זו צוואתו של הגר"ח קנייבסקי: הרבנית ימימה מזרחי על השבוע הקשה

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.^[1] אנחנו בשבוע לא קל לעיכול, שבוע מלא בלוויות כל כך כואבות: הלווייתו של שר התורה, הרב חיים קנייבסקי, והלוויותיהם של נרצחי הפיגוע הנורא שהתקיימו אתמול בזו אחר זו אחר זו.

נראה לנו שאין קשר, לכאורה. שר התורה שֶׁמְּלֻוֶּה במאות אלפים, ואנשים "פשוטים" שיצאו לעמל יומם. אבל נדמה לי שהשבוע הזה אומר לנו: כולם קדושים. אין נשמה לא קדושה בעם הזה.

זאת התורה שיצאה מהבית של הרב והרבנית קנייבסקי, והיא הסיבה לליווי הענק לרב, ליווי שהגיע מכל שדרות העם. גם אלה שלא קוראים לעצמם דתיים סגרו את בתי המסחר ופינו את הכבישים מתוך הרכנת ראש וכבוד אדיר. מי שמעריץ קדושה, יודע את ערכה.

חז"ל מדברים בחומרה גדולה על מי שאינו מוריד דמעות על תלמיד חכם.^[2] למה? וכי התלמיד החכם זקוק לדמעות שלנו? אלא שהדמעות מעידות – עלינו. כשאדם מרגיש בפנים את האובדן של מישהו גדול, זה אומר שיש אצלו בנפש הרב קנייבסקי קטן. הוא מבין את הצער הגדול הזה. לכן הציווי אחרי מות נדב ואביהוא: "ואֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'".^[3] מפני שבכל בית ישראל יש הבנה מהי הכהונה. בכל אחד יש שר התורה קטן.

בפרשה המאוד מרגשת שלנו, פרשת שמיני, ביום השמיני למילואים, יש לראשונה בתורה תיאור של הלוויה. נכון שבספר בראשית אנחנו פוגשים את אברהם קובר את שרה, את ילדיו של יעקב אבינו נקבצים סביבו בפטירתו. אבל תיאור של הלוויה ממש, שלוקחים את הגופות וקוברים אותם, יש לראשונה בפרשתנו כשמשה רבנו אומר לאליצפן ולעוזיאל: קִרְבוּ, שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה .[4] צריך להבין שהם במשכן, שני הקדושים האלה, נדב ואביהוא, בבגדי כהונה. מי מעז בכלל לגשת לדל"ת אמותיהם? ואליצפן ועוזיאל מקבלים את הציווי הכל כך קשה הזה, שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם.

הרב ישראל מאיר לאו שיחיה מספר איך בשואה כשהוא ואחיו היו מוציאים את גופות היהודים מהמשרפות, הוא היה מרגיש שהם אליצפן ועוזיאל.

זו הצוואה של הרב קנייבסקי. זו צוואת הקדושים שנרצחו השבוע. זו צוואתו של רבי אלימלך מליז'נסק, שהיארצייט שלו השבוע: שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם. מכל החיסרון הגדול הזה שחווינו השבוע, אנחנו צריכים ללמוד להיות אחים.

נדב ואביהוא היו אנשים צדיקים. חז"ל מתקשים למצוא בהם עוון. אז למה הומתו ביד ה'?

בויקרא רבה חז"ל עונים לכך ארבע סיבות, והרביעית: על שלא נטלו עצה זה מזה – שנאמר "אִישׁ מַחְתָּתוֹ",^[5] איש מעצמו עשו.^[6] אין ביניהם באמת אחווה. כל אחד עסוק בעבודה הקדושה שלו, בלימוד התורה האדיר שלו, בחסדים שהוא עושה, הוא עם עצמו ואיתו ועם האנוכי שלו. נושאים את מחתתם, נכנסים אל הקודש לא קשורים לאיש. הם לא נשאו אישה – שְׂאוּ! אומר משה לאליצפן ועוזיאל. נדב ואביהוא לא נושאים על כפיים את עם ישראל כשהם נכנסים לשם. ואנחנו צריכים ללמוד מהם לשאת את אחינו.

הרב קנייבסקי זכה באמת גם להיות קשור בתורה וגם להיות קשור בעם ישראל. הצירוף הזה כל כך נדיר: היכולת להגות בתורה ולהיות קדוש עליון, וגם להיות בית פתוח לכל כך הרבה שאלות ומבקרים. להיות אחים, אחים קדושים.

אני תמיד מתרגשת כשאני קוראת ברש"י את חילופי הדברים בין משה לבין אהרון: אַהֲרֹן אָחִי, יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם, וְהָיִיתִי סָבוּר אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ, עַכְשָׁו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ.^[7] אחי, אחי, הוא קורא לו. הוא יודע שמה שיציל אותנו עכשיו מהחיסרון הנוראי הזה הוא שנהיה אחים; אַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.^[8]

זה הציווי בסוף השבוע הזה: ואֲחֵיכֶם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'. אחים, שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם!

 אנחנו בתקופה לא פשוטה. שונאים אותנו מבחוץ. פיגועי דריסה, פיגועי דקירה. כתוב וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן,^[9] והמדרש כותב שפתאום ענני הכבוד שלו, שהגנו עליהם מהבליסטראות של האויבים, נעלמו.^[10] אל תקרא "וַיִּרְאוּ" כי מת אהרון אלא וַיֵּרָאוּ. הם פתאום נראים לעין כל, הם פתאום חשופים, אחרי מותו של הצדיק. אנחנו פתאום חשופים.

והתרופה חייבת להיות: ואֲחֵיכֶם. כל ישראל. הרבי מליז'נסק היה אומר שיש עולם שנקרא כָּל יִשְׂרָאֵל^[11] אין שם חטא, אין שם עוון. אני תמיד אומרת שכשהילדים באים לאמא ביחד, "אמא תני לנו, תני לנו", אמא לא עומדת בלחץ. וכשהם רבים ביניהם, אִישׁ מַחְתָּתוֹ, היא לא נותנת להם. הפירוד ביניהם שובר את ליבה.

בואו נהיה אחים.

זה מה שאנחנו יכולים לעשות לעילוי נשמת כל הקדושים, קדושי השבוע הזה. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

מקורות ומראי מקום:

[1] ויקרא ט"ז, א.

[2] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה עב.

[3] ויקרא י', ו.

[4] ויקרא י', ד.

[5] ויקרא י', א.

[6] ויקרא רבה כ', ח.

[7] רש"י על ויקרא י', ג.

[8] שמות ז', א.

[9] במדבר כ', כט.

[10] מדרש במדבר רבה חוקת פרשה י"ט, סימן כ'.

[11] תפילת רבי אלימלך מליז'נסק.