"למה כל כך הרבה דברים לא אוכלים?"

"תסביר לי בבקשה, כבוד הרב, למה רבע מהתורה מתעסקת בבעלי חיים?".

"איך הגעת לרבע מהתורה?".

"נכון יש בשולחן ערוך ארבעה חלקים? אורח חיים זה תפילות, שבת, חגים, שזה נפלא. חושן משפט זה דיני ממונות, שזה גם חשוב. אבן העזר זה גיטין, קידושין. מה לעשות, צריכים לעסוק בזה. אבל יורה דעה? מהתחלה עד הסוף עוסק בדברים שמותר לאכול ואסור לאכול, בהמות, חיות, עופות, דגים, תולעים, שרצים, כלאים, ערלה וכו'. רבע מהתורה עוסקת בתפריטים, למה?!".

האמת? רבע מהחיים שלנו אנחנו עוסקים באוכל... והתורה היא תורת חיים.

חלומו של כל עורך דין, הוא ליצור מציאות בה הקוד האתי לא רלוונטי, מציאות "נקיה", שאין בה שום סיבוך משפטי או אתי. כמו שיועץ מס מוצלח יוצר מציאות שבה לא צריכים להעלים מס, כי פשוט חיובי המס לא רלוונטיים. אם עושים את זה טוב - יוצרים סביבה סטרילית, ללא הגבלות.

אבל המטרה של התורה היא להיפך, לכוון את החיים. ולכן אין ולא תהיה מציאות של חלק מהחיים שבו אין תורה. נראה לכם שרבע מהיום נתעסק באוכל - ונעשה את זה כמו בעלי חיים, בלי שום הכוונה ורוחניות? זה להפסיד רבע מהחיים בשביל כלום.

בפרשת השבוע, פרשת שמיני, חוזרת המלה "להבדיל": להבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין הבהמה הנאכלת ובין הבהמה אשר לא תיאכל. וזו נקודה משמעותית מאוד. בעלי החיים אינם יכולים "להבדיל", הבדלה הדורשת דעת. הם אוכלים "כל מה שזז". הם כן מסוגלים להבדיל בין אוכל שמזיק להם או פוגע בהם, לבין אוכל שטוב להם - זה אינסטינקט ביולוגי שטבע בהם הבורא. אבל הם כמובן לא עושים זאת מתוך הבנה, הם נולדים עם זה. הבדלה אנושית, הנובעת מחכמה, הוא דבר שרק האדם עשוי להבין, בחכמה שטבע בו הבורא.

ההבדלה הזו היא מידתו של הבורא יתברך, שלאורך כל בריאת העולם הוא מבדיל: מבדיל בין אור לחושך, מבדיל בין מים למים, מבדיל בין יבשה לים ומבדיל בין ששת ימי המעשה ובין היום השביעי, ועל כך אנו מברכים במוצאי שבת וחג "המבדיל בין קודש לחול".

האדם נברא בצלם אלוקים, ולכן הוא יכול להבדיל בין דברים. הטעות המרכזית של השואל, היא שההלכה לא עוסקת ב"מה אסור לאכול" (הרבה דברים). להיפך, היא עוסקת ב"מה מותר לאכול" (דברים נבחרים). אנחנו לא בעלי חיים שאוכלים כל מה שזז, אלא אם כן יש אינסטינקט ש"אוסר עלינו". אנחנו בני אדם. אם אנחנו פונים לאכול יצור חי אחר, או לאכול בכלל, אנחנו צריכים להבדיל ולדעת מה כן טוב וראוי לאכול.

לדיני התורה, הקובעים מה מותר לאכול, יש כמובן הרבה טעמים והסברים, החל מהסברים פשוטים והגיוניים, רפואיים / מדעיים, וכלה בסודות טמירים ונעלמים. במסגרת זו לא נוכל לפרט יותר מדי, אבל העיקרון הבסיסי הוא לא "להוסיף איסורים", אלא להיפך, ללמד אותנו להבדיל. הזכות שלנו לאכול בעלי חיים היא לא כמו הזכות לנשום אוויר. בעלי החיים נבראו על ידי הבורא, והתכלית שלהם היא לא רק להיאכל על ידינו. לאכילת בעל חיים יש הרבה תנאים והכנות, וזה מה שמבדיל את האדם מבעל החיים.