המפקח שהפך לליצן: "הרגשתי שלא מתאים שאדם כמוני יתחיל להשתטות"

כשהמפקח החינוכי הרב שחר שאער משתתף בישיבות חשובות במשרד החינוך, או מגיע לבתי ספר כדי ללוות מקרוב תהליכים לימודיים, איש לא מסוגל להאמין לכך שישנן שעות בהן האדם הרציני הזה משמש דווקא כליצן וכבדרן.

"כששואלים אותי מי אני, אני תמיד משיב שאני איש חינוך, כי מבחינתי זה הדבר שהכי מאפיין אותי", הוא אומר. "זה מה שאני עושה במשך כל חיי, וזו גם מטרתי בחיים. אבל כן, אני בהחלט גם ליצן רפואי, אני עושה זאת לפחות פעם בשבוע בהתנדבות בבית החולים ברחובות, וזהו הכובע השני שלי".

הדבר המעניין הוא ששני הכובעים האלו מתחברים להם לא פעם יחד והופכים לכובע אחד. איך זה קורה? חכו להמשך.

חינוך סביב השעון

הרב שאער גדל בשכונת  קריית משה ברחובות, ועוד כילד ארגן עם אביו פעילויות לימודיות לילדים, בהמשך הוא עבד כמדריך בפנימייה, ואז עבר להיות מלמד בתלמוד תורה לגילי שלוש. משם הוא המשיך כמחנך לכיתה ג', ואז הוקפץ לעסוק בהדרכת מורים ולאחר מכן התבקש לנהל מוסדות חינוכיים שונים. כיום הוא מפקח מטעם משרד החינוך ואחראי על לא מעט מוסדות ועל צוותים חינוכיים.

כאיש חינוך בעל וותק של כל כך הרבה שנים, אתה באמת חושב שהמחנכים עושים את המקסימום כדי לעזור לילדים שלנו?

הוא נאנח. מסתבר כי הנושא מורכב. "בשנים האחרונות קרה מהפך גדול – חיובי וגם שלילי. יש הרבה מורים שמבינים שהם פחות מתאימים למקצוע, ובעקבות כך הם נושרים מהעבודה. נוצר מחסור חמור במורים, וזה אתגר לא פשוט. מצד שני, אלו שנשארו הם באמת אנשים שמוכנים למסור נפשם למען חינוך הילדים, והם באמת מתמסרים להם מאוד. כיום המערכת מותאמת לילדים הרבה יותר מכפי שהיה למשל לפני עשר שנים, כי אלו שעוסקים בחינוך הם בעיקר מורים שרואים את החשיבות והשליחות הגדולה שיש בתפקיד שלהם. הלוואי שיצטרף כוח אדם נוסף, כי יש לכך צורך וביקוש עצום".

מה לדעתך יכול להפוך מורה למורה טוב?

"לפני כשבע שנים הוצאתי לאור ספר בנושא חינוך, שנקרא 'לחנך ולהצליח'. הספר בעצם אומר שיש שלושה דברים מרכזיים החשובים למחנך, והם באים לביטוי בראשי התיבות אמ"ת – הדבר הראשון הוא 'אהבת הילד', כי אם אתה לא אוהב את הילד, אין לך שום זכות לחנכו; הדבר השני הוא 'מקצועיות' – יש לעבוד במקצועיות עם הילד, ואם הוא זקוק לטיפול רגשי או טיפול מקצועי אחר, יש לפנות אתו להתייעצות מתאימה; ואילו הדבר השלישי שחשוב הוא תקשורת בין אישית – חייבת להיות תקשורת בינאישית טובה בין הילד לאיש החינוך שמלווה אותו. אסור לצחוק על הילד או לזלזל בו, ויש להקשיב לו כל הזמן. כך יוצרים תקשורת נכונה. שלושת הדברים הללו – 'אמ"ת' הם הכלים המרכזיים ביותר כדי להצליח בחינוך".

הרב שאער מציין שגם הוא בעצמו עבר במשך השנים תהליך. "כשדיברו איתי בתחילה על אהבה לילד, לא הצלחתי להתחבר לכך. חשבתי לעצמי: 'איך אצליח לאהוב את הילד? הרי כעת אני צריך להעניש אותו'. באותם ימים לא היה אף אחד שילווה אותי ויסביר לי שגם הצבת גבולות יכולה להגיע מתוך אהבה אמתית. ההבנה הזו התפתחה אצלי עם השנים, וזה מה שדחף אותי להוציא ספרי חינוך על הנושאים הללו".

"התביישתי להשתתף בקורס הליצנות"

למי ששואל את עצמו איך זה שאיש חינוך שגם מוציא ספרי הדרכה, הופך יום אחד לליצן, מספר הרב שאער: "האמת היא שכילד הייתי קצת שובב ואהבתי מאוד לצחוק ולהצחיק. המורים פחות אהבו את זה, וכשהפכתי גם אני למורה התחלתי להבין מדוע. ילד שמתלוצץ גורם לעתים קרובות להפרעות בשיעור והורס את הסדר התקין. הוא מאתגר ולא קל להתמודד אתו. יחד עם זאת גם הבנתי שכאשר אנחנו רוצים ליצור קשר עם הילד, אנחנו חייבים למצוא את נקודות החוזק ואת הכוחות שלו. אם הילד חזק באומנות – יש לרתום אותו דווקא לתחום הזה, ואם בכתיבה – אז ניקח אותו דרך הכתיבה לחוויות של הצלחה. ומה קורה אם הוא ליצן? במצבים כאלו נוכל לרתום את יכולותיו להצחיק. אני מאוד מאמין בזה.

"באותם ימים נפתח קורס לליצנות רפואית שהתקיים בכל יום שישי. החלטתי להירשם אליו ואכן הגעתי למפגש הראשון. אלא שאז התחלתי לחשוש שאולי זה לא ממש מתאים לי. הסתכלתי על האנשים האחרים שהיו בקבוצה, והרגשתי שהם קצת משתטים, הם נראו לי מוזרים, סליחה על ההגדרה, ואמרתי לעצמי שזה ממש לא מתאים לי, כמפקח, בעל תואר שני בחינוך להשמיע קולות מוזרים ולנסות לעשות פרצופים מצחיקים. זה פשוט לא מכובד.

"בליבי החלטתי שלא אמשיך להגיע לקורס, אבל הדבר המעניין קרה ברגע שחזרתי הביתה, ופתאום הרגשתי שהיה לי יום טוב במיוחד, ומצאתי את עצמי מחייך לילדים כל הזמן בלי חשבון. בשבת סיפרתי לבני משפחתי על הקורס, והפעלתי את הילדים סביב השולחן. שמתי לב שהאווירה הופכת להיות נעימה וכל כך טובה. זה גרם לי להבין שלמרות שחשבתי שהלימודים לא מתאימים לי, הם כנראה כן יכולים להתאים, וכך המשכתי את הקורס במשך כחצי שנה".

רק לאחר שהקורס הסתיים והרב שאער הפך לליצן רפואי, הוא התנדב בפעם הראשונה בתפקיד בבית החולים. "בתחילה קצת התביישתי לעבור בין החולים, אחר כך הרגשתי מוזר, אבל בכל פעם שהגעתי להתנדבות גבר אצלי הביטחון, ונדהמתי לראות איך שאנשים זקוקים לשמחה הזו ומחכים לי שאבוא לשמח אותם. כך התחלתי להגיע להתנדבות קבועה מידי יום שישי בבית החולים, ומאז הרגשתי שהחיים שלי משתנים".

המורה הליצן

גם לבתי הספר הכנסת את הליצנות?

"כן, זה הגיע בשלב הבא, כשהגעתי למסקנה שהליצנות לא חייבת להיות רק רפואית, אלא  יכולה גם להיות 'ליצנות חינוכית'. הכנתי אפילו קורס למורים שנקרא 'המורה – ליצן הכיתה',  בו אני מלמד אותם להשתמש בכלים שליצן רפואי משתמש בהם כדי ליצור חיבור חזק  עם התלמידים ולחנך אותם מתוך חיוך והנאה. הופתעתי כשהגיעו לקורס אפילו ר"מים בישיבות. הם אמרו לי שהם מרגישים חובה לחוות כזה קורס, ולהכיר גם את הזווית המחויכת על הלימודים והחינוך".

אבל איך ייתכן שברגע אחד המורה יצחק עם הכיתה, וברגע הבא יטפל בקשיחות בבעיות משמעת?

"זו בדיוק הטעות שיש לפעמים למורים. הם בטוחים שאם הם רוצים להטיל משמעת בכיתה, הם חייבים להיות קפדנים וקשוחים לאורך כל שעות היממה, אפילו בלי לחייך, וזה ממש לא נכון. גם בתחום הליצנות הרפואית – הליצן לא מגיע ואומר 'בואו נוותר על הטיפול הרפואי, ורק נצחק כל היום'. אלא הוא מציע בנוסף לטיפול שאולי יכול להיות מכאיב ולא נעים, גם לחייך ולצחוק קצת, מתוך הבנה שזהו גם כן חלק מתהליך הריפוי.

"הדבר המעניין הוא שמורים סיפרו לי שלעתים, אחרי שהם הפעילו את שיטת הצחוק בכיתה, הם כבר לא נאלצו להתמודד עם בעיות משמעת, כי הילדים מלכתחילה מתחו פחות את הגבולות. כי אין גבול ליכולת של השמחה לשנות לנו את החיים, ולצחוק יש כוח גדול מאוד. זה לא רק בכיתה או בבית החולים, אלא גם בבית ובכל מקום. צריך פשוט לנסות ולראות פלאים".

לסיום יש לו גם טיפ להורים: "כשאני מסיים להתנדב בבית החולים ונאלץ לעזוב את החולים, אני מקפיד תמיד להיפרד מהם בחיוך גדול, כדי שהאווירה הטובה תלווה אותם גם בהמשך, ושהם לא סתם כך ייזרקו בחזרה אל המיטה וישכחו שביקרתי אצלם. גם אנחנו בבית יכולים לפעמים להיות הורים מצוינים, להקשיב לילד במשך כל שעות היום, להיות סבלנים כלפיו ולתת לו כל מה שצריך, אבל בערב, כשכולם כבר עייפים ורוצים לסיים את היום, פתאום נמתחים הגבולות, ושעת ההשכבה הופכת להיות מתוחה ובלתי נעימה. חשוב מאוד לזכור שדווקא בזמנים כאלו יש להתאמץ עוד קצת כדי להתאזר בסבלנות. חשוב מאוד שהילד יסיים את היום עם חיוך, וישמע לפני השינה רק מילים טובות. אם תנסו את זה תראו שהבית כולו יהפוך לרגוע ושמח יותר".