בת שבע הבלין: אני חיה את דמויות הקומיקס שלי

אם הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי רצה שיציירו לו כבשה, בת-שבע הבלין, יוצרת קומיקס חרדית מוכרת, הייתה גמישה יותר בתור ילדה: היא רק רצתה שיציירו לה משהו אותו תוכל להעתיק. "כבר בגיל חמש הייתי הולכת לאבא שלי, שניחן בכישרון ציור ומבקשת שיצייר לי בית או פרה או כל דבר אחר, ואז מעתיקה את הציור. כך התחלתי לצייר. מאוחר יותר למדתי שיעורי ציור שהקנו לי את היסודות: פרופורציות של גוף, אנטומיה. הרבה דברים קטנים רכשתי מהתבוננות סביבי ומהעתקת איורים".

הבלין התחילה לעסוק בציור באופן מקצועי שנתיים אחרי שנישאה. "הפרויקט הראשון שלי היה 'מאורות הדף היומי לילדים' – שיצא אחר כך בתור 'התלמוד הישראלי' בהוצאת ידיעות אחרונות. הם השתמשו באיורים שהיו ברשותם אבל גם הזמינו הרבה איורים ממני". פרויקט הוביל לפרויקט, ובת שבע מצאה עצמה עמוסה בעבודה: ולא סתם עבודה אלא בתחום הקומיקס.

"בהתחלה עבדתי עם סיפורים של סופרים אחרים, אבל מהר מאד התחלתי לחבר את הסיפורים בעצמי. אני מאמינה שקומיקס הוא לא רק ציור אלא הסיפור, הזרימה, ההבעה. כשמישהו אחר ממציא את הדמויות, אני צריכה להיכנס לראש שלו ולנסות להבין למה הוא מתכוון. כשהדמויות הן שלי אני ממש חיה אותן". כך התחילה לפרסם סיפורי קומיקס שכתבה וציירה, כמו גם טור קומיקס הומוריסטי במוסף הנשים של עיתון 'משפחה'.

הספר האחרון של הבלין יצא לחנויות לפני חודשיים: "שלושה אחים בממלכת הזידירים" – חלק ראשון בטרילוגיה. מקורו של הסיפור בספר עתיק שקראה הבלין בילדותה, 'שלושה אחים' שכתב הסופר יעקב מורגנשטרן לפני 170 שנה. הספר, שיצא במקורו באידיש, הביא עלילה גדושת דמיון ופנטזיה לקהל יהודי דתי שצמא לסיפורים כאלה. "כבר בתור ילדה הרגשתי שזה סיפור מאד מוזר ופנטסטי. מצאתי את המקור באידיש בספריה הלאומית, צילמתי ונתתי למתרגמת, כדי שיהיה לי את הנוסח הכי קרוב למקור".

הבלין ניסתה ליצור מפה ולהיצמד לעובדות בספר, אבל זה לא היה פשוט. "הוא לוקח מקום אמיתי, אבל אז 'משחק' עם המציאות. כך יש אח אחד שיוצא מטורקיה לכיוון ספרד אבל מגיע לקוטב הצפוני...ערכתי עבודת מחקר רצינית כדי להתאים תקופה, זמנים ומקומות אמיתיים לסיפור. גם הענקתי לכל דמות מאפיינים משלה: במקור זה פחות או יותר שלוש דמויות זהות שכל אחד עושה משהו אחר". היא גם ניסתה להיצמד באיוריה למציאות התקופה, בין אם מדובר באופי כלי הנשק או בגילופים על כלי כסף. "רציתי שהכל יתאים לארצות ערב של ימי הביניים".

הסיפור פורסם בעיתון 'קומיקס' עיתון קומיקס חרדי לילדים, וזכה לתגובות נלהבות. "ילדים הוקסמו מהסיפור הפנטסטי, ומבוגרים נהנו לזהות סיפור ישן-נושן שקראו בילדות...".

על אף המחקר ההיסטורי הרב שהושקע בספר 'שלושה אחים בממלכת הזידירים', הבלין אומרת כי כמות ההשקעה לא קשורה בהכרח למידת ההצלחה. "קחי למשל סיפור שלי שהתפרסם בעיתון אמריקאי באידיש לילדים: 'קידליין'. הם רצו ממני סיפור בדחיפות אז תוך יום אחד המצאתי סיפור על אח ואחות מאנגליה שהעיירה שלהם נחרבת על ידי הצלבנים והם מצטרפים למסעי הצלב כדי להגיע לארץ ישראל – מבלי שהם יודעים זה על זה. זהו סיפור שתוכנן כמעט בהיסח הדעת והצליח כל כך שבפורים האחרון העורך שלח לי תמונות של ילדים שהתחפשו לדמויות מהסיפור! והעיתון רוצה חלק שני, שבכלל לא תכננתי!" הספר הזה, אגב, עומד לצאת לאור בעברית, באידיש, ובאנגלית.

נראה שהיה לך מזל - התחלת להוציא קומיקס בדיוק כשהוא נהיה פופולארי בציבור החרדי.

"בדיוק כך. תמיד רציתי לעסוק בקומיקס אבל הסביבה אמרה לי שזה לא ילך, קומיקס לא מוכר טוב ויקר להוציא אותו, אנשים רוצים ספרים של ממש, קומיקס זה המון עבודה אבל אין בזה עומק...ופתאום הגיע גל אדיר של ביקוש לקומיקס בציבור החרדי, ואני עליתי על הגל הזה".

הבלין מודעת היטב לביקורת שמותחים גורמים מסוימים על ההצפה בספרי הקומיקס שגורמת לילדים להעדיף אותם על פני ספרים קלאסיים. "לא מזמן הייתי בחנות וראיתי ילד מבקש מאמא שלו לקנות ספר קומיקס שלי. התשובה של האם הייתה: 'אני לא רוצה שתקרא קומיקס, אני רוצה שתקרא ספרים רגילים'. הצטערתי בשבילו. יש כל מיני דעות קדומות שרווחות בציבור לגבי קריאה וילדים, כמו האמונה שהרבה קריאה מאמצת את העיניים. מבחינתי הדעה שקומיקס הורס את הדמיון וההתפתחות של הילד היא שקולה לזה. אין לכך שום בסיס. בדקתי את הנושא, וספרי קומיקס לא מזיקים לילדים. יש בהם הרבה מאד מלל שהילד צריך לקרא, והגירוי החזותי עוזר לפתח את הדמיון, במיוחד בציבור החרדי שלא נחשף למדיה ויזואלית".

לקומיקס, אומרת הבלין, יש גם ערך מיוחד בסאבטקסט שלו. "ההומור מגיע בכמה רבדים. הילד יכול ליהנות מהבדיחה ברובד השטחי שלה, בעוד המבוגר מבין אותה בעומק אחר ונהנה גם הוא".

יוצא לך ללמד איור וקומיקס?

"פעם הייתי מלמדת, היום כבר לא. אני זוכרת שבתחילת הדרך רציתי ללמוד אצל גדי פולק, והוא הפנה אותי לתלמידה שלו. כששאלתי את התלמידה הזו למה הוא לא מלמד בעצמו, היא הסבירה לי שפעם הוא לימד הרבה, אבל התייאש מזה כי לדבריו תלמידים לא משקיעים היום. כשהתחלתי ללמד בעצמי הבנתי למה הוא מתכוון. זה נורא מתסכל שבאים אליך תלמידים שרוצים להתמקצע והם לא מתאמצים מספיק. אנשים חושבים שבשביל להיות רופא צריך ללמוד שבע שנים אבל כדי להיות מאייר די בכישרון. זה לא נכון. צריך כישרון, אבל בעיקר צריך השקעה. קשה למצוא את ההשקעה הזאת אצל תלמידים ולכן גם אני הפסקתי ללמד.

"מה אני מציעה למי שכן רציני בכוונות שלו? מי שרציני ימצא את הדרך שלו כמוני וכמו רבים אחרים – בעזרת הרבה השקעה. עד היום אני לומדת, מתקנת טעויות שהשתרשו בסגנון שלי, מתאמנת ומשתפרת. לטייסים סופרים שעות טיסה כדי למדוד את המומחיות שלהם: כך זה גם עם ציירים. לא דומה מי שצבר 3000 שעות ציור למי שצבר 30,000 שעות ציור. מילת המפתח היא השקעה".