הכלל שחשוב לזכור: לא כל מי שלבוש כמו חרדי הוא בהכרח חרדי

בשנים האחרונות שודרה בתקשורת הכללית סדרה בשם "שטיסל". מדובר בסדרה עלילתית, שמתרחשת כביכול בתוככי החברה החרדית ומציגה סיפור באופן מעורר השתאות. כל מי שצפה בסדרה הזאת לא יכול היה שלא להתפעל מהיכולות של השחקנים: הם לבושים כמו חרדים, מתנהגים כמו חרדים, ומדברים ב"חרדית" יותר טוב אף מהחרדים עצמם...

והנה, למרות ההצגה המושלמת, כל אחד שצפה בסדרה הזאת יודע היטב כי הדמויות על המרקע אינם חרדים אמיתיים, אלא רק שחקנים.

מה שניתן ללמוד מהסדרה הזאת הוא, שלא כל מי שלבוש כמו חרדי, מתנהג כמו חרדי ומדבר כמו חרדי, הוא בהכרח חרדי.

קחו סיפור נוסף: האומן איקא ישראלי ז"ל היה צייר ופסל מוכשר ונודע, ובשלב מסוים בחייו התחזק וחזר בתשובה. איקא סיפר כי במהלך תהליך החזרה שלו בתשובה הוא נסע יום אחד באוטובוס קו 27 הירושלמי בדרכו לישיבת התפוצות בה למד. באחת התחנות עלתה לאוטובוס משפחה חרדית ברוכת ילדים. במהלך הנסיעה אחד הילדים ככל הנראה עיצבן את אבי המשפחה, והוא בתגובה החל להשתולל, לצעוק ולקלל, והתנהג באופן מחפיר ומזעזע.

איקא היה כל כך נסער מהחוויה שכאשר הגיע לישיבה הוא הודיע לראש הישיבה על הפסקת לימודיו, ועל כך שהוא והיהדות למעשה סיימו את דרכם המשותפת. ראש הישיבה הרגיע אותו וביקש להבין על מה הסער ואיך הגיע להחלטתו הדרמטית. איקא סיפר לו את מה שהתרחש באוטובוס, והסביר שהוא אינו מוכן להשתייך לאותה קבוצת אוכלוסייה יחד עם אותו משתולל, ולכן מוטב שיעזוב. ראש הישיבה הרב מרדכי גולדשטיין זצ"ל חייך אליו בהבנה ואמר לו: "בוא, אלמד אותך כלל שיסביר לך את מה שראית באוטובוס, וגם יפטור לך הרבה שאלות ואי הבנות שיצוצו לך בהמשך הדרך: דע לך שיש דבר אחד שנקרא דת, ויש דבר אחר שנקרא דתיים, ולא תמיד יש קשר בין השניים!".

כלומר, החרדיות אינה רק הגדרה סוציולוגית של קהילה המבוססת על מאפיינים חיצוניים. היא תפיסת עולם שמחייבת נורמות ייחודיות.

כיהודים, כולנו מחויבים לקיום מצוות התורה שמקיפות הלכה למעשה את כל חיינו; הן בדברים הנוגעים לאדם עצמו, הן בדברים הנוגעים ליחסיו עם סביבתו, הקרובה והרחוקה, והן בדברים הנוגעים ליחסיו כלפי אלוקים. כל אלה הן הוראות שמחייבות את כלל היהודים באשר הם.

אולם בשונה מהכלל, החרדים אינם רואים בעשיית המצוות רק חובה שיש למלא, הם שואפים ליותר – הם שואפים להצטיין בקיום מצוות התורה. לפיכך, חרדיות בהגדרתה המזוקקת היא אורח חיים של מצוינות בקיום תורה ומצוות.

היישום המעשי של השאיפה הזאת מתבטא במגוון רחב של תחומי החיים: החרדים שולחים את ילדיהם למוסדות לימוד שמקדישים את מרבית הזמן ללימוד תורה; הם צורכים מוצרי מזון בכשרות מהודרת; הם מצייתים באופן מלא להוראות גדולי התורה; ועוד ועוד. מצד שני, הם נמנעים מדברים שונים שיכולים להפריע להם להגשמת שאיפתם למצוינות.

השאיפה הזאת כוללת, בין היתר, גם הקפדה על כללי התנהגות ראויים ומכובדים במרחב הציבורי. כפי שלימדונו חז"ל במסכת יומא: "בזמן שאדם קורא ושונה, ודבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו ואמו שלמדו לו תורה!".

אולם, צריך לדעת כי בציבור החרדי ישנם גם "חרדים מסורתיים" – כאלה שנולדו לתוך העולם החרדי, ומעולם לא למדו או הבינו מה משמעות היותם חרדים. חוסר הידע הזה יוצר לעיתים מחזות סוריאליסטיים, כאשר התנהגותם סותרת לגמרי את דברי חז"ל ולעיתים אף איסורי תורה מפורשים.

כאשר מתרחשים אירועים שכאלה, חשוב להבין שאין בהתנהגות כזו כדי להעיד על כלל הציבור החרדי, ולמעשה אין כל קשר בין התנהגות זו לחרדיות. בעת כזאת עלינו לזכור את הכלל שהנחיל ראש ישיבת התפוצות – כי יש דבר אחד שנקרא דת ויש דבר אחר שנקרא דתיים, ולא תמיד יש קשר בין השניים!