פרשת פקודי: מה הקשר בין ספירה, צו, גאולה וקרבה?

פרשת "פקודי" פותחת במילים: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה".

למילה "פקודי" או "פקידה" יש ארבע משמעויות, וכל אחת מהן קשורה בקשר אמיץ לפקידה המוזכרת בפרשתנו ביחס לפקודת המשכן.

המשמעות הפשוטה של המילה 'פקודי' היא מניין וספירה. כך מתרגם אונקלוס - "אלה פקודי המשכן – אילין מנייני משכנא". ואכן, פרשתנו עוסקת במניין, סכום ומספר של התרומות שנתרמו למשכן.

המשמעות השנייה של המילה "פקודי" היא פקודה וצו. תרגום אונקלוס מתרגם בפסוק הבא: "אשר ציווה השם – דפקיד השם". מלאכות המשכן, בפרטיהן ואף בכללותן, נעשו אך ורק בגלל ציווי השם ובדיוק מוחלט בהתאם להוראות השם. ואכן, המשפט "כאשר ציווה השם את משה" מופיע בפרשתנו קרוב לעשרים פעם (!) בכל שלב משלבי הבנייה (עיין רמב"ן שמות לט, מב, ובנצי"ב שם, שלפעמים מתוך התלהבות של קדושה אדם עלול להוסיף נופך משלו לציווי השם ולא לפעול אך ורק כאשר ציווה השם, וזהו כמובן מצב בעייתי).

המשמעות השלישית של המילה "פקודי" היא פקידה וגאולה, וכפי שכותב הפסוק: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם" (שמות ג', ט"ז), "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שמות י"ג, י"ט). לפי משמעות זו, מתפרש הפסוק כך: "אלה פקודי המשכן" - אלה הגאולים אשר נגאלו על ידי המשכן, "אשר פוקד על פי משה" - אשר נגאל על פי משה. עשיית המשכן והשכינה ששרתה בו, הביאה את עם ישראל למצב של גאולה. נבאר יותר. הפרשה מסתיימת בפסוקים: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד השם מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד השם מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', ל"ד-ל"ה). בהקדמה לספר שמות מסביר הרמב"ן את המשמעות של הרגע המיוחד הזה:

"והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלות אבותם... ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו עניין המשכן ובהיות כבוד השם מלא אותו תמיד".

זו המשמעות הנוספת של המילה "פקודי" – לשון גאולה. בניית המשכן חתמה את פקידת וגאולת בני ישראל ממצרים.

למילה "פקודי" יש משמעות נוספת, לשון קרבה. דוגמא: "הרוצה לצאת לדרך צריך לפקוד אשתו" (שולחן ערוך, יורה דעה, קפ"ד, י'). "והשם פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כ"א, א'. "ואין פקידה אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד" – רמב"ן שם). כלומר, המשכן הוא מקום שמקשר ומחבר את עם ישראל לקדוש ברוך הוא. 

נמצאנו למדים, שלמילה "פקודי", בהקשרה למשכן, יש ארבע דרגות – ספירה, פקודה, ושניים "עליונות" יותר – גאולה וקרבה.

נעמיק יותר.

הפקידה והמניין של משה לנדבות המשכן לא נעשו רק כדי לדעת את מספרם ומניינם של כל חומרי הגלם, אלא הרבה מעבר לכך, ונבין זאת על ידי משל.

בנוהג שבעולם, כאשר מסיימים לבנות בניין גדול או כביש חדש וכדומה, עושים אירוע חגיגי של חנוכת המבנה או הכביש. באירוע החגיגי מציינים לשבח את האדריכלים, את הקבלן הראשי, את אנשי העירייה וכדומה, אולם בדרך כלל שוכחים לציין לשבח את הפועלים הפשוטים שעבדו שנים ארוכות לחבר אריח לאריח, להתקדם מטר ועוד מטר, למרות שבלעדיהם שום דבר לא היה נבנה.

בבניית המשכן, התורה מציינת מספר פעמים את שני "האדריכלים" הראשיים - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, אולם בפקידה האחרונה של כל חומרי הגלם, ולפני שהמתנדבים בעם התחילו לעשות וליצור בפועל את המשכן וכליו - משה פוקד כל אדם ואדם, גם את הפשוט שבפשוטים, ונותן לו את הכבוד הראוי לו על חלקו בתרומת המשכן.

הפקידה לא הייתה רק על החומרים עצמם, אלא גם על מי שנדב אותם. משה פוקד את כל המלאכה וכך הוא "גואל" כל יוצר ויוצר וכל פועל ופועל מהאנונימיות שלהם. לספור זה לספור ולהמשיך הלאה, אולם פקידה מטרתה לייחד את כל אחד ולרומם אותו. ה"אור החיים" בתחילת פרשתנו כותב: "כי מניין זה, אדרבא, מניינו תביא הברכה, כי כל פרט שירבה במספר, תגדיל הזכות ותסובב הברכה למרבה, והטעם, להיותו של המשכן". פקידת החומרים מגדילה את הזכות של מי שתרם אותם ומסובבת לו ברכה. 

מעין זה מצאנו ברמב"ן בפרשת במדבר (במדבר א', מ"ה), שמטרת פקידת בני ישראל היא שמשה ואהרן יתייחסו לכל אדם ואדם כאילו הוא האדם היחידי בעולם: "כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש השם, והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים... אמר לו הקדוש ברוך הוא למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך", "כמה בנים יש לך", אלא כולהון יהון (כולם יהיו) עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם". מטרת הפקידה היא לבטא את החשיבות של כל פועל ופועל וכל תורם ותורם.

ממילא, תובן גם המשמעות הרביעית של פקידה מלשון קרבה. הפקידה הזו יצרה קרבה גדולה בין הפועל "הפשוט" למשה רבנו, וממילא גם לקדוש ברוך הוא, שהרי בזכות מעשיו של אותו אדם "פשוט" ירדה השכינה.

כשהכל נעשה על פי ציווי השם, העם זוכה לברכה וכפי שמשה בירך את עם ישראל: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות ל"ט, מ"ג). במה הוא ברכם? "אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" (רש"י).

התחלנו את ספר שמות בתור עם של עבדים, שבניו הושלכו ליאור, והנה הספר מסתיים עם התיאור שבתוך כשנה וחצי הפכנו להיות גאולים, עם של השם, שיודע לבנות משכן ולהוריד את השכינה לארץ.

חזק חזק ונתחזק.