ז’ אדר - הפרידה ממשה רבנו

היום ז’ אדר - יום פטירת משה רבנו, שבזכותו אנו חיים.

ביום זה עזור לי לתת אל לבי שני דברים שיהיו נטועים וקבועים אצלי לתמיד בזכות הלמידה ממשה רבנו: 1. הציפייה לישועה. 2. יראת הדין.

ציפייה לישועה

עזרני ללמוד את הציפייה לישועה מלידתו של משה רבנו.

שתחילת לידתו של משה רבנו, היתה בצער גדול שגזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", וזה שלוש שנים ושליש שנה ששוטרי פרעה וכל עמו היו אורבים לכל אישה הרה בישראל. וכל זאת רק בגלל שחששו מלידת משה.

משה רבנו, מִרֶחֶם אמו יצא למות. "וכל ישראל, קטניהם עם גדוליהם, שרויין בצער ומיואשין מן הישועה".

ובשעתו כל עם ישראל היו שרויים במצב של צער גדול וגזירה קשה, שאפילו עמרם גדול הדור אמר: לשווא אנו עמלים! וגירש את אשתו לבל יולידו עוד לתוהו. ואשתו כבר הייתה מעוברת עם משה שלושה חודשים. עמדו כל ישראל וגרשו נשותיהם.

אנא עזור לי לשים לב מתי אני מתייאשת ממצב קשה ומוסיפה בכוח בחירתי גזירה על גזירתך, לשים לב למחשבות הייאוש הנכנסות אל לבי ואומרות לי "לשווא את עמלה", ותזכה אותי תמיד לתקווה ולשליחים טובים שיעוררו אותי לציפייה לישועתך כשם שאז באותה שעה, שרתה רוח הקודש על מרים בת חמש השנים, ואמרה: "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל!", ויתאוששו אביה ואמה מדבריה. אמרה לאביה: "פרעה גזר מיתה על הבנים, ואתה גוזר גם על הבנים וגם על הבנות".

ויתאוששו אביה ואמה מדבריה, ויתחזקו באמונתם ובציפייתם לישועה. וחזרו ונישאו זה לזה, וכמוהם עשו כולם.

ואף אני, עזור לי להתחזק כל פעם מחדש ולקיים את הכתוב "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'".

והנה נולד משה - מושיעם של ישראל!

ועדיין, כמה צער ורוגז היו לאחר לידתו; כל עם פרעה, אנשים ונשים וטף, ארבו כולם לצודו ולהשמידו, והנה הוא מושלך הפקר במי היאור.

סיפור זה בא ללמדני ששכלי הדל לא יוכל לעולם להשיג את גודל השגחתך וניסך, וכיצד יצא משה ממימי היאור וניצל. עזור לי ללמוד מכך שאף אם נראה לי שהישועה שלי "נזרקת למים" והולכת לאבדון - עדיין לא להתייאש מרחמיך.

ככתוב "הן יקטלני - לו אייחל", ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע את עצמו מהרחמים.

ואף לאחר שניצל ממי היאור הסכנה גדלה עכשיו שבעתיים.

שהרי נפל בעודו תינוק בין שיני האריות, בבית פרעה- שונא ישראל הוא ניתן, וכל הזעם והחרון יוצאים על ישראל להשמידם.

את אביו לא ידע, את אמו לא הכיר, ואת כל עמו לא ראה – וחשש גדול היה שיעשו גם אותו לצורר ישראל, ונוסף גם הוא על שונאינו.

ועדין פַּחְדוֹ של עמרם קיים – "לשווא אנו עמלים".

מכאן עזור לי להתחזק בלבי, מאוד ולראות כמה גדול כוח האמונה וההתחזקות בצפייה לישועה.

זו שפִּעמה בלב מרים והִפעימה את לבבות האחרים שמלאו אמונה וצפייה כמוה.

אלמלא נולד משה, מה טעם היה לכל העולם ומלואו, שהיה חוזר לתוהו ובוהו.

ועכשיו שנולד, אף-על-פי שהוא נתון בין שני אריות – סוף שיצא משם ויושיע את כל עמו ויאיר לכל העולם בכל הדורות, ואת מלתעות רשעים ישבור, ואף הם יאמרו: "ה' הצדיק!”.

מפה אנו לומדים כמה צריך כל אדם, בכל עת ובכל שעה, להתחזק באמונה בטובך וברחמנותך, ולצפות לישועתך. שמתוך אובדן וצער בעמ"י נולד מושיען של ישראל.

ומיום זה אתה משפיע עלינו את האור של פורים, ואת הארת את הארת "ונהפוך הוא" - שמהצער העצום הזה, מהצרה הגדולה הזאת, הכל התהפך ובמקום למות - נולד המושיע של כל הצרות שהיו במצרים ונותן התורה.

לכן עזור לי ביום זה לחזק את לבבי, שגם בחיי יתהפכו כל הדינים והקשיים לטובתי הנגלית, בכוחו של משה רבנו להתנתק מטומאת הייאוש, ולחדש את הציפייה לישועה.

ומי לנו כמשה רבנו, שלא רק שלא מת, אלא אף הציל את כל עמ"י מגזרת שמד בשל מעשה העגל, והיה עומד 40 יום ו-40 לילה כדי לעורר רחמים עלינו ולהושיענו.

אבא טוב, עזור לנו להאמין שגם בדורנו היתום, כל הצדיקים שבמותם קרואים חיים מתפללים עלינו ובעדנו, וממתקים דינים מעלינו.

יראת הדין

עזור לי ללמוד ולהפנים היום את יראת הדין הנלמדת ממיתתו של משה רבנו.

משה רבנו, אדון כל הנביאים, מיום שנולד שרתה בו רוח נבואה, והושיע לישראל, ועשה כל האותות והמופתים במצרים, וקרע את הים, ודרך דרך בשמים, ותפס במלחמתן של מלאכים ושרפים, וקיבל תורה של אש, ודר תחת כסא של אש, ודיבר עם ה’ פנים אל פנים, ולימד תורה לכל ישראל, וכלכלם ארבעים שנה במדבר, ועשה מלחמה עם סיחון ועוג, והעמיד חמה ולבנה – כיון שחטא חטא קל במי מריבה, ונתמעט קידוש שמך תתברך בשגגתו, וגזרת עליו מיתה ככתוב "על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל וגו’ כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא" (דברים ל"ב).

ולא עמדו לו כל זכויותיו וצדקותיו אשר פעל עם ישראל כנגד מידת הדין, שהיא מידת האמת שלך בורא כל העולמים.

פה אתה מלמד אותנו אבינו שעם גודל רחמיך וחסדך - גדול עומקו של הדין, וכמה צריכים אנו, בני האדם, להתיירא מן החטא, אפילו של שוגג. כל שכן מן החטא שאינו של שוגג.

עזור לי להפנים ביום זה את יראתך, יראת השם, לחיים, זאת אומרת שהיראה והפחד ממך יגרמו לי לחיים ("פחד" אותיות "דחף"), שהיראה תדחוף אותי לעשות הרבה למען קרבתך.

ואת שני העניינים הללו רוצה אני להפנים אל תוכיות לבבי ביום זה, ז’ באדר.

תרגול

א.  ציפייה לישועה: רשמי על דף רשימה של דברים שהתייאשת מהם, מהם דברים רוחניים, ומהם דברים הקשורים למידות, או בין אדם לחברו (אשה, בעל, ילדים, הורים). בדקי האם לא התייאשת מלהיות מרוצה ושמחה בחייך באמת?

ב.  העבודה היא להפוך כל משפט של ייאוש, למשפט של אמונה, ביטחון וציפייה לישועה.

לדוגמא: אני מיואש מהקשר עם בני, לעולם לא תהיה בינינו תקשורת פתוחה וזורמת.

אני מצפה ומקווה ומייחל ומתאווה לישועתך בקשר לשלי עם בני, אני מצפה ומקווה שאני ובני נהיה בקשר בריא וטוב, שהתקשורת ביננו תהיה פתוחה וזורמת.

אני בטוח שהשם יכנס לתמונה, וייתן לי עצה טובה ודעת מה לעשות כדי לשפר את התקשורת עם בני.

אני בטוח שיהיו זמנים טובים יותר בינינו, שבהן התקשורת תהיה פתוחה וזורמת. אני מוצא דרכים להתקרב למטרה.

בתרגיל זה אנו מקיימים מצוות עשה: לצפות ולקוות לישועת השם. תרגיל זה עושה עבודה עמוקה ביותר, ואין זה המקום להאריך מדוע.

ג.  יראת הדין: רשום נושאים בעבודת השם, בהם אתה לא כל כך מקפיד בעניין ההלכה, אם זה בין אדם למקום או בין אדם לחברו. קח על עצמך לחזק אחד מהם על ידי לימוד יום יומי, או שבועי בנושא.

לדוגמא: אם אני לא מקפיד באמירת הברכות בקול ובכוונה, אלמד הלכות ברכות וחשיבותן.

לא ידע איש את קבורתו

כתוב שמשה רבנו עליו השלום, לא ידע איש את קבורתו. אף אחד לא יודע איפה משה רבנו קבור, ויש פירוש מאוד עמוק על זה, שההתפשטות של משה היא בכל דור. משה גנוז בכל אדם מישראל. "ולא ידע איש את קבורתו". הפירוש הפנימי, זה שלא ידעו היכן משה קבור וגנוז, כי באמת נקבר ונגנז בדעת של כל אחד ואחד מישראל. משה זה בחינה של צדיק. לכל אחד מאיתנו יש נקודה שנקראת "נקודת הצדיק”. והכוונה, שלא ידעו את קבורתו, היא כוונה פנימית, שבאמת הדעת שלו, החכמה שלו, הצדיקות שלו, נמצאת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. וזה מה שכתוב: "ויקבור אותו בגיא", פירושו שנגנז בחינת משה, שהוא הדעת, אצל מי שהוא שפל בעיניו כגיא, ואינו מתגאה.

מי שמתגאה הוא כאילו עובד עבודה זרה ואין בו דעת, בחינת משה וזהו מול בית פעור. רוצה לומר שהדעת גנוז אצל מי שהוא שפל בעיניו. משה רבינו גנוז אצל כל אחד שהוא ענו בעיני עצמו, והוא מנגד פעור, שהוא עבודה זרה. שכל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה. אכן השפל הוא מנגד לדבר זה והפכו ממש, שם הדעת האמיתי גנוז וטמון! הענווה מנגד לגאווה - בית פעור.

מי שעושה את עצמו כגיא שפל, משה רבנו שורה בתוכו. ולפי השפלות של כל אחד, כפי בחינת משה שיש אצלו, כך הוא מבין ומשיג בתורתו! למדנו מהמדרשים הנפלאים שמשה רבנו ידע מכוחו, ואף אמר בפיו את כל מעשיו הטובים, והוא שהיה ענו מכל אדם - הכיצד? משה רבנו מלמד אותנו מהי ענווה אמיתית. כשאדם אינו יודע מכוחו, אין זו ענווה כלל, אלא "מוחין דקטנות" - כמו ילד קטן שאינו יודע מכוחו. החכמה הגדולה היא לדעת את כל כוחותיך, לדעת את הגנוז בך ולקשר הכל אל בורא עולם - הכל ממנו, הכל שלו ואתה מהווה רק צינור!

תרגול

ביום ז' באדר כדאי לחשוב ואף לכתוב את כל ההצלחות שלך, מידות טובות וכישרונות שיש בך, מיום שאת זוכרת עצמך, ולחברן אל השם - שכל הצלחה הייתה ברצונו, וכך אנו מתאמנים בשפלות האמיתית, שהיא מרוממת ומדבקת אל בורא עולם.

בע”ה שנזכה כולנו למצוא את הנקודה של משה רבינו שנמצאת בתוך כל אחד מאתנו ונשתמש בה. שנתחבר אל ה’ מתוך הדעת של משה רבנו, מתוך התורה שהוא הביא לנו.

ממולץ לעיין בספר התודעה. יש מדרשים מדהימים ומרגשים מאוד על הפרידה של משה רבנו מהעולם הזה ועל קבורתו.