הליצן הזה שמולכם – האם הוא באמת ליצן?

הליצן, לצד עוד שלל תחפושות נבחרות, לרגע לא מטעה אותנו לחשוב כי הדמות החיצונית, זו הנראית לעין, היא אמיתית, ולא מעורר בנו אלא בת צחוק. מאידך, הדמויות שבשאר ימות השנה מצליחות לעורר בנו רגשות כעס, כאב, תסכול, ולעיתים גם דחייה, אם הוא לא נראה או מתנהג ע"פ הנורמה, אינו אופנתי או דתי כמוני... מוסכם על כולנו כי הגנב הוא גנב, והמעשה שעשה מעורר כעס ולא חמלה. כך גם התנהגותו חסרת האנושיות של השכן שתדיר תופס את מקום החניה שלי, שלא להזכיר את הופעתם הלא מרשימה בעליל של אנשים כאלה או אחרים, המעוררת דחייה, כי רשמנו בזיכרוננו שהם לא נמנים על אנשי שלומנו.

אנו פועלים אוטומטית באמצעות "ידע". אנו משתמשים בשכל קר כדי להבין ולתייג את הסובבים אותנו.

אולם אפשר שגם הם, בדיוק כמו הליצן, עוטי תחפושת, ובלתי ניתנים לתיוג. לצורך כך, נדרשת מאתנו עבודת ה"לא ידע", מבט שהוא למעלה מהידיעה השכלית הממוקדת בחיצוניות גרידא. עבודה מעין זו מאפשרת לנו להבין כי העומד מולנו, הנראה שונה מאתנו תורנית ומוסרית, ואשר זהותו אינה גלויה לנו, נמצא למעשה בתהליכי חיפוש של עצמו, הלבוש שהוא עוטה על גופו, מראהו החיצוני, הלשון אשר סיגל לעצמו, שפת גופו ואפילו מעשיו, כל אלו אינם אלא תחפושת, וטרם חבר לזהותו האמתית.

זו ההבנה שלמעלה מה"ידע". לשם כך, כאמור, נידרש לגייס את ה"לא ידע". רק ממקום זה ניתן יהיה להבין דברים אחרת, לסגל ראייה פנימית ועמוקה יותר של המציאות, להבין שנוכחותו הזרה בעיני של זולתי, אינה מהותית אלא משמשת עבורו תחפושת, שורש ח.פ.ש, והמהלך עם מראה פרוע ונערי אינו באמת מנוער מתורה ומצוות, הגנב במהותו אינו גנב ורע מעללים, והשכן המעצבן בעצם מחפש משהו ממני או מעצמו.

תכלית השלמות הינה הפיכת הרע לטוב, כמו גם ההבנה ששורשו של הרע הוא טוב. החיפוש התמידי שלי את עצמי או שלי את האחר עובר דרך חתחתים, דרך מה שנראה כרע גמור, עד שמי שעוסק ב"ידע" לא מסוגל למצוא קמצוץ של טוב בזולתו, ולפעמים גם בעצמו.

הוא נוטה להתבלבל, ולחשוב רע על עצמו ועל זולתו. בפורים אנו למדים משהו על העבודה הפנימית הנדרשת מאתנו, שהיא לצאת מהמבט השכלי המציאותי הקר, להגביה עצמנו מן הארץ, כך שלא רק שהרע לא יבלבל, אלא גם שייהפך לטוב.

אם נבין ונפנים כי הרע בשורשו הוא טוב, נדע לעורר את מה שהגדירו רבותינו כ"המתקת הדינים", ונוכל לזכך את הרע, עד שהאחרון יאבד את תוקפו ולא יהיה עוד.

הגנב, השכן, כל אלו ייטמעו בתוך הטוב, ויזכו מתוך כך להבנה והכלה, לא מתוך שיפוטיות אלא מתוך לימוד זכות. כי כולם הם כמו הליצן, במעשיהם הלא חיוביים או הנראים כלא מובנים, הם רק מראים על חיפוש עצמי, על ניסיון לברור את הטוב מהרע. כפי שבפורים אף אחד לא ייטול פסק הלכה מהמחופש לרב, ואף אחד לא יירתע אל מול חרב שלופה של אביר, כי נהיר לכולם שהנראות החיצונית מסתכמת רק בחיצוניות, ולא מעידה כהוא זה על פנימיות העומד מאחוריה. כך גם בחיינו היומיומיים עלינו להעתיק תובנה זו, ולהרפות ממה שהחיצוניות משדרת, עלינו לעסוק בעבודת ה"דלא ידע" המעלה אותנו אל מקום מזוכך שלמות, והמאפשרת לרע להיספג בטוב, עד שלא מבחינים בין ארור המן לברוך מרדכי.

פורים, גדוש הוא בשמחה ובצחוק. הצחוק מאפשר לנו לצאת מ"החוק", מהתפיסה הרציונאלית. הצחוק הוא תולדה של ערבוב הרציונאלי עם החסר היגיון, עם ה"לא יכול להיות". פורים הראה, שאף על פי שנחתמה הגזירה, ואף על פי שההיגיון הקר מוביל למסקנה שעם ה' מצוי בסכנת כליה שהמוצא ממנה רחוק מלהיות מציאותי, עדין ישנו מצב של "מעל להיגיון", מעל להבנה השכלית, ואפילו דבר חמור כגזירה, יכול להפוך ליום משתה ושמחה.

אז למה אתם מתחפשים?

או, מה בעצם אתם מחפשים?

ענבל אלחייאני M.A, מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך (ע"פ כתבי הרבי מליובאוויטש, ושעוריו של ד"ר מיכאל אבולעפיה)