סיפורים קצרים
יש קונה עולמו בשעון אחד
ילד אחד לוקח שעון שאינו שלו. התגובה של המחנך מובילה אותו לשוב בתשובה שלמה ולהפוך להיות מחנך חשוב בעצמו – ולאחר שנים, גם לתגלית מדהימה
- הרב צבי נקר
- פורסם י"ב אדר ב' התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)אדם מבוגר הלך ברחובות בני ברק, והנה באמצע הרחוב פוגש אותו אדם צעיר הלבוש בבגדים מכובדים של תלמידי חכמים. הצעיר פנה אליו ואמר לו: "שלום כבוד הרב! כבודו אולי זוכר אותי?"
הסתכל עליו הרב המבוגר ולא הצליח לזהותו. "מנין אני מכירך?"
"אני למדתי אצל כבוד הרב בתלמוד תורה לפני עשרים ושבע שנים. השם שלי הוא פלוני אלמוני".
חייך הרב: "אה, טוב. באמת קשה לזהות אותך, הרי בזמנו בתור ילד לא היה לך זקן יפה כל כך..."
"כבוד הרב, אולי נוכל לשוחח עם הרב מספר רגעים?" שאל הצעיר.
"בשמחה בשמחה".
מיודענו פתח בסיפורו המרתק: "כיום אני ראש כולל חשוב וגדול כאן בעיר בני ברק. חשוב לי מאוד שהרב יידע שהגעתי לכל מה שהגעתי רק בזכות כבודו".
"בזכותי?! מדוע?" התפלא הרב.
"אם כבודו יצליח להיזכר, עשרים ושבע שנים לאחור, באחד הימים הגיע לת"ת אחד הילדים ובידו מכשיר חדש- שעון יד ובו מחשבון עם מקשים. בזמנו שעון כזה לא היה מצוי כלל, ולכן כל הילדים באו לראות את הפלא הטכנולוגי החדש, והקיפו אותו בסקרנות.
בהפסקה, כאשר כל הילדים יצאו מהכיתה, אותו ילד פחד שהשעון המשוכלל יתקלקל במהלך המשחקים בחצר, ולכן הוא השאיר את השעון החדש בכיתה. כאשר הוא חזר לכיתה בסיום ההפסקה חשכו עיניו, השעון נעלם!
אותו ילד התחיל לחפש אחר השעון, ומשלא מצא אותו התחיל למרר בבכי. כולם עמדו מסביבו וראו את הצער הגדול שלו, אך לא היה באפשרותם לעזור לו.
אתה, כבוד הרב, נכנסת לכיתה וראית את מה שקרה. מיד אמרת לכולם: 'כעת אני סוגר את דלת הכיתה כך שאף אחד לא יצא, ואני מחפש אצל כולכם את השעון. אני מבקש מכל הילדים לעמוד בשורה מול הקיר עם הידיים על הקיר ולסגור את העיניים. אני אעבור בין כל הילדים ואחפש את השעון בכיסים שלכם'.
באותו רגע הלב שלי החל לפעום בחוזקה. בשעת ההפסקה התעכבתי קצת בכיתה וראיתי את השעון מונח על אחד השולחנות בכיתה. הייתי ילד שובב ומאוד חמדתי את השעון, ולא עמדתי בניסיון. באין רואים לקחתי אותו ותחבתי אותו עמוק לתו הכיס שלי, אבל לא חלמתי שיתפסו אותי כלל, בטח לא מול כולם!
החיפושים התחילו, וכך עברת מילד לילד ומכיס לכיס עד שהגעת אלי, הכנסת ידך לכיסי ו... הוצאת את השעון.
אבל אתה, כבוד הרב, המשכת לחפש בכיסי שאר הילדים עד שסיימת, ואז ביקשת מכולם להסתובב ולשבת במקום.
בהודעתך אמר: 'אכן מצאתי את השעון בכיסו של אחד הילדים, זהו ילד שהוא בדרך כלל ילד טוב, אלא שכנראה היצר הרע התגבר עליו לרגע'. באותו רגע חששתי מאוד שאתה הולך להגיד את שמי ברבים, וכך גמלה בליבי ההחלטה: אני לא רוצה להיות רב! זהו זה! אם הרב יבייש אותי, זה יגרום שכולם יקראו לי כל הזמן הגנב. ובמשפחה יסתכלו עלי בעין עקומה, ומצבי החברתי יתדרדר, והכל באשמתך! ולכן אני לא רוצה להיות כמוך, אני רב לא אהיה!
אולם אתה לא אמרת את שמי בפני כל התלמידים והמשכת הלאה. אני חשבתי בליבי שבוודאי תקרא לי בהפסקה לשיחה בארבע עיניים כדי לדבר על הגניבה, אבל לא, לא קראת לי. חיכיתי להפסקה הבאה, ו... כלום.
"טוב", חשבתי, "אולי אתה לא רוצה שהילדים ישימו לב, ולכן תחכה יום או יומיים ואז תדבר איתי. אבל חלפו מאז כבר למעלה משבוע ימים ועדיין לא קראת לי לשיחה. ואז הבנתי ש... אתה לא הולך לדבר איתי על הגניבה.
באותו רגע גמלה בליבי החלטה בדיוק הפוכה, שאם אתה דאגת לכבוד שלי עד כדי כך שלא ביישת אותי, ואפילו לא העמדת אותי במצב לא נעים של שיחה בארבע עיניים, אז אני מאוד רוצה להיות כמוך! ואני, בע"ה, אהיה רב בישראל!
מאותו יום ואילך השקעתי יותר בלימודים בת"ת, בישיבה הקטנה והגדולה ובכולל, עד אשר זכיתי בחסדי ה' ללמד תורה תלמידים רבים ולעמוד בראשות הכולל! והכל הכל נזקף לזכותך, כבוד הרב!
אותו מקרה היה נקודת המפנה בחיי, והוא שהנחה והוביל אותי להגיע להיכן שהגעתי".
ענה לו הרב תשובה מדהימה: "שתדע לך, שעד לרגע זה לא היה לי מושג שאתה היית זה שלקח את השעון".
"מה?!" התפלא הרב הצעיר, "כיצד יתכן הדבר? הרי הרב לקח את השעון מתוך הכיס שלי!".
"נכון, אבל תדע לך שכאשר אמרתי לכם לעצום את העיניים, גם אני עצמתי את העיניים, כיון שבאמת לא רציתי לדעת מי הוא הילד שלקח את השעון, כדי שלאחר מכן לא ייווצר אצלי רושם שלילי על אותו ילד, וכך אני כבר פחות אאמין בו ואני אף עלול לחשוד בו גם בשאר דברים, וערכו ירד בעיניי...
ולכן גם אני עצמתי את עיניי ולא ראיתי במי המדובר. וזו הייתה הסיבה שגם לאחר מכן לא קראתי לך לשיחה, פשוט כי לא ידעתי שבך מדובר... עד לרגע זה!"
הסיפור הנפלא הזה הובא בספר "מעבר למפורסם" וטומן בתוכו מסר אדיר כל מחנך צריך להתייחס לתלמידו כבנו ולחשוב תמיד כיצד היינו נוהגים אם היה מדובר בבן שלנו.
כמה נשמות אבדו בדרך. מחנך זה קנה את עולמו בזכות אהבת הבריות ובזכות היראת שמים הטהורה הטבועה בתוכו השכיל לא לגלות את שמו של הילד שלקח את השעון ובזכות זה הצליח להציל אותו ואת כל זרעו...
לרכישת הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" בהידברות שופס, לחצו כאן.