לונג קוביד: ממה הוא נגרם, ואיך הוא משפיע עלינו?

זמן לא רב לאחר שפרצה הקורונה אל חיינו בסערה, כבר החל להישמע המושג "לונג קוביד". אנשים רבים שחלו בקורונה והחלימו ממנה חשים גם לאחר ההחלמה הרשמית בתסמינים ארוכי טווח כמו עייפות, חוסר ריכוז, קוצר נשימה ועוד. עם הזמן שחלף והמידע שהצטבר, המחקרים מעריכים היום כי בין 10-30 אחוזים מהאנשים שנדבקו בקורונה יפתחו תסמינים של "לונג קוביד" – קורונה ארוכת טווח. מלבד עצם התסמינים המעיקים, הסובלים מהתופעה נתקלים בבעיה נוספת: הם אינם מאובחנים כראוי. הבדיקות הרגילות מראות שהכל בסדר: הלב פועם כראוי, הריאות פועלות כרגיל, בדיקות הדם תקינות ולא ניתן לראות שום בעיה, לכאורה. אלא שבפועל, התסמינים קיימים.

כיום, המחקרים כבר מצליחים לזהות מספר גורמים שונים אשר משפיעים על ההיווצרות של הלונג קוביד. בנוסף, המחקרים גם מצביעים על ארבעה גורמי סיכון מרכזיים, המשפיעים על הסיכוי ללקות בלונג קוביד לאחר ההידבקות בקורונה:

• רמות גבוהות של RNA נגיפי בימים הראשונים של המחלה
• נוכחות של נוגדנים עצמיים מסוגים מסוימים
• התעוררות של נגיף אפשטיין-בר (EBV), הנגיף שגורם למחלת הנשיקה, או מונו
• סוכרת מסוג 2

איך מאבחנים לונג קוביד?

אבחון של נגיף הקורונה הפעיל, מכל זן שהוא, הוא פשוט – הוא מופיע בבדיקות המטוש השונות, וגם את התסמינים שלו קל לזהות וגם לראות בבדיקות השונות. אנשים שסובלים מקשיי נשימה בעקבות הנגיף יראו בבדיקות נזקים כמו רמות חמצן נמוכות בדם, דלקות שונות כמו דלקת ריאות, וכן הלאה. לעומת זאת, האבחון של לונג קוביד הוא בעייתי יותר. בדיקות המעבדה הסטנדרטיות אינן מזהות מקור לבעיה – והתסמינים בכל זאת קיימים ומתמשכים. בתקופה הראשונה של מגפת הקורונה, רופאים לא מעטים שחררו מטופלים עם אבחנה שגויה, או הגדירו את התופעות שמהם סבלו המטופלים כתופעות פסיכוסומטיות. רק בהמשך הגיעו המחקרים שהגדירו את תופעת הלונג קוביד.

איך נוצר לונג קוביד?

בעוד שחלק מהאנשים שנדבקים בנגיף הקורונה מחלימים ממנו לחלוטין, אצל אנשים אחרים מתפתח, ככל הנראה, שיבוש כרוני במערכת החיסונית של הגוף – מה שיוצר את הלונג קוביד. אך מהו בדיוק השיבוש הזה? נראה שמדובר במספר סוגים שונים של שיבושים, כאשר אצל כל אדם שסובל מלונג קוביד, יש לאבחן את הגורם המסוים שקיים אצלו, על מנת להעניק לו טיפול מתאים.

המחקרים גילו שכאשר אדם נדבק לראשונה בנגיף הקורונה, החומר הגנטי הנגיפי מתפשט בצורה נרחבת בגוף. אצל אנשים שחולים בלונג קוביד, החומר הנגיפי הזה עלול להישאר למשך זמן רב ברקמות שונות של הגוף – כמו למשל בבלוטות הלימפה, במעיים וכן הלאה. מספר מחקרים מעריכים ששאריות הנגיף הללו יוצרות דלקות ברקמות שבהן הן נמצאות, מה שיוצר מגוון תסמינים המדווחים על ידי חולי לונג קוביד – כמו למשל בעיות מעיים, תחושת ערפול במוח, ועוד.

מחקרים אחרים זיהו הוכחות לכך שאף שהנגיף כבר אינו פעיל, אצל אנשים מסוימים הגוף ממשיך להילחם כנגד שאריות הנגיף שברקמות. אצל אנשים אלו מצאו בבדיקות רמות גבוהות מאד של נוגדנים, גם חודשים רבים לאחר ההידבקות הראשונית, ולכאורה ללא צורך בכך.

ד"ר אקיקו איווסקי, אימונולוגית בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת ייל, אומרת כי יש להניח שהתופעות השונות של לונג קוביד נגרמות מסיבות שונות, ולכן הזיהוי המדויק של הגורם יהווה פקטור קריטי לטיפול בחולים. כך, למשל, אצל אנשים שנותרו עם עומס נגיפי גדול ודלקות ברקמות, יהיה צורך במתן תרופות אנטי ויראליות. לעומת זאת, אצל אנשים שבדמם נמצאו רמות גבוהות של נוגדנים ללא סיבה ברורה, יהיה צורך במתן תרופות המדכאות את מערכת החיסון.

למה קשה לי לעשות פעילות גופנית?

אנשים רבים אשר סובלים מלונג קוביד, מדווחים כי הם מתקשים לעסוק בפעילות גופנית, ומתעייפים במהירות רבה – זאת למרות העובדה שבבדיקות פשוטות נראה שקצב הלב תקין ושרמות החמצן בדם תקינות גם הן. אם כך, מדוע זה קורה?

מחקר אחד בדק אנשים שעסקו ברכיבה על אופניים. חולי לונג קוביד שהבדיקות הסטנדרטיות שלהם הראו שהלב והריאות שלהם פועלים באופן תקין, בכל זאת חשו בעייפות, תשישות וחוסר יכולת להמשיך לרכוב כעבור זמן קצר. השרירים שלהם הצליחו להפיק מכלי הדם רק חלק מכמות החמצן שהיו זקוקים לה בזמן הרכיבה, כך שהפעולה נעשתה קשה עד בלתי אפשרית.

החוקרים בודקים את הסיבות האפשריות לתופעה זו. ישנה השערה כי הסיבה היא דלקת כרונית שנוצרת בגוף ופוגעת בסיבי העצבים שמסייעים בבקרה על מחזור הדם – או בהגדרה הרפואית: נוירופתיה של סיבי העצב הקטנים. באמצעות ביופסיה של העור ניתן לזהות את הסיבים הפגומים הללו, ועל פי המחקרים נראה שהם מקושרים לפגיעה במערכת העצבים האוטונומית – מה שגורם למעשה לפגיעה בעיכול, בקצב הלב ובנשימה. הסיבים הפגומים הללו, שנמצאו אצל חולי לונג קוביד, מוכיחים כי ישנה כאן בעיה רפואית, ולא פסיכוסומטית.

מחקר שנערך בדרום אפריקה גילה בעיה נוספת במחזור הדם של חולי לונג קוביד. החוקרים מצאו קרישי דם מיקרוסקופיים, שנוצרים לרוב עם תחילת המחלה עצמה, אך לרוב מתפרקים לאחר ההחלמה ונספגים בזרם הדם. אצל חולי לונג קוביד, קרישי הדם הללו נשארים בגוף ככל הנראה במשך זמן רב – כך שהם עלולים לחסום כלי דם זעירים, שאחראיים על הובלת החמצן לרקמות, בכל רחבי הגוף.

תופעה נוספת ששכיחה אצל חולי לונג קוביד היא הימצאות של ציטוקינים בגוף – חומרים שמופיעים כאשר ישנה דלקת בגוף. הציטוקינים עלולים לפגוע במיטוכונדריה שאחראית על העברת האנרגיה לתאים – מה שיגרום לקושי בשימוש בחמצן בתאים. קירות כלי הדם עלולים גם הם לסבול מדלקת כתוצאה מהימצאות הציטוקינים, מה שמגביל עוד יותר את קליטת החמצן.

מחקר נוסף שהשתמש בסריקות MRI מותאמות, גילה שאצל קבוצה קטנה של חולי לונג קוביד נגרם נזק לריאות – אף שמעולם לפני כן לא אושפזו בבית חולים ולא סבלו מבעיות נשימה. חולים אלו עברו לפני כן בדיקות רגילות של הריאות – צילום חזה, בדיקת תפקודי ריאות, צילום CT וכדומה – אך התוצאות תמיד היו תקינות. רק בבדיקות ה-MRI המותאמות התגלה אצלם הנזק, שמקורו עדיין אינו ברור- את התוצאות שלו הן ספיגת חמצן יעילה פחות.

התופעות הללו עלולות להופיע בנפרד, או ביחד, אצל חולים שונים, אך כולן תופעות שאחראיות על התסמין הנפוץ ביותר של לונג קוביד – עייפות קיצונית, תשישות וקושי בביצוע פעילות גופנית. המחקרים השונים גילו שברוב ככל המקרים הסיבה היא מחסור בחמצן בתאים, מה שגורם לכל פעילות פשוטה להיות מורגשת כפעילות גופנית מאומצת.

הקשיים הקוגניטיביים בלונג קוביד

המחסור הזה בחמצן עשוי להיות גם הסיבה לפגיעה הקוגניטיבית שממנה סובלים חולי לונג קוביד רבים – כמו ירידה בקשב וביכולת הריכוז, ירידה בזיכרון וקושי בשליפת מילים. התופעות הללו מופיעות גם אצל אנשים שחלו מלכתחילה בקורונה בצורה קלה מאד. לחוקרים לא ידוע בדיוק איך או באיזו תדירות מגיע נגיף הקורונה ישירות אל המוח, אך מהממצאים בשטח נראה שמספיק זיהום קל של הנגיף באזור המוח, כדי לגרום לדלקת משמעותית ולתופעות של קשיים קוגניטיביים. אצל חולים מסוימים זיהום מסוג זה גם עלול לעורר פעילות יתר של מיקרוגליה - תאים מסוימים במערכת החיסונית, תהליך שדומה מאד לזה שיוצר בעיות קוגניטיביות אצל קשישים או אצל אנשים שחולים במחלות ניווניות של מערכת העצבים.