"בסדר, אבל למה עכשיו?! שבועיים לפני פסח?!"

הסיפור הבא הנו רק משל, ולא אירע באמת.

מעשה בגאון פיננסי, יהודי שומר מצוות, אך בעל יראת שמים צוננת. נקרא לו מני.

יום אחד קיבל מני הצעת עבודה מפתה: לשמש כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה בארצות הברית, הידועה באוכלוסייה המורמונית (נוצרים) הגדולה המתגוררת בה.

מני קפץ על המציאה, ויחד עם אשתו עזב את ברוקלין ועבר ליוטה.

מני עשה חיל בעבודתו החדשה, אולם אנשי הדירקטוריון לא נחו מהעובדה שיהודי מנהל אותם. הם פנו אל נשיא החברה ואמר: "לא יתכן שיהודי יהיה מנהל כאן! עם כל הכבוד, אנחנו אנשים דתיים"...

למחרת זימן הנשיא את מני לשיחה בלשכתו, והסביר לו את המצב.

"אתה צריך להבין", אמר הנשיא, "אתה מוכשר, אבל החבר'ה כאן לא מוכנים להתפשר על זה שאתה יהודי. אני מציע לך שתתנצר, ככה תוכל להמשיך להחזיק במשרתך, וגם ציפור קטנה לחשה לי שלמשכורתך יתווסף אפס נוסף על חמשת המספרים הקיימים".

תאוות הממון סנוורה את עיניו, ומני נענה להצעה והמיר את דתו.

* * *

כעבור שבוע, אשתו של מני קראה לו למטבח ואמרה: "די, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, לעשות קידוש וחגים... אני לא יכולה יותר ככה עם אווירת החולין הזאת".

ייסורי המצפון של מני היכו בו, ויום אחד הוא פנה לנשיא החברה ואמר לו באופן ברור: "זה נגמר. יש דברים יותר חשובים לי מכסף. אני חוזר חזרה ליהדותי, ואם לא נח לכם בזה, אתפטר מעבודתי".

"מה פתאום להתפטר!", אמר הנשיא והציע לו סיגר קובני משובח, "אתה תישאר בתפקידך ותהיה יהודי, ואני כבר אדאג לכל השאר".

באותו ערב חזר מני הביתה שמח ומרוצה מן ההישג.

הוא חייך לאשתו מלוא פה ואמר: "לא תאמיני, קרה לנו נס. מהיום אנחנו חוזרים להיות יהודים, ובעזרת השם אני גם אשאר בעבודה!".

אולם להפתעתו, פניה של אשתו התכרכמו.

"אתה נורמלי?", היא צעקה.

מני שאל במבוכה: "אה, אני חשבתי שאת מאוד רוצה בכך, לא?".

השיבה האישה: "בטח שאני רוצה, אבל עכשיו??? שבועיים לפני פסח?!"...

* * *

פרעה קיבל עשר מכות, אבל בסוף הכניס לנו את הניקיונות לפסח...

לכל עדה יש את המנהגים והחומרות בהם נהגו בפסח מדור לדור, ועם ישראל הקדושים מחפשים תדיר במה ניתן להחמיר יותר.

שנה אחת נשברה ליהודי האסלה בערב פסח. אחר מסע מתיש הוא הצליח למצוא חנות פתוחה, קנה אסלה חדשה ונשא אותה על גבו לביתו. באותה שעה עמד חברו במרפסת הבית. כשהביט בו, הרהר בהערכה: "פששש... אסלה לפסח - על זה עוד לא חשבתי...".

אהובי, הידורים וחומרים זה נאה, אך עלינו לתת את הדעת שההכנות לפסח ייעשו בנועם ובשמחה! אם מרוב סייגים יתרים חלילה נעביר לילדינו מסר שלילי שפסח הוא מטריח קשה ו"עומס דת", או אז נחמיץ את עיקרו של פסח שכל מטרתו חינוך הילדים.

שנה אחת השתתף מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בכנס שיועד להכנה לקראת חג הפסח, ובמהלכו קם אדם ושאל: "כבוד הרב, יש לי בבית סבון שלא כתוב עליו 'כשר לפסח', מה עלי לעשות?".

שאל אותו הרב: "יש לך בבית עיפרון?".

הלה השיב בתמיהה: "אה, כן".

השיבו הרב בהומור השמור לו: "אם כן, אז מיד בבואך הביתה תיקח את העיפרון, ותכתוב על הסבון בגדול: כשר לפסח!"...

אז לכל המנקים והמנקות לפסח. רק שתדעו: האבק איננו חמץ. האישה אינה שפחה. הילדים לא קורבן פסח, והבעל לא שעיר לעזאזל.

קחו הכל בפרופורציות, והעיקר שיהיה חג פסח שמח - ובטח כשר!