותינו האישיות. לא נכון להסיק מאדם כזה לאחר. הגוף שלי הוא לא כגופו של בעלי. הוא לא עבר לידות, לא קר לו מתחילת אוקטובר והוא בנוי אחרת ממני לחלוטין. לגוף שלי מתאימים דברים אחרים מאלה שמתאימים לבעלי, וההפך. כנ"ל לגבי גילים שונים. ילד קטן ונער מתבגר זקוקים כל אחד לתזונה הנכונה לצמיחה שלו. אז איך מסתדרים? האם אני צריכה להכין אוכל שונה לכל אחד מאיתנו? זה בור בלי תחתית. נכון, אתם צודקים. אבל מכיוון שהחלטנו מראש לא לסבך יותר מדי את החיים אחרת לעולם לא נצא מהמטבח, אל דאגה, זה פתיר לחלוטין. איך פותרים את זה? מחליטים מראש לא להשתגע. אולי לא נאכל מושלם ב־100 אחוזים, אבל כן נצליח לתחזק 80 אחוזים לאורך זמן. את ה־20 אחוזים הנותרים לשמירה על הבריאות שלנו נשאיר לרופא חינם.

טיפ מספר 4: להיות קשובים לגוף שלנו וללמד את הילדים להקשיב לגוף שלהם. אנשים טועים לחשוב שהגוף הוא חמור שאנחנו רוכבים עליו. בסופו של דבר, כיליון הגוף מבשר על מועד הפירעון. חוץ מזה, בדיוק כמו האתון של בלעם, אם נתאכזר לגוף שלנו, גם לו ייגמר הפתיל ויגיע הרגע שהוא יחטוף עלינו את העצבים. אתם לא רוצים להגיע לרגע הזה. לא צריך לחכות לתגובה קיצונית בשביל להפסיק לאכול מזון שלא עושה טוב לגוף. שימו לב - הגוף מדבר.

טיפ מספר 5: תנו דעתכם מתי אתם מרגישים עייפים או במאנצ'יז. זה בדרך כלל יהיה בשעה קבועה שבה הגוף התרגל לבוסט של סוכר או קפאין. סביר להניח שזו נפילת סוכר שתגרום לכם לרוץ לחבילת השוקולד או הוופלים הקרובה למקום מגוריכם. עצרו עשר דקות לפני כן ותחליפו את כוח ההרגל במשהו מזין.

לא לשחד עם קינוח

טיפ מספר 6: ארוחות משפחתיות נטולות קרינת מכשירים. אוכל זה משהו מאוד רגשי. לראיה, אף אחד לא אוכל גלידה בגלל הערכים התזונתיים שלה. הפכו את הארוחות לזמן משפחתי כיפי. חברו טוב עם טוב. הילדים כמהים לזה. פה נכנס חוק חשוב נוסף: אוכל הוא חובה. אוכל בריא זו מתנה. בלי להיכנס לטראומות פוסט־שואה, אוכל זו זכות. בוודאי אוכל שיוצא מאדמת הקודש הטובה מאוד מאוד שלנו. ילד שלא אוכל בריא פשוט מפסיד. אין מה להתווכח איתו או להסביר מאה פעמים. אבל אם הוא לא אוכל עם כולם, נזכרים בסור מרע ולא שולפים בהיסטריה מהמזווה איזה חטיף עתיר תועבות שהחבאנו למקרה חירום. לא אכל? שיאכל תפוח, אגס או מלפפון. כדאי לזכור: ברוך השם, למרות יוקר המחיה, ילדים בישראל לא מתים מרעב כי הם דילגו על ארוחת צהריים.

טיפ מספר 7: שקיפות. אנחנו לא מחביאים ירקות באוכל כדי שהילדים לא יגלו שהם שם. איזה מין מסר זה מעביר? ירקות זה מתנה. ירקות זה טעים. מאיזו סיבה דבילית הם נתפסים כעונש? הורים שטוענים שהילדים לא מוכנים לטעום ירקות - תסתכלו במראה. לרוב אתם הבעיה. רוצים שהילדים יאכלו ירקות? תחזרו לטור משבוע שעבר ותעיפו מהבית את מה שכתוב שם.

טיפ מספר 8: שיתופיות. הכניסו את הילדים לבשל איתכם במטבח. לא עוגה, אוכל. הם ירוויחו מיומנות של מוטוריקה עדינה, וגם את הגאווה שהם בישלו משהו טעים ובריא.

טיפ מספר 9: קמח מלא או קמח כוסמין - שלא כמו הקמח הלבן, יש לו טעם. כשאתם רוצים לעשות את המעבר, תתחילו לשלב את הקמח המלא בתוך המתכון של הקמח הלבן. כשאתם מכינים פנקייק, תתחילו משליש מלא לעומת הלבן. כך גם בבצק החלות. באיטיות תגדילו את אחוזי הקמח המלא. כשהלשון תתרגל, הקמח הלבן יידמה לכולכם כמו אוויר תפל.

טיפ מספר 10: זמני ארוחות. הרעיון המסורתי של שלוש ארוחות ביום לא מתאים לכולם, ודאי לא לילדים צומחים. רובכם שאלתם לגבי נשנושי אחר הצהריים. מה עושים? אז אם לא מתאים לכם לחתוך ירקות או פירות והילדים עדיין רעבים מאוד - הקדימו את שעת ארוחת הערב. מי קבע שהיא צריכה להיות בשבע?

טיפ מספר 11: האיסור "בל תשחית" נאמר על הגוף. ילד לא חייב לסיים את מה ששמתם בצלחת. מנגנון השובע שלו מדויק יותר מהעין שלנו. בשום אופן לא לשחד ילדים שאם הם יגמרו מהצלחת הם יקבלו קינוח. ולא להעיר לילד שמבקש מנה שנייה, גם אם הוא נראה לכם עגלגל.

טיפ מספר 12: לא לשכוח שילדים הם דבר שמתפתח. ויכוחים עם ילדים קטנים יימוגו עם אותם ילדים כשייהפכו לבוגרים. בסוף המעשה ואפילו באמצעו הם ירגישו על הגוף ויבינו את החוכמה בבחירה לאכול בריא. הילדים שלי יודעים להעריך את המאמץ וכבר יודעים לבחור נכון. וגם כשהם בוחרים לא נכון - הם מודעים לכך שהפעם הם בחרו לטובת הלשון ולא לטובתו של הגוף.

תמשיכו הלאה, אל ייאוש. יש שכר לפעולתכם. המשך בשבוע הבא.