אריה אקרמן: "הדבר שהכי משמח אותי בחיים זה להיות יותר עייף ממנה"

"הזוגיות שלנו לא שוויונית", הוא פותח, תוך שהוא מוסיף ארבעה סימני קריאה לאחר מכן. "שנתחיל ממני? בואו נשים את זה על השולחן מהר וכואב, אני לא מבשל כלום בבית", סימני קריאה גם כאן. "אני כל כך לא מבשל שאני יודע מה יש לאכול בערב שבת רק כשהאוכל מוגש (כן, מוגש) לשולחן, ככה.

אישתי לא יודעת מה הקוד של הבנק, היא כל כך לא יודעת את הקוד של הבנק, שאין לה מושג כמה משכנתא יש לנו, מה מצבנו הפיננסי, אין לה מושג מי הבנקאית שלנו, ומה הטלפון שלה, הבנקאית שלנו בחיים לא תתקשר אליה כשיש איזו בעיה, אישתי אמנם יודעת כמה היא מרוויחה, אבל זה במקרה, היא לא בודקת את תלוש המשכורת שלה, זה לא מענין אותה, אין לה מושג כמה עלה הבית שבנינו, היא אפילו לא יודעת שיש אקסל שלו במחשב ומה יש בו.

"אני לא עושה קניות, אני כן עושה השלמות במכולת, אבל אין לי שמץ של מושג מה קורה במזווה או במקרר. אני כל כך לא עושה קניות, שבחיים לא החלפתי את סבון הרחצה שלי, כשהיא מתקלחת היא תמיד ככה מרימה אותו לראות מה מצבו, כשהוא בסוף היא שמה לי אותו הפוך שאסיים הכל הכל כמו ילד טוב ולמחרת, היא שמה לי אחד חדש במקומו. זה פלא. היא יודעת שהולך להיגמר לי הדאודואנט וקונה לי חדש. תמיד יש פלסטרים בבית, לא יודע איך. אני גם לא יודע להפעיל מכונת כביסה, לתלות אני יודע, אבל זה למקרי חירום בלבד.

"אשתי לא פותחת מעטפות מעצבנות מהמדינה שפותחים ככה מהצד, זה עושה לה חררה, היא לא מתעסקת עם בירוקרטיה, ביטח לאומי, מס הכנסה, מינהל וטאבו היא יודעת לדוגמא שהיינו צריכים היתר בניה אבל אין לה מושג מה זה הסיוט הזה ואיך משיגים טופס 4 וכמה כאב ראש זה או חיבור מחברת חשמל, זה אני, שלא לדבר על ריביות של משכנתא, ומבנה תיק, פנסיות, היא לא יודעת שיש ביטוח למשכנתא, בזה היא לא מתעסקת. היא לא יודעת אם אלף שקל זה הרבה כסף או קצת כסף, מתוקה.

"אני יוצא מקבוצות הווטסאפ של המסגרות ב-1 לספטמבר. לא בשבילי לזכור לבוא עם חולצה לבנה, מתי יש טיול, אני גם לא בקבוצות ההורים, לא בקבוצה של החוג, אין לי בנייד את אמא של דביר וגם לא את אבא שלו, אני לא מתעסק בסידורי חברים ולא בחוגים, מבקשים ממני להחזיר אז אני מחזיר.

"אני מקבל הודעות מהמדינה והבנק, היא מהמורים, פייר. היא לא יודעת מי סוכן הביטוח של האוטו שלה, היא לא חידשה בחיים שלה פוליסה, אני לוקח את האוטו שלה לטסט באיזה יום בהיר כשהיא נחה צוהריים, היא לא תדע שהיה לה טסט, שהיה צריך להחליף מגב או צמיגים, חוץ מפעם אחת שביקשתי ממנה אז היא הסתדרה אחלה. היא לא יודעת מתי יש טיפול, היא גם לא יודעת מה זה טיפול, לא קטן ולא גדול אני לוקח את האוטו שלה למוסך, מחזיר לה אוטו מטופל.

"אני יודע מה אתם חושבים. הסלילו אותנו מגדרית. כן כן, אנחנו קורבנות של חברה, אין לנו באמת בחירה, ובחירה זה מה שחשוב. ההסללה הזו היא לא תוצר של אבולוציה כי גברים יותר טובים ב..... ונשים יותר טובות ב..... אלא של שלטון פטריארכלי שמשמר את מוקדי הכוח והכלכלה אצל הגבר, כי אין הבדל בין נשים וגברים, אני יודע, אבל ככה אנחנו. שאמשיך?

"אם יש בעיות עם השכנים, אני מטפל, אם יש נזילה, אני מטפל, תיקונים בבית , אחזקה שוטפת, מכתבים ל ומ עורכי דין זה אני. היא דואגת לטאטא כל יום, מפריע לה האבק על הרצפה, היא דואגת לניקיון והיא בקשר עם המנקה. היא דואגת שיהיה קינוח שיעיף לכולנו את הסכך בערב שבת, אני דואג שיהיה בטוח, היא דואגת שיהיה נעים, אבל זה לא מה שהופך את היחסים ביננו ללא שוויוניים, לא זה. מה שהופך את היחסים ביננו ללא שוויוניים זה שאני לא עושה חשבון כמה אני עושה וכמה היא, הדבר שהכי משמח אותי בחיים זה להיות יותר עייף ממנה, שתנוח צוהריים לפני שהילדים חוזרים. אני אוהב את חוסר השוויונית של לחזור עייף הביתה ולראות אותה מחייכת רעננה לילדים, משחקת איתם, נותנת להם מלוא הלב אהבה - היא אוהבת לפנק אותי במרק טעים.זה אומנם לא שוויני אבל אני כל כך חי עם זה באהבה ובשמחה שאני שם פס על כל ההגדרות".