"בעוד רגע ייגמר בלון החמצן – אבל אני מאמין בקב"ה שיוציא אותי מהמים"

במצולות הים שבמיצרי טיראן שבסיני לפני עשרים ושלוש שנים. תחביב מהנה ואמיץ במיוחד אימץ לו אהרון אייזנשטיין, הוא תחביב הצלילה. זה תחביב מסוכן למדי, וכדי להתגבר על הסיכונים הטמונים בו נדרשים הצוללנים להתלבש בחליפות ובמשקפות מיוחדות, להתעטר בבלוני חמצן ולרדת למצולות מצויידים כדבעי. הצלילה נעשית בזוגות.  

אהרון בחר לו חבר למסע, הם נערכו כראוי, ועד מהרה צללו לעומק שלושים וחמשה מטרים אל תוך הים. בלוני החמצן שנטלו מספיקים לחצי שעת שהייה במים. אהרון וחברו ניצלו כל רגע, מיששו בהנאה את קרקעית הים, הצטלמו לצד כרישי ענק, נגעו בעומק עצי האלמוגים. החוויה היתה מרתקת ומאתגרת. עשרים ושתיים דקות חלפו להן, בעוד שמונה דקות עליהם לעלות חזרה על פני המים לנשום חמצן טרי מהאוויר הפתוח.

לפתע הבחין אהרון במין סלע ענק בקרקעית הים, בעל פתח רחב וגדול למדי. הוא מחליט להיכנס אל תוכו ולבחון מה יש בו, וכיון שידע שלרשותו רק דקות אחדות, אפילו לא טרח לעדכן את החבר הצולל עמו, כשנכנס אל עומק הסלע.

הוא בחן בסקרנות את הצדפים, הלשוניות והאלמוגים, וביקש להמשיך לצידו השני של הסלע ולצאת ממנו כדי לצוף אל על. לחרדתו, הוא מגלה כי בהמשך הסלע עומד לו דג חשמלן פרסי גדול, סנפיריו פתוחים למלוא רוחב הסלע, ואין אפשרות לעבור מבלי לגעת בו. דג חשמלן הוא דג שזנבו הוא מין שדה אלקטרוני, המייצר חשמל בעוצמה של שש מאות וואט. מובן כי נגיעה בשוליו של דג כזה היא התחשמלות למוות במקום. אם אי אפשר להתקדם, יש לנוע לאחור, אלא שהדבר בלתי אפשרי שכן הציוד שעליו כבד ומסורבל והוא לא יצליח לצאת מהסלע בשחייה לאחור. לאחר רגע של הלם אהרון מבין: קדימה אי אפשר, זו התחשמלות. אחורה אי אפשר מבלי להתנתק מבלון החמצן, להישאר כך אי אפשר כי בעוד ארבע דקות יפוג החמצן מהבלון והוא יישאר נטול אוויר. רגע של חרדה, עד כדי טירוף חושים. פחד מצמית. הוא רואה את המוות מול עיניו. הפחד אינו ניתן לתיאור. אט אט מחלחלת לליבו ההבנה כי הוא עומד למות כאן ועכשיו, ואיש אפילו לא יידע היכן וכיצד זה קרה.

מתוך הבנה שכנראה אלו רגעיו האחרונים, הוא מעביר לנגד עיניו את סרט חייו, ואז כמו מתוך חלום ניעור בו זיכרון משנות ילודתו וטלטל את ליבו בחוזקה. הוא נזכר בבית הכנסת הקטן בו ביקר לפעמים ובשלט הנאה שהוצב על עמוד החזן: "שיויתי השם לנגדי תמיד". בעיני רוחו הוא רואה את השלט, ומליבו פורצת זעקה אילמת: "שיויתי השם לנגדי תמיד. בטוחני שבורא עולם יודע היכן אני ניצב עכשיו, מודע לסיכון האדיר בו אני שרוי. בטוחני שהוא יכול להוציא אותי מכאן חי ובריא, בטוחני שלמרות שזה חסר סיכוי, עדיין אני יכול לצוף אל על ולהציל את חיי. אני בוטח בך אבא שבשמים, ברצותך חיי ינתנו לי לשלל, בכוחך אני בטוח שתוציאני ממעמקי הים".

אהרון לא יכול לבכות בתנאים הללו, אבל הזעקה בוערת מתוכו, גואה בליבו: "אני מאמין באמונה שלמה בבורא עולם. גם עכשיו, למרות שחיי תלויים לי מנגד, אני בטוח בו שהוא יכול להוציאני מן המים חי וקיים".

ואז, לפתע פתאום, דג החשמל החל לנוע לאחור, מתקדם לכיוון היציאה מהצד השני, ולפתע דג החשמל שינה כיוון והחל לנוע קדימה, לכיוונו, כשבעוד שניות ייווצר מגע ביניהם. אהרון נתקף בבעתה, הוא רואה את המוות מתקרב אליו, מביט לכל הצדדים בניסיון אחרון להציל את חייו, ואז הוא מגלה מובלעת קטנה בעומק הסלע שלא הבחין בה קודם והוא ממהר להיכנס אליה. הדג, כאילו ציפה שאהרון ייתן לו לעבור, מיהר לשעוט קדימה ויצא מהכיוון ממנו נכנס אהרון. ואהרון, מנצל כל רגע כדי לשחות אף הוא קדימה ולצאת מהצד ממנו נכנס הדג. אלא שבכך אין די. הרי הוא חי על זמן שאול, בעוד חצי דקה יסתיים בלון החמצן שלו, איך יצליח לצוף אל על בכל כך מעט זמן? איך יצליח לעלות גובה של כארבעים מטר מהמצולות תוך שלושים שניות בלבד?

הוא מביט אנה ואנה ולפתע מגלה את חברו, עמו ירד לצלול. אין לדעת למה החליט להישאר במצולות כשגם החמצן שלו עומד להסתיים, אין לשער איך השכיל לדעת לבוא בדיוק לכאן, לצידו השני של הסלע. אך החבר כאן, וזה הזמן להתחבר אליו. הם מאותתים זה לזה על המצוקה המשותפת ומחליטים להתאחד בנסיקה למעלה. הם יערכו תורנות, כל אחד מהם ינשום בתורות שתי נשימות בלבד מהבלון, וכך אולי יצליחו להדביק את הפער ולעלות אל על.

דקה וחצי של מתח, נשימות קצובות בדיוק לפי התנהגות נוהל חירום של ממש, הם עולים מטר ועוד מטר, מגיעים לפני הים בלי טיפת אוויר בבלון, בלי טיפת חמצן. אבל הם הגיעו. חיים, נושמים, בריאים ושלמים. רק אז, נתן אהרון דרור לדמעותיו, רק אז שחרר אנחת רווחה משמעותית, כשליבו משתפך בהודאה נרגשת לה' על החיים שניתנו לו במתנה. היטב ידע והבין כי זה לא מובן מאליו, במצולות הים אין מי שיעזור לו, אין לו על מי להישען. רק אז גילה את אוצרה האמונה הטמון בתוכו, את הכח האדיר החבוי בנפשו, כח האמונה שפתח את הפתח הניסי והציל את חייו.

כן, מי שמאמין בה' ובוטח בו, אין כח שיכול לפגוע בו, הוא מוגן מכל איום, יש לו על מה להישען בכל התמודדות. הבה ניקח את המסר הזה לתשומת ליבנו, בכל ההתמודדויות העוברות עלינו. לפעמים זה קשה, האופק נראה חשוך, העתיד מדאיג. הבריאות בסכנה חלילה והרופאים פסימיים, המצב אצל אחד מהילדים נראה כאבוד חלילה, פקיד הבנק כבר שואג עקב המינוס הרצחני. יהודי לא נבהל, יש לו על מי להישען, יש לנו את אבא החזק, העוצמתי, הכביר והאדיר בעולם.

(גליון אור שרה)

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.