"בזכות הגר"ח קנייבסקי התחתנתי, זה לא היה מובן מאליו"; סיפורה המרגש של יעל לוי

"כבר יותר משבוע שאני לא גומרת לבכות, לא מסוגלת להתאושש, הכאב על פטירתו של רבי חיים קנייבסקי זצ"ל הוא כל כך גדול", כך אומרת יעל לוי, שמבקשת לחשוף את סיפורה ואת הקשר הרוחני המיוחד לו היא זכתה עם גדול הדור.

"זה לא שהכרתי את רבי חיים באופן אישי, אבל הוא לגמרי היה זה שהשפיע על חיי ועיצב אותם, בזכותו הקמתי בית של תורה ואני נשואה לאברך. כל זה לא מובן מאליו בכלל, בהתחשב בעובדה שעד לפני כמה שנים כלל לא שמרתי שבת, והייתי רחוקה לגמרי מהרצון להתחתן ולהקים בית כדת משה וישראל".

לא קל לה, ליעל, לחשוף את סיפורה. יש בו רגעים אישיים והתלבטויות שעד היום היא לא שיתפה בהן איש. למרות זאת היא החליטה לעשות זאת. "אני רוצה שאנשים יבינו איזה צדיק נלקח מאתנו. כי הסיפור שלי אינו פרטי, אלא הוא משקף אינספור מקרים דומים, של אנשים קטנים שזכו לקחת עצה מגדול הדור. התחושה שלי היא שאיבדנו מנהיג כה גדול. אולי אם נאמץ את דרכיו והנהגותיו נצליח להשיב לעצמנו, ולו במעט, את מה שנלקח מאתנו".

"לא רוצה לחלל שבת!"

יעל פותחת בסיפורה: "אני מגיעה מבית דתי. הוריי שומרי מצוות, ותמיד הכרתי את היהדות. בכיתות התיכון למדתי בסמינר אור החיים בבני ברק, אך הייתי תלמידה מורדת, כזו שעושה תמיד ההיפך מכל מה שאומרים לה, ולא מסוגלת לקבל מרות. בשלב מסוים עזבתי את הסמינר ועברתי לתיכון חילוני. פרקתי עול והמשכתי את החיים מתוך רצון לטעום מכל הבילויים האפשריים. כך העברתי כמה שנות לימודים, ובהמשך הלכתי ללמוד משחק בתל אביב. הראש שלי עסק כל הזמן בקריירה ובכיוונים של התפתחות מקצועית. גם כשחברותיי מסביב התחתנו אני בכלל לא הייתי בכיוון, וכשאיחלו לי 'בקרוב אצלך', התגובה שלי הייתה: 'חס וחלילה'. הייתי מוקפת באנשים שלא חושבים על חתונה לפני גיל 40, גם אני הרגשתי ששום דבר לא בוער, הרצון לבנות בית בכלל לא היה קיים אצלי".

כשהייתה יעל בת 24 חל בחייה מהפך משמעותי, כאשר היא שבה לשמור שבת כהלכתה. "היו שני סיפורים שחוויתי שגרמו לי להחליט על כך", היא מציינת. "המקרה הראשון היה כשבאחת השבתות, לאחר ויכוח עם ההורים, הייתי עצבנית ויצאתי למרפסת לעשן. אבא לקח את זה קשה מאוד. אמנם באותה תקופה הוא לא חבש כיפה, ובעצמי לא ידעתי עד כמה שמירת שבת חשובה לו. אבל הוא יצא אליי כולו נסער ואמר לי: 'תעשי מה שאת רוצה, רק אל תחללי שבת בפרהסיה. אני לא מוכן שזה יקרה בבית שלי'. זו הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי שיש בשבת  משהו רציני.

"בהמשך היה מקרה נוסף, כאשר הבוסית שלי הודיעה לי וליתר העובדות שבשבת הקרובה נצטרך לעבוד. כמובן שלא רציתי. אמנם הייתי מרדנית ולא שמרתי שבת, אך עבודה בשבת אף פעם לא הייתה בלקסיקון שלי. זה היה לגמרי קו אדום. אבל לא הייתה ברירה.

"באותה שבת ישבתי עם בני המשפחה על יד השולחן, כשאני יודעת שעליי לסיים לאכול במהירות, כי עוד מעט הבוסית תגיע לאסוף אותי. ההורים ידעו שאני מתכננת לצאת לעבודה, אבל הם לא אמרו על כך מילה, ודווקא השתיקה שלהם הכאיבה לי.

"כשהסתיימה הסעודה הלכתי לחדר להתארגן. אני זוכרת את עצמי מתאפרת, והדמעות זולגות ומורידות לי את האיפור, אני חוזרת ומתאפרת, ובינתיים שומעת את הבוסית צופרת לי בחוץ. אני יודעת שאני לא רוצה לצאת, לא רוצה לעבוד בשבת, אבל לא מסוגלת לומר לה את זה. איך בכלל הבאתי את עצמי למקום הזה? בסופו של דבר יצאתי לעבודה, אך הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני עובדת בשבת, ולעולם לא אחזור על כך. מאז התחלתי לשמור שבת כהלכתה, וזה הוביל לכך שהתקרבתי בהדרגה ליהדות, אותה עזבתי כמעט עשר שנים קודם לכן".

ברכה מהרבנית, הדרכה מהרב

באותם ימים, למרות שיעל לא חשבה ברצינות על חתונה, היא הכירה בחור מסוים והקשר ביניהם הפך לרציני. "התלבטתי מאוד", היא מספרת, "ובאותו זמן שמעתי מחברות על רבי חיים קנייבסקי. המליצו לי ללכת להתברך אצלו, אך אמרו לי שהוא לא מקבל נשים, לכן כדאי שאגש לבתו – הרבנית קולדצקי. באותו זמן לא הייתה לי שום הבנה בשמות של רבנים גדולים, אבל כשהוסבר לי שזהו גדול הדור, חשבתי שייתכן שהוא יוכל לייעץ לי בהתלבטות הקשה.

"כך נסעתי לבני ברק, פגשתי את הרבנית קולדצקי, וביקשתי ממני שתבקש מאביה לייעץ לי לגבי הקשר עם אותו בחור. הרבנית אמרה לי בשם אביה, רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, משפט שנחקק בליבי והפך להיות זה שמעצב את חיי: 'יש ארבעה דברים שעליהם את צריכה לשמור בבית שברצונך להקים – טהרת המשפחה, שבת, חינוך ילדים וכשרות'. היא גם הסבירה לי שאלו הנקודות בהן מדריך אביה את הבחורות שמבקשות להתברך בזיווג הגון, ושעליי לבדוק אם הבחור שאני נפגשת אתו מסוגל להקפיד על כך. מיותר לציין שהבחור שהייתי אתו בקשר באותו זמן לא ענה בכלל על התנאים, וכך נפרדנו".

(צילום: דוד כהן / פלאש 90)

מנקודה זו התחיל מסע חייה של יעל, בו היא הצליחה להבין אחת ולתמיד איזה בית היא רוצה להקים. "בזכות ברכת הרב והדרכת הרבנית למדתי אלו קריטריונים אני צריכה לבדוק, ובעצם – איך אני צריכה להשפיע גם על החיים הפרטיים שלי כדי שאזכה להקים בית כשר וטהור".

למה את מתכוונת?

"זה קרה באופן אוטומטי – הדבר הראשון שהיה ברור לי הוא שעליי להתחיל לשמור נגיעה, כי אם אני אכן מתכוונת להקפיד על טהרת המשפחה, כפי שהרב הדריך, אני צריכה להתכונן לכך כבר עכשיו. ממילא היה עליי ללמוד לפתח קשר עם הבחורים שנפגשתי איתם בדרך אחרת מזו שהכרתי, ובכלל עברתי להכיר את הבחורים אך ורק דרך שדכניות. זה היה מהפך מאוד גדול ומשמעותי.

"גם שמירת השבת שלי התחזקה מאוד. אמנם כפי שציינתי, באותם ימים כבר שמרתי שבת כהלכתה, אך זה היה לי קשה מאוד. הייתי משתעממת כל השבת, כמעט מטפסת על הקירות. המרדנות הטבעית שלי לא אפשרה לי להתחבר למהות של השבת, שבעצם מסמלת את זה שהקב"ה הוא היחיד בעולם, והכל שייך רק לו. אבל מאז שהייתי אצל רבי חיים קנייבסקי, גם שמירת השבת התחילה לבוא ממקום יותר בריא ומקבל. כיום השבת היא אהבת חיי – היא המלכה שלי.

"ואז גם הגיע נושא הכשרות. הבנתי שאם אני רוצה למצוא חתן שמתאים לשאיפותיי, אני חייבת להקפיד גם על אוכל כשר. הצעד הראשון היה להפסיק לאכול במסעדות שאינן כשרות, מה שלדאבוני עשיתי עד אז. אך מהר מאוד הבנתי שזה לא מספיק, כי גם בכשרות יש הכשרים שונים, חלקם מחמירים יותר וחלקם פחות. מצאתי את עצמי מתעניינת לראשונה בכשרות הבשר ובסוג השחיטה שלו. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שערכתי היכרות עם המושגים האלו. מעולם לא חשבתי שאעסוק בהם, אבל כנראה שהברכה של רבי חיים הייתה כל כך חזקה, שהיא עשתה אצלי סוויץ' גם מהבחינה הזו. היה ברור לי דבר אחד – לא ייתכן שאקים בית ואז ברגע אחד אתחיל להקפיד על מה שצריך. אלו דברים שאני חייבת להיערך לקראתם כבר עכשיו. ברוך ה' הייתה לי סייעתא דשמיא מיוחדת, הקב"ה עזר לי מאוד לאורך התהליך".

באחד הימים, בדרכה לפגישה עם בחור נוסף שהוצע לה, עברה יעל באזור ביתו של רבי חיים קנייבסקי. "ידעתי שאין אפשרות להיכנס לרב, ובכל זאת עצרתי שם עם הרכב. התבוננתי בהמונים שמגיעים, באים ויוצאים, הרגשתי שאני זוכה להידבק בקדושה המיוחדת שהייתה שם, התכוונתי גם שהברכה של הרב ממשיכה ללוות אותי. אני לא יודעת להסביר את התחושה המיוחדת הזו – כי מצד אחד זהו רב שלא זכיתי לפגוש פנים אל פנים, אך מצד שני הוא השפיע כה רבות על החיים שלי".

מזוזה עם ברכה

את בעלה פגשה יעל לבסוף באופן מופלא, כאשר הוא השתתף בשיעור של הרב זמיר כהן, בו השתתפה גם היא. "שנינו לא היינו אמורים להיות בשיעור הזה, שנינו הגענו אליו בלי שום סיבה הנראית לעין, ודווקא כך נרקם השידוך שלנו".

לדבריה, בעלה הוא בעל תשובה שמגיע ממשפחה הרחוקה מאוד מן היהדות. הוא עבר תהליך מדהים של חיפוש אחר האמת וחזרה בתשובה מעומק הנשמה. "כשהעליתי בפגישות את הנושאים שעליהם הסבירה לי הרבנית שיש להקפיד, ראיתי איך שהוא מתחבר אליהם. הוא כל כך הזדהה עם מה שחשבתי על חינוך הילדים, על השבת, הכשרות וטהרת המשפחה. זה היה פשוט חלק ממנו.

"אחרי שהתארסנו הוא גם סיפר לי שבתקופת הפגישות שלנו הוא הגיע להתברך אצל הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. הוא המתין שם במשך בוקר שלם, וכשזכה להיכנס לרב הוא ביקש להתברך, ורבי חיים השיב בברכתו הקבועה: 'בו"ה' – ראשי תיבות של 'ברכה והצלחה'. אחר כך הוא גם ביקש ברכה ספציפית לשידוך שלנו, ושאל: 'האם זהו זיווג משורש נשמתי?' רבי חיים הרים את העיניים, הסתכל עליו, ואז אמר את המילים: 'ברכה והצלחה'. בסופו של דבר אפשר לומר שהשידוך שלנו התחיל וגם יצא לפועל בזכות ברכתו של רבי חיים. בעלי ואני מרגישים קשר קרוב אליו ביותר".

* * *

לפני כשנתיים וחצי זכתה יעל לעמוד תחת החופה יחד עם בעלה, ומאז הם זוכים להתחזק יחד, כשהם מתקדמים מכל הבחינות האפשריות. "מעולם לא חלמתי שאקים בית עם אברך בן תורה, זה היה כל כך רחוק ממני", היא אומרת בהתרגשות, "ברור לי שהכל בזכות הברכה. אין לכך שום הסבר אחר".

ויש לה גם סיום מרגש במיוחד: "בעלי קיבל לפני החתונה מתנה מיוחדת – בית מזוזה שרבי חיים ברך עליו, וכמובן שהתקנו אותו בפתח ביתנו. מבחינתי זה היה הסימן המשמעותי ביותר לכך שזכיתי לקיים את מה שהדריכה אותי הרבנית, בתו של הרב, ולהקים בית בדיוק כפי ששאפתי. המזוזה הזו מלווה אותי עד היום, והיא מעין חותמת לכך שזכיתי ללכת בדרך הנכונה. בזכות רבי חיים הקמתי בית, בזכותו זכיתי לחיים של תורה. אני אסירת תודה לו, מרגישה שאני חייבת לו את חיי".