"תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים": למה דווקא עמלק?

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח".

לפני שנים ספורות, סיפר לי הרב אהרן הלוי, שמע הרב דפיקות בדלת, בשעה די מאוחרת. הוא פתח את הדלת, ומולו עמד בחור צעיר, ופניו מביעות לחץ. היה ניכר שהוא נתון במצוקה. להפתעת הרב, מה שהטריד אותו היה "המצווה של מחיית עמלק". הוא דיבר בפרץ של מילים, כשבקושי הצליח הרב להרגיע אותו, שיסדר את מחשבותיו כראוי...

 "אני חוזר בתשובה, כבר כמה שנים טובות. אני לומד בישיבה לבעלי תשובה, השתכנעתי שהתורה ניתנה על ידי הבורא, ודרך החיים על פי התורה אהובה עלי מאד, היא הדבר הכי טוב שקרה לי, אני מאושר. אבל פתאום, לפני כמה ימים, פגש אותי חבר מפעם. ניסיתי לשתף אותו, בדברי החכמה שאני לומד. אבל הוא אמר לי רק משפט אחד: 'אלוקים הוא טוב, לא יכול להיות שהוא יצווה על רצח עם'. 'על מה אתה מדבר?', שאלתי אותו בפליאה? 'אתה רואה, אתה אפילו לא מכיר את התורה שאתה לומד, יש בתורה מצווה של השמדת עם, חפש ותמצא'. כך אמר, הסתובב והלך.

מאז אותו רגע, אני לא מוצא מנוח לנפשי. נזכרתי מיד למה כוונתו, להשמדת עמלק. נזכרתי איך בצעירותנו למדנו על מוסר, על כללי מלחמה ועל ההבדל בין מלחמה – מול חיילים, שהיא לגיטימית, ובין הריגת אזרחים, שבויים, נשים וילדים, שנחשבת רצח עם. הדבר נכנס בלבי כארס. אם אלוקים הוא טוב, איך הוא מצווה על רצח עם? אני עולה למיטה, וקופץ לי המשפט 'אם אלוקים הוא טוב, איך הוא מצווה על רצח עם'. אני מתעורר בבוקר, ושוב קופץ לי אותו המשפט, אני לא מצליח להתרכז ללא תשובה משכנעת. כבוד הרב, תעזור לי".

לא הרגשתי בנוח לחייך, סיפר לי הרב. מצד אחד, חשבתי שהאדם במצוקה ממשית, ומתברר שיש לו שאלה שאמנם מציקה, אבל בסך הכל איזו שאלה שרחוקה מאוד מהחיים שלנו. מצד שני, אכן, עלינו לנסות להבין את ציווי הבורא יתברך ככל שאפשר. אין לנו זכות ויכולת לשפוט, מה טוב או מה רע, אין לנו נקודת המבט של הבורא היודע כל, אבל לנסות להבין, זה בסדר. אנסה להפיס את דעתו.

יכולתי לומר לו בפשטות, שהבורא צופה הדורות מראש. הרי כאשר בני ישראל ריחמו על אגג ולא הרגו אותו מיד - הוא הצליח להוליד בן, שממנו יצא המן האגגי, שכמעט השמיד את כל היהודים בכל מדינות המלך אחשוורוש. לכן אם ה' מצווה להרוג מישהו, יש לכך סיבה טובה. לנו ברור שזה נכון ומוצדק. אבל ראיתי שהוא צריך משהו מוחשי יותר, להרגיש את הדברים. שיתפתי אותו במה שקראתי באחד הספרים.

היה סופר בשם אבולפרג', שאסף מספרים עתיקים, מסורות שהיו בידי תושבי ערב לפני שנולד האיסלם. אחת מהן מספרת: "עננים גדולים שכנו מעל המדבר באזור מצרים. שבט העמלקי יצא ממקומו ודהר לכיוון העננים". כל האומות באזור ידעו שהתרחשו מאורעות גדולים ליד מצרים, האומות נמוגו מפחד, כי היה להן היושר להודות שהמאורעות האלו הם מעשי ה'. גם פרעה, שה' הכביד את לבו, לבסוף נשבר והודה ביד ה'. המואבים ידעו שאין להם סיכוי בדרך הטבע, וחשבו שיוכלו לפתות את בלעם, שהיה נביא, לפעול בדרך ניסית נגד ישראל, אך הוברר להם שגם זה בלתי אפשרי. ה' שומר על ישראל.

אבל אומה אחת, פעלה בדיוק להיפך, אלו העמלקים. הם לא ברחו ונבהלו, הם החליטו לדהור אל מקום הנס. לא היה חסר להם כלום בארצם, אבל הם רצו להוכיח לכולם שאין דבר כזה "אומה שהבורא מגן עליה". הם נלחמו עם ישראל, והצליחו לשבות מהן שבויה אחת, עד שיהושע בן נון ניצחם והפיצם לכל רוח. נכון, הם לא ניצחו, אבל מה שהם עשו הוא "לקרר את האמבטיה", להראות לאומות העולם, שאפשר להילחם בישראל.

אבל איך קרה שעמלק הצליחו לפגוע בישראל?

אכן, עמלק הוכיחו דבר נכון: הברית בין ה' לישראל היא לא תכנית ביטוח חד צדדית, מצבם של ישראל תלוי תמיד במצבם הרוחני. אם ידיהם מתרפות מן התורה, עמלק יכול לפגוע בהם. אמנם פגיעה קטנה, אבל עדיין פגיעה. והלקח הזה נלמד לאומות העולם. אם עמלק הצליח קצת, גם אנחנו נצליח קצת. לא  תמיד יכולים הגויים להבין את הנהגת ה', ולכן לצד אותם גויים שנבהלו ונמוגו, הגרגשי שברח, הגבעונים שרצו לכרות ברית, היו אומות שאמרו לעצמם: אם אפשר לפגוע בישראל, אולי ה' לא תמיד בצד שלהם?

מחשבת כפירה זו חלחלה גם אצל חלשי האופי בעם ישראל, אותם אנשים שכבר בדור המדבר, וגם בהמשך, הרשו לעצמם לחטוא, על סמך העובדה שהיו גויים שהצליחו לפגוע בישראל. במקום להבין שפגיעה זו מתאפשרת בגלל החטא של ישראל, התעקשו הם לטעון שזה בגלל שה' לא תמיד דואג לעם ישראל!

למעשה, לולא מעשהו המחוצף של עמלק, להילחם עם מי שה' שידד בשבילו את כל מערכות הטבע - היו אומות העולם, וגם ישראל, בטוחים בכך שה' דואג לישראל, ומבינים שאם יש להם נזק כלשהו, ניתן לתקן אותו ע"י התקרבות לה'. אבל אחרי "קירור האמבטיה", יש ליצר הרע על מה להישען, הוא יכול ללחוש לאדם, "תעשה כך וכך ולא יקרה לך כלום", עובדה שגם לפלוני לא קרה.

עמלק לא הסתפק בכפירה רעיונית, אלא גם ביטא בכל הווייתו את ההפך מהאמונה. ה' דורש מאתנו ללכת בדרך הישר והטוב, ואילו עמלק הפר מתוך עיקרון את כל עשרת הדברות, חז"ל סיפרו שהיה כורת איברים מבני ישראל במלחמה. יש המזהים את עמלק עם אומה קדומה שנקראה "חיקסוס", שכל הסופרים הקדומים מתארים אצלה שתי תכונות עיקריות: אכזריות וחילול הקודש. ברגע שהיו כובשים עיר, היו כורתים את איבריהם של השבויים, ומיד לאחר מכן מתפנים להשחית ולהשמיד כל דבר שביטא אמונה או קדושה. חפירות ארכיאולוגיות בערים בהן התגוררו (בעיקר העיר עווריש), אישרו את התיאורים האלו.

לאחר שאנו יודעים שזו האומה העמלקית, הרי שהצורך בהשמדת אומה כזו מומחש לנו. אומה של שודדים, אינה כמו עם השולח צבא, שבמקרה כזה מקובל להילחם רק בצבא ולא באזרחים. מדובר באומה שבה כולם עוסקים במלאכת השוד, ומזה הם חיים. גם הנשים והילדים שותפים באורח החיים המרושע, שכולו מלחמה מול הצדק והיושר, ולכן גם מלחמה מול אלוקי ישראל שדרש צדק ויושר.

כיום, גם בזמננו, כשפוגשים בשודדי ים (המצויים עדיין באיזור סומליה), משמידים את כולם, משום שמדובר  באנשים שהקיום שלהם מושתת על הרג של חפים מפשע וביזה. זה יכול להמחיש לנו כיצד ראו אבותינו את עמלק, כאומה של שודדים, מתוך אידיאולוגיה, אידיאולוגיה שמטרתה לבטל את האמונה בבורא העולם ובדרישה שלו ללכת בדרכיו ולשמור על הצדק והיושר.

ההבדל בין עמלק לאומות שליליות אחרות, היא שעמלק אינו מנסה לכסות על פשעיו. הממשל הקומוניסטי, למשל, התנהג ברשעות, השמיד ועינה מיליוני בני אדם, אבל כלפי חוץ, הוא עשה הכל כדי להשיג צדק ושוויון. אנשים כאלו, יש סיכוי להחזירם למוטב. אבל אנשים שלא מנסים להסתיר את מעשיהם, והם הורגים, משמידים, מענים ומבזים את הקדוש, מתוך אידיאולוגיה רשמית, אין להם תקנה, ולכן מצווה התורה הקדושה להשמיד אותם.

כשסיימתי את ההסבר, סיפר הרב לוי, השעה אמנם היתה מאוחרת, אך ראיתי שאורו עיניו  של אורחי הבלתי צפוי, והוא הרגיש היטב את הנחיצות שבהשמדת עמלק... זכור את אשר עשה לך עמלק!