חידות בענייני חכמי ישראל

1) היכן מצינו חכם המוזכר בגמרא שאינו מיוחס אחר אביו ('בן פלוני') ולא אחר אמו, אלא אחר... פרה ('בן הפרה')?

2) היכן מצינו חכם המוזכר בגמרא שהיה צעיר יותר מאשתו?

3) היכן מצינו חכם שהקפיד להורות בשאלות מסוימות דוקא בסמוך ל...אשפה?

4) היכן מצינו חכם שזכר והכיר את המוהל שמל אותו (בהיותו בן שמונה ימים)?

5) היכן מצינו אמורא שהיה משמש אותו שֵד?

6) היכן מצינו שעם-הארץ זוכה לתואר 'חכם'?

7) מי הוא החכם שהקיץ משנתו ומיהר לשבור קדירות וקערות?

8) מה המשותף בין משה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא (מלבד זאת שהנהיגו את כלל ישראל והיו גדולי הדור)?

9) מי היו הסב והנכד ששניהם היו גאונים, לשניהם קראו שם זהה, ושניהם חיברו ספר בעל שם זהה?

10) היכן מצינו לאחד מרבותינו, שכאשר היה עומד לעסוק בדין חמוּר, היה מניח לפניו ערימת זהובים...?

תשובות

1) במסכת יומא (ט'.) מופיע שמו של רבי יוחנן בן תורתא (בן הפרה, ש'תורתא' בארמית פירושה פרה). מי היה אותו רבי יוחנן? היאך נקרא בנה של הפרה?

ובכן, הריטב"א והתוס' ישנים (שם), ציינו לדברי המדרש (פסיקתא רבתי י"ד), שם מסופר: מעשה שהיה בחסיד אחד שהיתה לו פרה אחת, והיה חורש בה בכל יום ויום, וכשהגיע יום השבת מניח אותה. לימים ירד אותו צדיק מנכסיו ולא היה בידו כלום, עד שמכר פרתו לגוי אחד. הגוי היה חורש בפרה ששת ימים, וכשהגיע ליום השבת הוציאה לחרוש בה. כשיצאה לחוץ רבצה תחת העול ולא רצתה לעשות מלאכה ביום השבת. הכה אותה הגוי מכות רעות, אך לא הועיל לו כלום. כיון שראה אותו הגוי כך, הלך אצל אותו צדיק שמכר לו את הפרה, ואמר לו: "בא וטול פרתך והשב את ממוני, ששת ימים עבדתי בה, וביום השבת הוצאתי אותה לחוץ לחרוש בה, ורבצה תחת העול ולא רצתה לעשות שום מלאכה בעולם, והייתי מכה אותה ולא הועיל כלום".

כיון שאמר לו כך, הבין אותו צדיק מפני מה אינה עושה מלאכה, לפי שהיתה למודה לנוח ביום השבת, אמר לו אותו צדיק: "לך ואני אעמידה ואעשה שתהיה חורשת". כיון שהגיע אצלה, לחש לה באזניה: "אוי פרה פרה, כשהיית בידי הייתי שומר את השבת, ועכשיו גרמו לי עוונותי ומכרתי אותך לזה האיש. בבקשה ממך, עשי רצון אדוניך". כיון שאמר לה כך, עמדה ובקשה לעשות מלאכה.

אמר אותו הגוי: "הגד לי, שמא כשפת אותה? לא אניח אותך עד שתגיד לי מה עשית לה או מה אמרת באזניה"! אמר לו אותו צדיק: "כך וכך אמרתי לה". כיון ששמע הגוי כך, נבהל ונזדעזע. נשא קל-וחומר בעצמו ואמר: "מה זאת שאין לה לא דעת ולא תבונה הכירה את בוראה, אני שבראני הקב"ה בצלמו ובדמותו, ונתן לי דעת ובינה לא יהיה ראוי לי להכיר את בוראי?!". מיד נתגייר, והיה ירא שמים, וזכה ללמוד תורה, ונקרא 'רבי יוחנן בן תורתא'.

2) כידוע רבי יוחנן השיא את אחותו לריש לקיש (כמובא בב"מ פ"ד.), ואחותו של רבי יוחנן היתה גדולה ממנו, שהרי נאמר במסכת קידושין (ל"א.): "רבי יוחנן, כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו - מתה אמו". ומבואר ברש"י במסכת מעילה (ז'.), שרבי יוחנן קרא לריש לקיש 'ינוקא', לפי שהיה צעיר ממנו. ואם כן החשבון הוא פשוט: אם רבי יוחנן היה מבוגר מריש לקיש, ואחותו של רבי יוחנן היתה מבוגרת ממנו, הווי אומר, שאחותו של רבי יוחנן היתה מבוגרת מריש לקיש בעלה ('אוצר הידיעות' בשם הרב וויסמנדל).   

3) מובא במסכת שבת (קנ"ו:) כי כאשר היו מגיעים אל האמורא 'לוי' שאלות בהלכות טריפות ביום טוב, הוא היה מקפיד לראות את הבהמה בסמוך לאשפה, כדי שאם תמצא טריפה, יוכל להניחה שם לאלתר, לפי שאסור לטלטלה כעת, שהרי היא בגדר מוקצה. (ויעויין בביאור הלכה סי' תצ"ז סי"ז).

4) נאמר בירושלמי במסכת כתובות (פ"ה ה"ו): שמואל אמר: חכים אנא לחייתא דילדין לי (אני מכיר וזוכר את המיילדת שלי, כלומר, כבר ביציאתו מרחם אמו היתה בו דעת להכיר בסובבים אותו). רבי יהושע בן לוי אמר: חכים אנא לגזורה דגזרין לי (אני מכיר וזכור למוהל שמל אותי). רבי יוחנן אמר: חכים אנא לנשייא דצבתין עם אימא (אני זוכר את הנשים שהיו עם אמי בצוותא בשעה שכרעה ללדת).

5) במסכת חולין (ק"ה.) מבואר, שאת רב פפא היה משמש שד: 'ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא', ופירש רש"י: 'שהיה משמשו'.

6) בגט... נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' קכ"ט ס"ז): "אם כתב (בגט): פלוני החכם, או הרב, או הנשיא, אף על פי שאין קורין אותו כן, וגם אינו בר הכי, הגט כשר, כיון שהזכיר שמו בפירוש. הגה: אבל לכתחילה אין כותבים רב או חכם, אפילו הוא אביו רב או חכם והוחזק בכך, אלא כותבים: פלוני או בן פלוני".

וכתב המהר"ם בן חביב (בספרו גט פשוט שם): יש לחקור אם דברי השו"ע שייכים דוקא באחד שיש בו קצת לחלוחית של תורה, שאז אף על פי שאינו ראוי לתואר 'חכם' או 'רב', מכל מקום לפעמים חולקים לו כבוד אפילו שאינו ראוי לכך, ולכן אין זה נחשב כ'שינה שמו', אבל במקרה שמדובר בעם הארץ גמור, שלא נהגו לחלוק לו כבוד ולכנותו חכם או רב, אם כן אם כתב בגט שלו חכם או רב, שמא נחשב הדבר כ'שינה שמו' והגט פסול. או שמא דברי השו"ע מתייחסים אף לעם הארץ גמור?

ומדברי השו"ע שלא חילק, משמע שאפילו עם הארץ גמור, ניתן לכנותו החכם... וטעמו של דבר הוא, משום שהכל הולך אחר המנהג, וכיון שהסופרים נוהגים לכתוב 'חכם ו'רב' אפילו לאחד שאינו ראוי, כדי לחלוק לו כבוד, אזי אפילו שאכן הוא עם הארץ, אין זה נחשב כשינה שמו, ואין לחשוש שיוציאו אנשים לעז על הגט לומר שהוא פסול, מפני שמן הסתם יתלו שהסופר כתב על הבעל 'חכם', מפני שחשב שיש בו לחלוחית של תורה.

7) נאמר בספר אור זרוע (סי' ר'): רבינו אפרים זצ"ל התיר באכילה את דג ה'בלבוטא', ובו בלילה הביאו לפניו בחלום קערה מלאה שרצים לאוכלם. כעס רבינו אפרים על זה שהגיש לו את השרצים, ואמר לו הלה: 'למה אתה כועס, הלא אתה הוא המתיר?!'. וכעס על בעל החלום שכך אמר לו, ומתוך כך הקיץ ונזכר שהתיר את הבלבוטא בו ביום. מיד עמד ממטתו ושיבר את כל הקדירות והקערות שאכלו בהן[1].

8) הם חיו 120 שנה, ושנותיהם היו משולשים. כמבואר במדרש (בראשית רבה פר' ויחי ק"א): "משה עשה בפלטין של פרעה ארבעים שנה, ובמדין ארבעים שנה, ושימש (והנהיג) את ישראל ארבעים שנה. הלל הזקן עלה מבבל והוא בן ארבעים שנה, ושימש חכמים ארבעים שנה, ושימש ישראל ארבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי עשה פרקמטיא ארבעים שנה, ולמד תורה ארבעים שנה, ושימש את ישראל ארבעים שנה. רבי עקיבא עשה בוּר (היה רועה) ארבעים שנה, ולמד ארבעים שנה, ושימש את ישראל ארבעים שנה".

9) בעל ה'מגיני שלמה' על הש"ס, רבי יהושע אב"ד קרקא (רבו של הש"ך) חיבר ספר 'פני יהושע' (שו"ת). נכדו היה בעל ה'פני יהושע' על הש"ס, רבי יהושע פאלק (אב"ד פרנקפורט).

10) בספר מנהגי מהרי"ל (ליקוטים אות פ"ג) כתב על רבינו תם, שכאשר היה רוצה ללמוד הלכה חמורה, היה נותן לפניו 'תל של זהובים' לשמוח בהן, ונתרחב ליבו מחמת השמחה, ועל ידי זה היה יכול ללמוד בתוספת כח[2].

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.