סיון רהב מאיר: 6 עצות לחודש שמח במיוחד

כל כך הרבה פעמים במהלך השבת חשבתי מה קורה עכשיו באוקראינה בכלל, ועם אחינו שבאוקראינה בפרט. במוצאי השבת שעברה, מרים מוסקוביץ', שליחת חב"ד בחרקוב, כתבה לי:"כתוב שלא אמורים לבכות בשבת, אבל השבת נכשלתי בזה כמה פעמים.

"ביום שישי בערב היינו בבית הכנסת, עם עוד עשרות אנשים, נשים וילדים שמתגוררים במרתף בית הכנסת מאז פרוץ המלחמה. זה המקלט שלהם. אחרי הקידוש התחלנו לשיר את 'נְיֶעט נְיֶעט נִיקַאוָוא', ניגון חסידי ברוסית שאומר שלא צריך לפחד מאף אחד, רק מאלוקים. בהמשך שרנו 'הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד'. היו גם מחיאות כפיים לטבחים, שעברו לישון בבית הכנסת ודואגים 24/7 להאכיל את כולם, החל מהפליטים מדונייצק שהגיעו עם ילדיהם, ועד לזקן שמפחד לחיות לבד בקומה 5 והצטרף אלינו.

"בשבת בבוקר, בירכנו את חודש אדר ב' שיתחיל השבוע, ואמרנו כולנו יחד את הברכה: 'מי שעשה ניסים לאבותינו'. שוב הרגשתי את הדמעות בעיניי. כמה אנחנו צריכים ניסים בחודש אדר הזה...

"בסוף תפילת שחרית יש לנו מנהג יפה בבית הכנסת. נשיא הקהילה שלנו, אלכסנדר קגנובסקי, מברך אנשים שיש להם ימי הולדת ושמחות בקהילה. הפעם הוא ביקש מכולם להיות בשקט ואמר: 'אני רוצה להודות לכל השליחים שנשארו איתנו. הרבה שנים אתם אומרים שאתם חלק בלתי נפרד מאיתנו, אבל הפעם – הוכחתם את זה ברגע האמת'. הוא סיים, חנוק מדמעות, בחיבוק גדול לבעלי.

"במהלך תפילת מוסף הבן שלי, יוסי, היה החזן. כשהוא החל לשיר את 'הוא אלוקינו' נשמעו רעשים חזקים של ההפצצות שמתרחשות בפאתי חרקוב. הרוסים מנסים להיכנס לתוך העיר. בזמן שיוסי שר שמענו את הבומים, והשירה שלנו התגברה יותר יותר, כדי שנוכל לגבור על הרעש של הפצצות.

"במהלך השבת הילדים החליטו ללבוש תחפושות של פורים, עשו מערכונים ורקדו. הבת שלי מלכה הסבירה לי אחרי הריקוד שלהם שהיא יודעת למה כולם ישנים עכשיו למטה ביחד במרתף: 'בימי פורים המן אמר שהיהודים היו מפוזרים בכל מקום ולא מאוחדים. אז אנחנו צריכים לישון ביחד כדי להראות שכולנו כן מאוחדים'.

"שבוע טוב ובשורות טובות מחרקוב".

ברכת החנייה

יש תקופות שבהן הכל נראה תקוע. אנחנו חיים בעולם הישגי, תחרותי ומהיר, ולא תמיד אנחנו עומדים בקצב. לפעמים אנחנו עוצרים בצד הדרך.

השבוע קראנו בתורה את הפרשה האחרונה בספר שמות, פרשת פקודי, ובפסוק האחרון שלה, בסיכום המסעות של העם במדבר, רש"י כותב כך: "מקום חנייתם – אף הוא קרוי מסע".

זה מסר אדיר לחיים: הזמן שבו בני ישראל הלכו קדימה נקרא מסע, אבל גם העצירה, כשאלוקים אמר להם להמתין ולעמוד במקום – גם זה חלק מהמסע. גם אז לומדים ומתקדמים ומתפתחים. פרשנינו מסבירים שבכל פעם, דווקא מתוך החנייה – הם קיבלו יותר כוח למסע הבא.

אם אנחנו נמצאים במצב של "חנייה", אם נראה שכולם כבר מתחתנים או עובדים או מגיעים להישגים, לא צריך להתייחס לתקופה הזו כאל בזבוז זמן, כאילו כלום לא קורה. זה עוד פרק, עוד חלק ממסע החיים. גם בתקופות האלה מתפתחים ולומדים, גם אם בצורה יותר פנימית ונסתרת. כדאי להזכיר לעצמנו בזמנים כאלה: "מקום חנייתם – אף הוא קרוי מסע".

עסקים עם נשמה

יהודה ארנפרוינד כתב השבוע כך: "ביישוב רכסים שבצפון נפתחת בימים אלה חנות ירקות במחירים מעולים, בתחרות ישירה לחנות שלי. כבר כמה ימים אני מקבל פניות: 'אתה לא חושש? איך תגיב?'. אז נכון, האינסטינקט הראשון שלי היה לחשוש וגם להילחם, לפנות לספקים נגד החנות החדשה, להוריד את המחירים שלי לרצפה, ועוד כל מיני דברים שמשחירים את הנשמה...

"אבל הרגשתי שזה לא מה שבורא עולם רוצה משני יהודים שכל רצונם לפרנס את משפחתם. הוא הרי באמת יכול לפרנס את שנינו. לכן מצאתי את הטלפון של המוכר החדש בעיר, שמו עודד, הצגתי את עצמי כמנהל רשת 'קטוף', ושלחתי לו איחולי ברכה והצלחה חמים בחנות החדשה, כי אין לי ספק שלכל אחד מאיתנו יהיו הלקוחות שלו. 

"לא, אני לא כזה צדיק, אני רק זוכר שהתייחסו אלי ככה בעבר, מהצד השני של המתרס: פתחתי סניף ראשון בעיר אלעד לפני כשנתיים. בעיר התגורר ישראל גרינפלד, שמכר מוצרים בדיוק באותו קונספט שלי. תוך כדי הפרסום המאסיבי שלי בעיר אלעד קיבלתי ממנו הודעה, ולא האמנתי למה שקראתי: 'מזל טוב לפתיחת החנות, אני מוריד את קצב הפרסום שלי בעיר לשבועות הקרובים כדי לא לקחת לך את הבמה'. אנשים אמרו לי שזה עוקץ, פשוט לא האמינו, אבל הוא הסביר לי אז שהוא באמת מאמין שיש מקום ויש שפע לכולם. היום, דרך אגב, אנחנו משתפים פעולה בעסקים.

"אסיים בברכה שבירך משה רבנו, כשעם ישראל סיים בפרשת השבוע לבנות את המשכן: 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם'. הלוואי שנתפרנס כולנו בכבוד, וגם בכבוד זה לזה".

שש עצות לחודש שמח

משנכנס אדר מרבים בשמחה, וחודש אדר ב' התחיל ביום שישי האחרון הפסיכולוג היהודי-אמריקאי ד"ר סול הרציג כתב מאמר נוקב ושמו "6 דרכים פשוטות להשגת אומללות". לדבריו, אלה האסטרטגיות הכי בדוקות ומנוסות כדי לא להגיע לשמחה:

1. היצמדו לזכויות. תמיד תרגישו שמגיע לכם, שהחיים חייבים לכם, שנולדתם כדי לקבל. חפשו תמיד אי צדק בכך שלאחרים יש ולכם אין, ואל תסכימו לשום ויתור או פשרה.

2. הכול אישי נגדכם. צאו תמיד מתוך הנחה שהכל נעשה מתוך כוונה רעה. נסו תמיד למצוא כוונות זדון, וקיפצו על כל הזדמנות לראות זאת כהוכחה סופית שאתם לא חשובים לאחרים.

3. התמקדו בבעיות. אתרו את כל הבעיות שלכם ותחשבו עליהן תמיד, טפחו בעצמכם את הגישה שאתם לא יכולים לעשות שום דבר אחר עד שכל הבעיות הקודמות ייפתרו.

4. נפחו כל דבר. אל תשמרו על פרופורציות, נסו לטפח חשיבה שלילית ביחס לכל תקלה ולהעצים אותה, בלי כל יכולת חרטה או מחילה.

5. צפו לקטסטרופות. חשוב לזכור שדברים איומים ונוראים עלולים לקרות בכל רגע, ולתת לדמיון להשתולל – מחלות, אסונות, פיגועים, אל תתנו לשום דבר להפתיע אתכם. היו דרוכים.

6. אל תכירו תודה. התייחסו לכל מה שקיבלתם בחיים כאל מובן מאליו, בלי להודות למי שגרם לכך.

ואחרי שתאמצו, כלומר לא תאמצו, את 6 העצות האלה – שיהיה חודש טוב, מבורך ושמח!