כשמקפידים על חסד, הוא מגיע – גם מעולם האמת

אנשים אינם מייחסים חשיבות מספקת לעשיית חסד ומזלזלים במעלה הגדולה שישנה במצווה זו.

היה מעשה בבעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א, שלאחר פטירתו נגלה בהקיץ לנכדו, האדמו"ר בעל ה'צמח צדק' זיע"א במשך תקופה ארוכה, ולאחר מכן הפסיק להתגלות אליו. הנכד היה שרוי בצער גדול והירבה בתפילות ובתחנונים כי עז היה רצונו להמשיך ולזכות בגילויים הללו.

לאחר תקופה הלך ה'צמח צדק' כהרגלו לבית הכנסת לתפילת שחרית. כאשר עבר דרך השוק, ניגש אליו אחד הסוחרים היהודים ואמר לו כי מציעים לו עיסקה טובה וחסר לו מעט כסף, האם יש באפשרותו להלוות לו מעט מעות? אמר לו ה'צמח צדק': "כעת אני בדרכי לתפילה, ואם תבוא לאחר התפילה אתן לך בשמחה רבה".

כאשר הגיע ה'צמח צדק' לבית הכנסת, פתאום החל להרהר בליבו: 'הכיצד זה דחיתי את היהודי הזה? הרי אם הוא בא לבקש כסף הוא בחזקת עני, ואנחנו בבואנו לתפילה אומרים: "אני בצדק אחזה פניך", בזכות הצדקה אנחנו באים להתפלל לה' יתברך. והנה שלח לי הקב"ה מתנה גדולה כזו שאוכל לעשות צדקה קודם התפילה, ואני במו ידיי דחיתי אותה'.

עזב ה'צמח צדק' את בית הכנסת, שב לביתו, נטל עימו מעות ויצא לשוק לחפש את הסוחר, עד שמצא אותו והלווה לו את סכום הכסף שהיה זקוק לו.

שב ה'צמח צדק' לבית הכנסת שמח וטוב לב, ופתאום הוא רואה בפתח בית הכנסת את בעל התניא נגלה אליו ואומר לו: "בני, דע לך שכל התפילות וכל הבקשות והתחנונים שלך לא הועילו כמו זה שגמלת חסד עם יהודי. כאשר אדם עושה משהו למען זולתו שלא על מנת לקבל פרס, בלי פניות ובלי נגיעות, בשמים מקבלים את כל תפילותיו".

אומר עוד הזוהר הקדוש: לפעמים אדם רואה עני ברחוב, והוא משתדל להתחמק ממנו כדי שלא יצטרך לתת לו צדקה. עליו לדעת כי לעיתים רוצה הקב"ה לתת מתנה לאדם בדמות עני הזקוק לצדקה. הפגישה עם העני זו מתנת שמים, כי בכך העני מזכה אותו במצווה.

לתת לעני צדקה או אפילו לחייך אליו, זה משב רוח לנפש עייפה. הצדקה הזאת יכולה להגן על האדם מפני מלאך המוות, כי צדקה תציל ממוות. אותו אדם אדם המתחמק מן העני מפסיד במו ידיו את המתנה הגדולה שה' יתברך רוצה להעניק לו (פלא דורש).

הרה"ג רבי אילן גוזל שליט"א, ראש ארגון "ילדי שגיא ויעקב" בעיר אשדוד, העוסק בזיכוי הרבים ובהרבצת התורה ברחבי הארץ, מספר מעשה מרטיט את הלב שלרגע חושבים שנלקח מהעבר אך הוא התרחש בימינו אנו. הסיפור הנפלא פורסם בגליון הנפלא משכן שילה.

הרב מספר: אחד מחבריי האהובים והקרובים אליי ביותר, מהמתפללים הקבועים בישיבתנו, יהודי בעל צדקה וחסד, איש צנוע, יזם באחת השנים פעולה חשובה של חסד, אחת מיני רבות.

מידי שנה היינו רגילים לחלק מצרכי מזון לנזקקים לקראת הפסח, 'קמחא דפסחא'. שנה אחת הגיתי רעיון לדבר עם בעל רשת ענפה של חנויות בגדים לתינוקות ולילדים, שנעניק לפני חג הפסח לאברכים ולמשפחות קשות יום תלושי קניה לבגדים לאותה חנות, כך שיוכלו ללכת לקנות בגדים לילדים בצורה מכובדת. הוא התלהב מהרעיון, ולשם כך גייס את חבריו שישתתפו במצוה ויוזילו מכספם לטובת הרעיון.

ואכן כך עשינו. חילקנו תלושים לפי גודל המשפחה, בין מאתיים לארבע מאות שקלים לכל משפחה, ובסך הכל הגענו לסכום נכבד של עשרות אלפי שקלים שחולקו עבור מטרה זו. התלושים כובדו בחנות, שאפשר היה למצוא בה ביגוד איכותי ביותר לגילאים שונים במחירים סבירים ביותר.

בשנה לאחר מכן לא דיברתי עם החבר על קיום הפרויקט שנית, מפני שלא היה לי נעים להזכיר לו את הענין כי סוף כל סוף הוא זה שהיה אחראי על גיוס הכסף. ימים ספורים לפני החג הוא מתקשר אלי ושואל: "תגיד, מה קורה עם התלושים השנה? לא עשינו כלום! בוא אלי למשרד וננסה להתארגן עם זה במהירות".

הגעתי. החלטנו שלמרות הזמן הקצר נתחיל בחלוקה, והוא כבר יגייס את הכסף לשם כך, שכן עז היה רצונו לחלק את התלושים למשפחות הנזקקות, הם בוודאי יבואו לידי שימוש או בחול המועד או אחרי החג.

חברי התקשר למנכ"ל הרשת שעימו עבדנו בשנה הקודמת וביקש ממנו לבוא אליו למשרד. הוא הגיע כעבור זמן קצר, כיפה קטנה על ראשו וסנטרו עטור בזיפים קטנים של זקן.

"מה קרה?" שאלנו, מופתעים למראהו, והוא ענה שהיום הוא קם מ'שבעה' על אימו. הוא שאל למבוקשנו. הזכרנו לו את חלוקת התלושים מהשנה שעברה, ואמרנו שאנו מעוניינים גם השנה לשמח את מאות המשפחות ולהעניק להן תלושי קניה לבגדי ילדים. הוא הסכים ואף אמר שהוא מוכן להוסיף בתרומה אחוזים ניכרים על כל סכום שנגייס. הגענו ביחד לסכום מכובד של כמה עשרות אלפי שקלים, כהכרת הטוב החלטנו שעל התלושים יירשם שהחלוקה תהיה "לעילוי נשמת טוני מגנזי בת סימה", שמה של אימו המנוחה.

כך אכן עשינו, אבל הימים היו לחוצים ביותר ולא היה לי זמן לכלום. מנין אשיג תוך יום רשימות של אנשים נזקקים וקשי יום? את הרשימות משנים קודמות לא שמרתי אצלי.

באחת ועשרים בלילה, כשאני עייף ויגע לאחר שעמלנו רבות להכשיר את בית מדרשנו לקראת חג הפסח. החלטתי בכל זאת לנסוע לרובע החרדי בעירי אשדוד. בימים שלפני חג הפסח, בשעות המאוחרות של הלילה, המקום עדיין שוקק חיים, זאת ממש עיר ללא הפסקה. החלטתי להחנות את רכבי ליד השטיבלך וכשאראה אדם מוכר שקיבל ממני תלוש בשנים הקודמות, אתן לו.

כך באמת עשיתי. ישבתי ברכב והמתנתי לאנשים מוכרים, אך לא ראיתי אף אחד. חיכיתי חצי שעה עד שאמרתי לעצמי: 'שתים בלילה, לך כבר הביתה, מחר יש עוד יום...'

התחלתי לנסוע, ופתאום הבחנתי מזוית עיני באברך משי המזכה את הרבים שהיה ממהר לדרכו. עצרתי אותו: "רבי יוחנן, לאן אתה ממהר כעת?"

"עוד לא התפללתי ערבית".

"קח את זה ושיהיה לך חג שמח" איחלתי לו, נתתי לו תלוש של מאתיים שקלים ונסעתי הביתה.

למחרת היה יום שישי. בליל שבת התקיימה בבית מדרשנו 'ילדי שגיא ויעקב' מסיבת עונג שבת בהשתתפות כמאתיים נערים צעירים הצמאים לדבר ה'. לפתע אני מבחין בין הנערים הרבים בדמותו של האברך רבי יוחנן שפגשתי אתמול.

"מה אתה עושה כאן?" שאלתי, "הרי אתה גר במרחק של למעלה משעת הליכה מבית מדרשנו, מה הביא אותך לכאן?" הוא אמר: "יש לי סיפור שאני מוכרח לספר לך", ומיד פתח בדבריו.

ההורים שלי גרים בחולון. לפני כעשרים שנה שידכה לי השכנה שלי את אחת הנערות בשכונתי, בזכותה זכיתי להתחתן עימה ולהקים בית כשר בישראל.

מאז מידי שנה על פי בקשתה של השכנה השדכנית, הייתי מגיע לביתה לפני חג הפסח והיא היתה נותנת לי מתנה לחג. פעם היה זה זה סט מצעים, פעם סט צלחות, בכל שנה מתנה אחרת.

לפני כמה שבועות הגעתי אליה לקבל את המתנה. "בני" היא אמרה לי "אני מצטערת, אין לי עכשיו להביא לך, אבל תבוא בשבוע הבא ואביא לך". חלפו יומיים ובהפתעה גמורה לצערנו הרב היא נפטרה, היה ברור שכבר לא אקבל ממנה כלום.

והנה אתה בא, ובשתיים בלילה תוקע לי בתוך הידיים תלוש לקניית בגדים. כשהגעתי לביתי אני מתבונן בתלוש ולא מאמין למראה עיניי, התלוש הוא לעילוי נשמת טוני מגנזי בת סימה, השכנה היקרה של הורי, זו ששידכה לי את אשתי, היא הבטיחה ואמרה לי 'בני אין לי עכשיו תבוא בשבוע הבא ואביא לך', ואכן קיימה את ההבטחה ו'שלחה' לי את התלוש הזה".

ביום השלושים עלה אבא שלי עם בני המשפחה שכאמור הם שכנים שלנו, לבית העלמין לגילוי מצבה. בני המשפחה שלא ידעו מהסיפור ביקשו ממנו לומר דבר תורה. בסיום דבריו של אבי הוא סיפר להם את כל הסיפור המרגש הזה, וכראיה לאמיתות הסיפור הוציא מכיסו את התלוש המדובר. נקל לשער אלו בכיות והתרגשות עוצמתית היו שם.

ראו נא מהו כוחו של חסד. האישה שגמלה עימו חסד בהצעת השידוך, ובמשך שנים היתה נותנת לו בכל שנה מתנה, זוכה גם מעולם האמת לשלוח לו מתנה בערב פסח כפי שהבטיחה.

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.