"החלטנו להקים כולל בתוך המוסך, וזה תפס תאוצה"

אם אתם מתגוררים בירושלים ומחזיקים ברשותכם רכב, ייתכן מאוד שנקלעתם אי פעם למוסך 'רדיו צליל סנטר'. זהו אחד המוסכים המוכרים בעיר, ולקוחות רבים מגיעים אליו לצורך תיקוני רכב, כמו גם עבודות שונות של שדרוג, צבע ופחחות. אלא שלאחרונה הם מופתעים כשהם פוקדים את המוסך, ומגלים שבאחד החדרים הפנימיים שלו, לא הרחק מהמכונות ומהמכשירים המטרטרים, יושבים להם 12 אברכים, כשהם הוגים בתורה. כן, בתוך המוסך הוקם לו כולל אברכים, והוא פעיל לגמרי מידי יום בין השעות 9:00 בבוקר ל-5:00 אחר הצהריים.

משני אברכים ל-12

אחד השותפים האחראים על היוזמה המרגשת, מדגיש שמלכתחילה הוא כלל לא היה שמח לספר על כך. "תמיד ידעתי שהברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, וכשהקמנו את הכולל עשינו זאת באמת לשם שמיים ולא לפרסומת. אבל בהתייעצות עם מורי ורבי, הוא אמר לי שיש בכך כדי לגרום לקידוש השם, לכן אני מתראיין".

על מה שהוביל להקמת הכולל הוא מספר: "הכל התחיל כשהעברנו את המוסך למקום חדש. כשעבדנו על הקמת המוסך והעיצוב שלו, סיפרתי לשותף שלי שיש לי חלום – שיהיה במוסך חדר מיוחד עבור שני אברכים שישבו וילמדו, בבחינת הסכם יששכר וזבולון. אנחנו נשלם להם מלגה קבועה, כפי שמשלמים בכולל. הרעיון מצא חן גם בעיני השותף, וכך התחלנו לקדם אותו.

"מהר מאוד גילינו שלא קל למצוא שני אברכים שישבו וילמדו ברצינות בתוך מוסך. היו כאלו שחששו שרעש המכונות יפריע להם ללמוד, והיו גם שהסבירו לנו שהם רוצים אווירה של כולל, עם אברכים נוספים, מבחנים וראש כולל. כאן הדברים נעצרו, שכן לא ידעתי איך אפשר לקדם זאת. ואז באחת השבתות הזדמן לי לשוחח עם הרב שמעון מועלם – יהודי יקר שמחזיק הרבה כוללים. סיפרתי לו על הרעיון שלי, והוא מיד שאל אם לדעתי יהיה מקום במוסך ליותר משני אברכים. השבתי לו שאינני יודע, והוא הבטיח שיבוא לבדוק זאת.

"כבר למחרת, ביום ראשון, הוא הגיע אל המוסך, התבונן בחדר שחשבנו להקצות עבור הכולל, ואמר לי: 'אני מכניס לכאן שמונה אברכים'. כמובן ששמחנו בכך מאוד, אך הבהרנו לו שביכולתנו לממן רק שניים מתוכם. הרב הבטיח שהוא יצליח להשיג מימון לאברכים נוספים. אבל שנינו הופתענו כאשר במקום להשיג עוד שמונה, הוא הביא עוד עשרה, כך שכיום יש לנו כולל גדול  מאוד, עם 12 אברכים שיושבים ולומדים ברצינות ובהתמדה.  

"הייתה לנו גם סייעתא דשמיא גדולה, כי רגע לפני שהתחלנו את 'זמן חורף', בחודש חשוון, ביצענו שיפוצים ופתאום גילינו שנוצר לנו במקום סוג של מפלס, שלא היה לו שום שימוש רשמי במוסך עצמו. מדובר במפלס גדול מאוד, ומהר מאוד הבנו שמשמיים גרמו לנו לזכות בו, כדי שהוא יהפוך להיות הכולל שלנו".

להשקיע בתורה ועבודה

למעשה, כבר כמה וכמה חודשים שהאברכים מגיעים בקביעות לכולל. "אנחנו לא גומרים להתרגש מכך", אומר השותף בסיפוק גדול, "כי האווירה כאן הפכה להיות שונה. אמנם מידי יום אנו ממשיכים לעבוד כרגיל, יש לנו כ-15 אנשי צוות והעבודה מאוד אינטנסיבית. אבל בין לבין, כשאני רוצה לנשום אווירה קצת שונה, אני מציץ אל הכולל ונהנה מרגע של קדושה. בשעות הצהריים נפתחת דלת הכולל, ואז אנחנו והלקוחות שמעוניינים להצטרף - משתתפים בתפילת מנחה".

לא קשה לך עם הניגודיות הזו – מצד אחד לטפל בג'יפי פאר וברכבים נוצצים, ומצד שני לנהל כולל שכל מהותו תורה?

"אגיד לך את האמת – אני חושב שבסופו של דבר גם בן אדם חילוני ואפילו אתאיסט, יודע בתוך תוכו שהדבר שבאמת חשוב בחיים זוהי אך ורק התורה. העבודה והפאר הם דברים חולפים, וזה לא מה שניקח אתנו בבוא היום. בדיוק השבוע שמעתי משפט יפה על רבי חיים קנייבסקי זצ"ל – 'לא היה לו אינסטגרם ולא טיקטוק, אבל היו לו יותר ממיליון עוקבים'. אני חושב שזה בדיוק מה שמשקף את האמת. לכן אני לא רואה שום בעיה בניגודיות שקיימת כאן, וגם לא בקושי שמתעורר מידי פעם, כי בסופו של דבר כשאתה עסוק בעבודה ובדרישות של לקוחות, לא קל לקחת אחריות על כזה כולל. אבל מבחינתי זוהי זכות עצומה, ואני מאושר בכל רגע שהכולל קיים כאן.

"גם אני וגם השותף שלי בטוחים שיש לנו זכות גדולה בלימוד התורה. כתוב שאדם צריך להשקיע ב'תורה ועבודה', ולא ב'עבודה ותורה'. זה אומר שהתורה היא הדבר החשוב ביותר. אני לצערי לא זכיתי ללמוד בכולל, וגם לא בישיבה. אני איש טכני, והעבודה במוסך היא הדבר היחיד שאני עושה בחיי. אבל הידיעה שלי שבמקום בו אני עובד ישנם אנשים שהתורה היא כל חייהם , משמחת אותי מאוד ונותנת לי המון כוח".

לימוד שהוא זכות

מהן התגובות של לקוחות שמגיעים ומגלים את הכולל?

"יש הרבה מאוד תגובות מעניינות. לא מזמן ביקר כאן איש ציבור ידוע שביקש להחליף חלונות ברכב. בינתיים הוא הציץ לכולל, וכשיצא משם ראיתי אותו ממש עם דמעות בעיניים. הוא אמר לי: 'הצצתי והתרגשתי. הרגשתי שאני מתנתק מהעולם, כשאני שומע את הלימוד שלהם'. ולא רק הוא. יש גם לקוחות שאין שום קשר ביניהם לשמירת מצוות, ובכל זאת הם מציצים לכולל, והדבר כל כך נוגע להם ללב. היה מישהו שביקש לתרום להם כדי שילמדו לעילוי נשמת אבא שלו, לקוח אחר שמע שהם עורכים סיום וביקש לקנות עבורם את כל הכיבוד – מהתחלה עד הסוף. אפילו הגיע אלינו מתקין מזגנים שהבטיח להתקין להם את המזגנים בחינם ולא הסכים לקחת על כך שום תשלום. הוא אמר: 'זה הזכות שלי'. היה ניכר שהוא ממש מתרגש מהרעיון".

לסיום הוא מבקש לציין דבר מה בנימה אישית: "מאז שנפתח הכולל גיליתי דבר מעניין – אם בעבר חשבתי שלימוד בכולל הוא דבר פשוט ומהנה, בזמן שאנחנו, האנשים שעובדים, עמלים קשות לצורך פרנסתנו, גיליתי שזה ממש לא ככה. ככל שאני חווה יותר את סדר יומם של האברכים, כך אני רואה שלהיות אברך כולל זה לא קל בכלל. יש להם מבחנים והספקים שעליהם לעמוד בהם, ובכלל, קשה ללמוד במשך כל היום. זה מאמץ ודורש. ככל שאני רואה אותם יותר, כך אני חש שאני ממש מעריץ אותם. אשריהם שזכו".