מתוך הקודש פנימה: סיפורים מפעימים על מרן הרב חיים קנייבסקי זצ"ל

סיפור מבהיל, שנשלח על ידי אברך מירושלים, פורסם במגזין 'במה'. אותו אברך הגיע למרן הרב חיים קנייבסקי בכדי לבקש את ברכתו לזכות לילדים, ומרן השיב לו, כפי שהוא מורה לרבים – לעשות הבדלה על יין.

כעבור שנתיים חזר האברך לרבינו וביקש שוב ברכה להיפקד בילדים, ומרן חזר על דבריו ואמר לו להבדיל על היין. אמר לו האברך כי הוא מקפיד על כך כבר שנתיים, ועדיין לא זכה להיפקד בזרע של קיימא.

אמר לו מרן: "זה יין נסך!"

האברך היה מופתע ולא הבין את התשובה כלל, אך החליט לבדוק את העניין, בפרט לנוכח חשש האיסור החמור שבכך.

אותו אברך היה מתארח עם רעייתו בקביעות בשבתות אצל הורי אשתו. במוצאי שבת היה מגיע תמיד להבדלה לפי זמן רבינו תם, לאחר שחמיו כבר הבדיל על הכוס. בבית שוהה עובדת פיליפינית, והתברר כי תמיד לאחר שחמיו מסיים להבדיל על היין – היין היה לא מבושל – מחזירה העובדת הנוכרייה את היין ואת מה שנשאר בכוס ההבדלה, למקרר, כשהיא נוגעת ביין, וכך היין הפך להיות בכל פעם יין נסך.

האברך ההמום לא ידע את נפשו, שמלבד הברכה הגדולה לה ציפה להיפקד בזרע של קיימא, הרי הוא זוכה כעת להינצל מאיסור חמור מדי שבוע של שתיית יין נסך.

יודע דברים ברוח הקודש

שני המעשים המפעימים הבאים, סופרו מפי נכדו של מרן הרב קנייבסקי, ופורסמו ב'המחדש'.

"מרן שר התורה אמר הרבה פעמים שהוא עונה תשובות לשואלים מה שהקב"ה שם לו בפה", מקדים נכדו, "ואני בעיני ראיתי כמה פעמים איך עונה לשואלים ומברכם באופן שלא כדרך הטבע".

ממשיך הנכד ומספר: "לפני שבועיים ניגש למרן אדם שעמד להשיא את בתו ביום ראשון כ"ו בטבת, וביקש את ברכתו של הרב". האיש ציין כי התייעץ עם חברי כנסת, שאמרו לו שגם אם יהיה סגר – הוא יתחיל רק לקראת השבוע שלאחר כ"ו טבת, ולכן ביום ראשון המדובר וודאי שלא יהיה סגר.

מרן השיב להפתעתו של אותו יהודי: "תקדים את החתונה ליום חמישי". מיותר לציין שאכן כך עשה אותו מחותן, והנה הוחלט על סגר מוחלט מחמישי בחצות. מובן שאילו היה משאיר את תאריך החתונה ליום ראשון, כמה צער ועוגמת נפש היו מנת חלקו.

עוד הוסיף וסיפר נכדו של מרן, כי לפני מספר ימים נכנס אדם להתברך מפיו של מרן. בעוד שבדרך כלל הרב מברך את ברכתו הקבועה "ברכה והצלחה", באותה פעם אמר: "רפואה שלמה".

היהודי נדהם, ומיהר לבצע בדיקת קורונה. מיותר לציין כי הבדיקה יצאה חיובית...

אותו אדם סיפר כי כלל לא חש בתסמינים, לא היה בקרבת חולה קורונה ולא עלה בדעתו שהוא חיובי לנגיף.

(באדיבות אתר 'דרשו')

ברכה ששוברת מנופים

המקרה הבא הובא בעלונו של הרב חנניה צ'ולק – האמנתי ואדברה (בראשית תשפ"א).

סיפר רבי יצחק זילברשטיין: קבוצת בני תורה המתגוררים ביישוב קטן במרכז הארץ, עלו ובאו לביתו של רבי חיים קנייבסקי, וסיפרו על המצוקה התורנית השוררת ביישובם, המתבטאת בעיקר בהיעדר תלמוד תורה.

בקרב תושבי המקום חל תהליך מרגש של התקרבות ליהדות וחזרה בתשובה שלימה, והם מעוניינים לחנך ולגדל ילדיהם במוסד תורני המושתת על דרך ישראל סבא. התושבים סיפרו על ניסיונות חוזרים ונשנים שנעשו על מנת לשכנע גורמים בעירייה שיתמכו בפתיחת תלמוד תורה, אך כל הניסיונות לא עלו יפה. העירייה טענה שאין לה מגרש פנוי, ואף לא אמצעים כספיים לבניית מבנה.

העירייה דחתה את כל ההצעות שהועלו בפניה, וכעת הדרך היחידה העומדת בפניהם כדי לפתוח את החיידר היא, באמצעות הבאת קראוון באישון ליל, ו'הנחתתו' באחד המגרשים, כאשר למחרת בבוקר יובאו לשם גם הילדים הקטנים, שיתחילו מיד בלימודיהם. "החשש שלנו הוא שכאשר העירייה תבחין במעשה, היא תשגר מנוף שיסלק את הקראוון, ואף תקנוס אותנו בקנסות כבדים בגין מעשה זה", אמרו חברי הישוב, ושאלו את מרן הרב קנייבסקי האם לנהוג בדרך זו אם לאו.

"האם עומדת בפניכם אפשרות אחרת?", שאל מרן, משהשיבו בשלילה, ואמרו שכל הניסיונות בהם נקטו לא צלחו, השיב להם הרב כי הם יכולים להביא את הקראוון.

"ומה עם העיריה?", הקשו האנשים.

"אף אחד לא יוכל לכם", השיב הרב, וציטט בפני האורחים את דברי הגמרא "ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר".
"אם כך תיקן רבי יהושע בן גמלא, מי יכול לקבוע ולתקן אחרת?!" – אמר מרן בפסקנות.

אנשי היישוב יצאו מבית הרב מאוששים, והתחזקו בליבם בכך שאין חיים אלא תורה, וכל הנעשה בעולם – פועל אך ורק מכוח התורה. בלילה שלאחר מכן הזמינו את הקראוון, וזה 'הוצנח' לפנות בוקר במגרש העירוני. ויהי בבוקר, דיווחו גורמי העיריה על הנעשה, ואכן כפי שצפו הפעילים התורניים, כן היה. בעוד התלמידים לומדים בקראוון, הגיעו פקחי העיריה וציוו על המלמדים ותלמידיהם לצאת מהמקום, כאשר במקביל הובא מנוף גדול, שעשה את ההכנות האחרונות לעקירתו של הקראוון מהמגרש.

אנשי התלמוד תורה מביטים בעיניים כלות כיצד המנוף מתחיל בפעולתו ובהרמת זרועו. גם ברגעים אלה התחזקו בכל כוחם באמונה ובביטחון באלוקים חיים, שברא את עולמו אך ורק למען התורה. מה שהתרחש בדקות הקרובות, היה בבחינת הלא-יאומן: זרועו הכבדה של המנוף קרסה תחתיה, ונשברה בקול רעש גדול.

(צילום: shutterstock)

אנשי צוות ההפעלה של המנוף היו המומים. מעולם לא קרה להם כדבר הזה! המנוף נמצא תמיד בתחזוקה מלאה, ונבדק גם לפני הפעולה הנוכחית. לא הייתה כל סיבה טבעית להתרחשות התקלה המוזרה. למרות המאורע, לא התייאשה העיריה מניסיונותיה להפסיק את הלימודים, ובתוך מחצית השעה הובא למקום מנוף נוסף, גדול מקודמו, כדי לעקור את הקראוון ממקומו.

והנה, המנוף מרים את זרועו, ו… נשבר אף הוא! כל האנשים שהיו במקום נתקפו בפיק-ברכיים. הם חשו כי מדובר באירוע על-טבעי. כאשר התקשר צוות המנוף אל הממונים עליו בעירייה והודיע על המתרחש, הורו לו אלה לעזוב מיד את השטח… גם בעירייה הבינו כי אסור להם להתערב יותר בעניין, והותירו את הקראוון על מקומו. בתוך זמן קצר הגיע שליח מהעירייה ובידו ההיתר הרשמי להפעלתו של ה'תלמוד תורה'….